אברבנאל על ישעיהו ס:י

וזכר עוד שאותם בני נכר שיבאו להתגייר המה יבנו חומותיהם ומלכיהם ישרתו אותם כי תחת שהיו אומות העולם מחריבים את ירושלם יהיו זרעם בונים אותם, (יא) וזכר שתהיה ביאת הגוים לירושלם כל כך מתמדת עד שיהיו שערי ירושלם תמיד פתוחות יומם ולילה לא יסגרו להביא אליה חיל גוים ומלכיהם שיבאו נהוגים כי להיותם מארץ רחוקה לא ידעו הדרך ויצטרכו לתיירים שינהגו אותם, (יב) ובכלל אמר כי הנה הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו במכות השם יתברך והגוים שלא יעלו לירושלם חרוב יחרבו, ואפשר לומר שבאומרו כי הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו רמז אליהם שכבר יהיו גוים וממלכות שלא יעבדום ולא יעלו לירושלם והם אשר יאבדו ויחרבו בנקמת האומות קודם לכן, וכמו שבימי שלמה חירם מלך צור שלח עצים יקרים לבנין בית ה' כן בזמן ההוא אמר (יג) כבוד הלבנון אליך יבא ברוש תדהר ותאשור יחדו לפאר מקום מקדשי ובזה האופן מקום רגלי אכבד שהוא קדש הקדשים וקראו מקום לרגליו לפי שהוא מכוון תחת כסא הכבוד, ויעד שבבוא אותם הגוים לירושלם לא יבאו בגאה וגאון ודרך רע אבל ילכו אליך שחוח בשיפלות והכנע' אותם שבזמן הגלות היו בני מעניך והשתחוו על כפות רגליך כעבדים לאדוניהם אותם שבזמן הקדום היו מנאצי ירושלם וצריה ויקראו ויודו בפיהם שעיר ה' צבאות היא ציון להגיד שלא ילכו שחוח אל ירושלם מפני גבורתה אלא מפני קדושתה והאלהות אשר בה, (טו) שבמקום שהיתה בימי הגלות עזובה ושנואה ואין עובר עליה ישימם הקדוש ברוך הוא בזמן גאולתה גאון עולם וכבודו משוש דור ודור וכמה שאמר המשורר (תהלים מח, ג) יפה נוף משוש כל הארץ. ובהיות שהיו כל האומות בוזזי נכסי ישראל וממונם יהיה אז הדבר בהפך שאומת ישראל (טז) תינק חלב גוים ושוד מלכים שהוא משל לנכסי העמים ואוצרי המלכים כמו שת"י באופן שיכירו ישראל כי ה' הוא מושיעו וגואלו, וביאר רוב העושר שיתעשרו בו באומרו (יז) תחת הנחשת אביא זהב והערך והיחס הזה נראה לי שהיו מהימים הקדמונים בהיות ירושלם שלוה ושקטה או בימי שלמה שנתעשרה ארץ ישראל שיהיה הזהב בזמן הגאולה כל כך כמו שהיה הנחושת בזמן ההוא והכסף יהיה כמו שהיה אז הברזל וכן שאר הדברים שזכר.

ובמסכת ר"ה (כג, א) אמר רבי יוחנן אוי להם לאומות שאין להם תקנה שנאמר תחת הנחשת אביא זהב ותחת הברזל אביא כסף ותחת רבי עקיבא וחבריו מה מביאין עליהם הוא אומר ונקתי דמם לא נקתי, יראה מדבריהם שפירשו הכתוב כן שתחת הנחשת שהאומות לקחו מהם בזמן החרבן והגלות אביא זהב מארצותם, וכן ותחת הברזל אביא כסף ותחת העצים נחשת ותחת האבנים ברזל כי הנה בחרבנו' ירושלם לא לבד שללו הכסף והזהב כי גם הנחשת והברזל שאינו שוה כנחשת והעצים שאינם שוים כבר וגם האבנים שללו משם וכמה מזה נמצא עוד היום ברומי ובפיס"ה ובארצות האחרות שהובאו מירושלם, והוא אומרו ושמתי פקודתך שלום ונוגשיך צדקה כי אמר פקודתך כנגד זמן החרבן ונוגשיך כנגד זמן הגלות שהכל ישוב לשלום ולצדקה (יח) לפי שלא ישמע עוד חמס בארצך שוד ושבר בגבול' אבל בהפך שתקראי ישועה בחומתיך ולכן בכל שעריך תתני תהלה לאלהיך, ולפי שבתחלת הפרשה המשיל הגאולה והישועה לאור לכן אמר (יט) לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם רוצה לומר שלא יהיה אורם ותשוע' ועיניהם מפאת הוראות המערכות אבל יהיה מפאת ההשגחה הפרטית מהש"י והוא אומרו והיה לך ה' לאור עולם ואלקיך לתפארתך, (כ) ולכן לא יבא עוד שמשך וירחך לא יאסף כלומר שלא תתבטל עוד מלכותך, וכן תרגם יונתן לא תבטל עמוד מלכותך ויקרך לא יעדי, ואמר זה לפי שהדברים מחוייבים מפאת המערכה השמימיית יש להם זמן מוגבל בהגיעו יפסקו ויחדלו בהשתנות תנועותיהם ומצביהם אמנם הדברים המושגחים יהיו כפי רצון המשגיח יתברך ולכן אפשר שיהיו מתמידות מבלי הפסק, וע"ז אמר כי ה' יהיה לך לאור עולם ושלמו ימי אבלך, והותרה בזה השאלה הרביעית. והראב"ע פירש, לא יבא עוד שמשך וירחך לא יאסף על לקות השמש שיעדר האור מהארץ, ואינו נכון.

ומפני שההשגחה האלקית יצטרך אליה זכות המקבלים כי היא תחול על הרשעים לכן סמך לזה (כא) ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ רוצה לומר שיצרף אותם האל כמאמר הנביא וצרפתים כצרוף את הכסף (זכריה יג, ט), והנשארים בהם יהיו כולם צדיקים כמ"ש והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו (ישעיה ד, ג) ולכן לעולם ירשו ארץ וישכנו לעד עליה באופן שהכל יכירו וידעו שהם זרע ברך ה' נצר מטעיו מעשה ידיו להתפאר (כב) ואע"פ שהם עתה בגלות מתי מספר הנה בזמן הגאולה יתרבו בדרך נפלא עד שהשבט הקטן מהם יהיה לאלף פעמ' ממה שהוא עתה והצעיר בבית אביו יהיה לגוי עצום, ואמנם מתי יתקיים כל זה הנה הוא בעתה שהוא הזמן הגזור והמוגבל לפניו יתברך לקנות את עמו שבהגיע אותו עת יעשה הדברים ההם במהירות גדול וחפזון רב כי אע"פ שנתארך הגלות עדן ועדנין ופלג עדן דעו נא וראו כי בהגיע שעת הגאולה לא יצטרך זמן רב לעשותה כי הנה הקב"ה ימהר יחישה מעשהו, וכבר ידעת מה שדרשו בפרק חלק (צח, א) זכו אחישנה לא זכו בעתה שגלו בזה מה שפירשתי למעלה שיש לגאולה שני זמנים האחד הוא אפשרי ע"י תשובה וזכות הדור והאחר הוא מחוייב בהגיע עת הגזור לפניו יתברך.