אברבנאל על ישעיהו סג:יז

והיתה תלונת ישראל אומרם למה תתענו ה' מדרכיך כלומר הנה בראותנו שלוות הרשעים המצרים אותנו ואורך גלותנו נבוא לחשוב שאין השם רואה אותנו ושעזב את הארץ ואם כן אתה הוא אלקינו סבה כשאנחנו נתעה מדרכיך ונאמין מה שאינו ראוי ותקשיח ותרחיק לבנו מיראתך, ולא אמר שיעשה זה הקדוש ברו' הוא בעצם כי אין רע יורד מלמעלה אלא שהרי הוא יתברך סבה במקרה לזה כי בהאריך גלותינו ובהמשילו עלינו האומות הסכלות ימשך מזה שנהיה תועים וסכלים בדרכי הנהגתו ופורקים ממנו יראתו ולכן יחסו אליו, והותרה בזה השאלה הרביעית: והיה סוף דבריהם שוב למען עבדיך שבטי נחלתך רוצה לומר שוב מחרון אפך בזכות י"ב שבטים שהיו עבדיך לא בזכות אברהם וישראל שכבר זכר בעבור שהם תמה זכותם, (יח) ואמנם אומרו למצער ירשו עם קדשך פירשו המפרשים לזמן מועט ירשו הארץ עם קדשך שנתת להם הארץ לנחלה ומעט זמן עמדו בה, ומיד צרינו בוססו נחלתך וגרשונו ממנה, ונכון לפרש שאמר מצער על ארץ ישראל והר ציון שנקרא כן כמו שאמר וחרמונים מהר מצער (תהלים מב, ט), ויהיה הכתוב נסמך עם מה שאמר למעלה שוב למען עבדיך למצער כלומר שובה שכינתך בזכות עבדיך שבטי נחלתיך ושוב לשכון במצער שהוא הר ציון שירשו עם קדשך בירושה מוחלטת ואחר כך צרינו בוססו ורמסו מקום מקדשך שהיה מקום קדושה שלא יכנס בו אדם, וזה בלתי ראוי שצרינו יגזלו המקדש והמעון ואנחנו נהיה משוללים ממנו לפי שאנח' (יט) היינו מעולם כלומר היינו עמך ונחלתך ותחת ממשלתך מעולם ובהפך היו צרינו שלא משלת בם ולא נקרא שמך עליהם רוצה לומר שמה תאמר שקרעת שמים וירדת על הר סיני כאשר מפניך הרים נזולו.