אברבנאל על ישעיהו סג:טו

הבט משמים וראה וכו' עד פגעת את שש. עתה יבאר התלונה שיוציאו בני ישראל מזכרון כל זה שזכר מהטובות שעשה הקב"ה לישראל בצאתם ממצרים באמרם הבט משמים וראה רוצה לומר אע"פ שאמרת אלכה ואשובה אל מקומי וסלקת שכינתך מבינינו והעלית אותה לשמי זבולך עם כל זה משם תשגיח ותביט משמים ותראה מזבול קדשך שהוא הגלגל העליון המתנועע מידך, איה קנאתך וגבורתך כלומר אותה קנאה שקנאת על המצריים איפה היא שלא תקנא ג"כ לאומות המצרות ועתה היה בהפך שהמון מעיך ורחמיך אלי התאפקו והתחזקו ולא נכמרו לרחם עלי, הנה השנוי והפעלות הזה לא יפול בך והוא בלתי אפשר בחקך שתהיה עת רחמן ועת בלתי רחמן (טז) כי אתה אבינו והאב לא יתאפק בשוב זמן מהזמנים בצרות הבן אבל ירחם עליו תמיד, ואין לך שתאמר שאברהם היה אבינו הרחוק וישראל אבינו הקרוב ושהם מתו וזכותם תמה ולכן נעדרו ממנו החסד והרחמים, אין הדבר כן כי אברהם לא ידענו שהיה האב הראשון וכמה דורות יש שמתו ישראל שהיה האב האחרון לא יכירנו כי כבר מת גם כן זה שנים רבות ולכן לא נשאר לנו אב אחר כי אם אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך כי אתה היית אב ראשון מאברהם ואב אחרון מישראל ואתה האב חי וקים ולכן אתה תהיה גואלנו מעולם ולא הם, והתבאר מזה למה משלשת האבות זכר אברהם וישראל ולא זכר יצחק שהוא לפי שזכר הראשון שהיה אברהם והאחרון שהיה ישראל להגיד שלא היו המה אבות אמתיים כי אם הש"י שהוא ראשון והוא אחרון ומבלעדיו אין אב והאמצעי אינו כ"א המורכב משני הקצוות.

ויש מפרשים שזכר באבות אברהם לפי שנאמר לו כי ביצחק יקרא לך זרע (בראשית כא, יב) והוא השליך את ישמעאל מלפניו כדי שלא יירש בן האמה עם יצחק בנו וזכר את ישראל שכל זרעו היה זרע אמת והיה ראוי שיקראו אבות אמנם ליצחק שנאמר בו ויאהב יצחק את עשו (שם כה, כח) לא קראו לו מפני זה אבינו ולא כללו ענינו עם אברהם וישראל, אמנם במסכת שבת פרק רבי עקיבא (פט, ב) דרשו חכמים ז"ל שלא נזכר כאן יצחק מפני שבחו, אמרו לעתיד לבא הקב"ה אומר לאברהם בניך חטאו אמר לפניו ימחו על קדושת שמך, אמר אימר ליעקב דהוה ליה צער גדול בנים דלבעי רחמי אמר ליה בניך חטאו אמר לפניו ימחו על קדושת שמך, אמר לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה אמר ליה ליצחק בניך חטאו אמר לפניו רבש"ע בני ולא בניך ועוד כמה חטאו כמה שנותיו של אדם ע' שנה שנאמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה דל עשרין שנה דלא ענשת עליהו פשו להו חמשין דל עשרין וחמש דליליתא פשו להו עשרים וחמש דל תריסר ופלגא דצלותא ודמיכל ודבית הכסא פשו להו תריסר ופלגא אם אתה סובל את כולם מוטב ואם לאו פלגא עלך ופלגא עלי, פתחו ואמרו כי אתה אבינו וגומר, הנה כפי דרך דרשתם זו לא נזכר כאן יצחק לפי שאברהם נזכר להגיד שלא ידענו והענין שראה במראת בין הבתרים ממשלת ד' מלכיות ושעבוד ישראל ולא בקש עליהם רחמים, וזכר ישראל כדי לומר בו שלא הכירנו כי ראה במראת הסולם ג"כ ממשלת ד' מלכיות עולים ויורדים ולא בקש רחמים על בניו, אבל יצחק לפי שבירך את יעקב ולא ראה ממשלת המלכיות ולא בירך את עשו באופן מזיק ליעקב לא כלל אותו עם האבות הראשוני' בבקשת הרחמים ולזה לא נזכר כאן, והותרה בכל אחד מהדרכים האלה השאלה השלישית.