אברבנאל על ישעיהו ס:א

הנבואה השלשה ושלשים תחילתה, קומי אורי וכו' עד חסדי ה' אזכיר. ויש בה ה' פרשיות. הראשונה, קומי אורי: השנייה, רוח ה' עלי: השלישית, שוש אשיש בה': הרביעית, עברו עברו בשערים: החמישית, מי זה בא מאדום. וראיתי לשאול בה ששת השאלות.

השאלה הראשונה בסתירה הנמצאת בייעודים האלה וזה כי למעלה ייעד הנביא בנקמת האומות וחרבנם כמו שאמר וילבש בגדי נקם תלבושת ויעט כמעיל קנאה כעל גמולות כעל ישלם חמה לצריו גמול לאויביו, וכאן אמר והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך שאי סביב עיניך וראי כולם נקבצו באו לך וגומר חיל גוים יבאו לך וגומר ושאר הכתובים המורים שהאומות יתחברו עם ישראל בתשובתם ותהלות ה' יספרו, והוא סותר לענין הנקמה שזכר.

השאלה השנית באומרו אז תיראי ונהרת ופחד ורחב לבבך, כי אם היה שיבאו האומות ההם לשם ה' ולעבוד אותו למה יפחדו ישראל, וכבר חשבו המפרשים להמלט מהספק הזה באומרם שהפחד שזכר הוא כאדם הנבהל בבוא אליו שמחה או רפיון הלב והשמחה והפחד הם תנועות הפכיות האחד לצד פנים והאחרת לצד חוץ.

השאלה השלישית באומרו להביא בניך מרחוק כספם וזהבם אתם, כאילו הנגאלים יצאו מגלותם עשירים בכסף וזהב כמו יוצאי מצרים וזה אי אפשר להאמינו לא בדרך הסברא כי בבוא עליהם צרה וצוקה וחבלי משיח ויתהלכו מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר במדבר העמים איך ישאר בידיהם כספם וזהבם, ועינינו רואות היום הזה בני הגלו' שגורשו מארצם שהיו למשיסה ולבוזזים ולא דבק בידם מאומה מן החרם כל שכן שהנביא אמר בפירוש והשארתי בקרבך עם עני ודל וגם ישעיהו עצמו למעלה אמר ולא בכסף תגאלו שענינו כמו שפירשתי שכאשר יגאלו לא יצאו בכסף וזהב.

השאלה הרביעית באומרו לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנוגה הירח לא יאיר לך, כי זה דבר שלא יסבלהו השכל שבזמן הגאולה העתידה שני המאורות הגדולים לא יאירו על הארץ, והנה הנביא ירמיהו אמר (ירמיה לא, לח) כה אמר ה' נותן שמש לאור יומם חקות ירח וכוכבים לאור לילה וגומר אם ימושו החוקים האלה מלפני, כל שכן שהכתוב אומר בכאן לא יהיה לך כאילו יהיה לשאר האומות אור השמש והירח ולא יאירו לישראל ואיך יהיה זה גם כי מיד אחר זה אמר סותר אליו שהוא לא יבא עוד שמשך וירחך לא יאסף שיראה ממנו שהשמש יאיר תמיד ולא ישקע וכן הירח, ואם היו הדברים משל ראוי לישב הפשט ולבאר הנמשל.

השאלה החמישית באומרו תחת בשתכם משנה וכלימה ירונו חלקם לכן בארצם משנה יירשו שמחת עולם תהיה להם, והכתוב הזה כפי משמעותו מורה שבעבור שקבלו ישראל בגלו' בושת וכלימה לכן האומות ירונו חלקם ובארצם משנה וכפל ממה שיהיה להם יירשו ושמחת עולם תהיה להם וימצאו אם כן הרשעים ההם חוטאים ונשכרים, והוא זר מאד כפי סגנון הנבואה כולה שהיא ליעד רעות ונקמה לאומות והצלחה רבה לישראל.

השאלה השישית בפרשת שוש אשיש באומרו כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה, וזהו כי ענין החתן אינו כענין הכלה ולמה עשה שני דמויים אלה מתחלפים ובאיזה דבר ישתתפו ויתדמו יחד בענין הזה, והמפרשים פירשו כחתן יכהן פאר ככהן הגדול ופי' הכלה כפשוטה וי"ת שהם שני דמויים כחתנא דמצלח בגנוניא וככהנא רבא דמתקן לבושוהי, וכפי כל אחד מהדרכים האלה הכתוב הזה בלתי מתישב, והנני מפרש כתובי הנבואה הזאת באופן יותרו השאלו' האלה כולם.

הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא לבשר את ישראל ולומר אליהם שיקומו מאבלותם ויאירו לבני העולם באור תשועתם לפי שעם היות כל אנשי העולם בחשך וערפל דתיהם ואמונותיהם וגם בצרות רבות ורעות שיבאו עליהם הנה על ישראל יזריח אור תשועה וגאולה עד שעמים רבים ומלכים ילכו לאור אמונתו ותורתו ויתקבצו ויבאו אל הר השם ואל בית אלקי ישראל ושיהיו הבאים שמה כל כך עד שיפחדו בני ישראל בראות רבויים והם לא יבאו כי אם לקרא בשם השם ולעבדו ויביאו לפניו מנחה זהב ולבונה וכל צאן קדר להקריב על המזבח ויביאו במהירות רב את בני ישראל הגולים ביניהם, ובמקום שהאומות החריבו ירושלם והרסו חומותיהם עתה המה יבנו אותם ויביאו עצים יקרים לבנין בית המקדש וכולם יהיו נכנעים ועובדים לישראל ומעשירים אותו, ושיהיה שלום מתמיד בארץ ולא ישמע בה חמס לפי שהטוב המיועד לבוא לישראל לא יהיה מצד המערכה אלא מצד ההשגחה הפרטית, והתפאר הנביא שזה היה תכלית נבואתו לבשר לישראל גאולתם ותשועתם וישובם בארץ ושהאומות יעבדום ושהם יקראו כהני ה' זרע ברך ה', ושישראל ההוא יתנו שבח והודאה לאלהיהם ויאמרו שוש אשיש בה' כי תהיה תשועתם מפורסמת ודבר גלוי לכל העמים עד שיקרא לה שם חדש ויהיו עטרת תפארת ביד ה' ולא יקרא עוד להם עזובה ושממה, וצוה הנביא לישראל שעל זה יתפללו להשם תמיד מבלי הפסק ושלא יחשבו שתהיה תפלתם דבר בטל כי כבר נשבע ה' בימינו ובזרוע קדשו שלא יביאם עוד לגלות אבל יגאלם ויוציאם, וילכו השמועות ויעברו בשערים שהשם ישמיע אל קצה הארץ תשועת ישראל ומעלת ירושלם ולפי שאומת אדום היתה ראש הצרים ביאר הנביא גודל הנקמה שיהיה בם שיעשה הקדוש ברוך הוא בכחו ובצדקתו מבלי זכות ישראל ולא בצדקתם, וכמו שיתבאר כל זה בפסוקים:

קומי אורי וגומר עד רוח ה' עלי. אחר שהנביא ביאר למעלה הנקמה שיקח הש"י מן האומות המרשיעות ושיגאל את ישראל אמר הנביא מבשר אותם על הצלחתם קומי אורי כי בא אורך והם שני צוויים קומי ואורי להגיד שהם בעצמם עם היותם נופלים ושפלים יקומו במעלה רמה בזמן גאולתם ולכן אמר כנגד האומ' קומי, עוד אמר שמפני שבגלות מפני עונותם אמרו נקוה לאור והנה חושך לנגוהות באפלה נהלך כשלנו בצהרים כנשף רמז לצרותיהם וגם רמז לסכלותם וחטאתם שהיו כעורים וגם שבגלותם היתה תורתם נמבזה ונמס והאומות מלעיגים מהם ומאמונותיהם, הנה אז בזמן תשועתם הם יאירו לכל בני העולם ונתן הסבה למה יהיו הם מאירים ומזהירים כזוהר הרקיע באומרו כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח כי אמר בא אורך על התשועה ועל הגאולה, וכבוד ה' עליך זרח על השכינה שתשוב לחול בתוכם והדבקות הנמרץ שיהיה בהם אמנם בשאר האומות לא יהיה כן (ב) כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועם היות שאמר זה על הצרות והרעות שיבואו אז על האומות מחרבנם הנה אין ספק שכוון עוד בזה שכל באי עולם בארצותם לגויהם הולכים יזרח ה' וכבודו עליהם יראה, עד שכל האומות הנשארות מאותה נקמה אשר תקדם לגאולה ילמדו דרך תורת ישראל כמו שאמר בתחלת זה הספר והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' ועל זה אמר כאן (ג) והלכו גוים לאור' ולא לבד הגוים והעמים אבל גם המלכים ילכו לנוגה זרחך כי אז יעזבו אליליהם וזיוף אמונותיה' וילכו ויתנהגו כפי האור והנוגה שיזרח עליך מהדבוק האלקי.