אברבנאל על ישעיהו נט:טו

ותהי האמת נעדרת וכו' עד סוף הנבואה. הכתובים האלה עם היות תחלת' בלשון עבר ותהי האמת נעדרת, וירא ה' וירע בעיניו, וירא כי אין איש ותושע לו זרועו וצדקתו היא סמכתהו וילבש צדקה כשרין וילבש בגדי נקם, אין ספק שהם כולם לעתיד אבל היה הנביא רואה הדברים כאילו הם כבר נמצאים ולכן זכרם פעמים בלשון זכר, והראיה המעידה על זה אומרו מיד אח"ז כעל גמולות כעל ישלם, לאיים גמול ישלם וייראו ממערב את שם ה' כי יבא כנהר צר ובא לציון גואל, שהם כולם בלשון עתיד להוכיח שהדברים כלם המקושרים זה בזה לעתיד לבא הם כולם כי ראה הנביא לספר כאן מה יהיה אחרית אלה האם ישובו ישראל בתשובה כדי שיזכו לגאולה או שיהיה תמיד הישועה רחוקה מהם, ועל זה אמר ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל רוצה לומר שיבא עת וזמן שיראה הקדוש ברוך הוא שתהיה האמת נעדרת בכל העולם באמונת אלהותו וגם התורה שהיא האמת המוחלט תתמעט ותשתכח מישראל כאלו היא בטלה והאנשים הצדיקים שהם סרים מרע משתולל' רוצה לומר משוללים כאלו שללו ובזזו אותם והקב"ה יראה זה וירע בעיניו כי אין משפט בעולם לא באמונות ולא במעשים, (טז) ויראה גם כן כי אין איש רוצה לומר שאין בישראל איש עומד בפרץ לפניו, והמאמר הזה אמרו אדוננו משה על עת הגאולה כי יראה כי אזל' יד ואפס עצור ועזוב (דברים לב, לו) וישתומם כי אין מפגיע כלומר כי אין בישראל מפגיע ומתפלל על צרתם והשתומם עליו שעם היות שצרות רבות ורעות סבוהו גם סבבוהו והעם לא שב עד המכהו ואין מפגיע על רעתו, ואמנם אמרו ותושע לו זרועו וצדקתו היא סמכתהו פירשו בו המפרשים שכחו ויכלתו של הש"י יושיע לעצמו והטעם לפי שעל האדון מוטל להושיע את עבדיו מיד המחזיקים בו ובתשועת העבד יושע האדון לפי שיגדל שמו, ושאמר זרועו כנגד הגוים לקחת נקמה מהם וצדקתו כנגד האבות שזכר בריתו לזרעם ועושה עמהם צדקה להושיעם מהגלות, ולפי שרחוק אצלי שיאמר על הש"י ותושע לו זרועו וצדקתו היא סמכתהו נראה לי לפרש שחוזר אל המפגיע שזכר יאמר שהש"י ישתומם כי אין מפגיע ומתפלל אליו באופן שתושע לו לאותו מפגיע זרועו בתפלתו וצדקתו וישרו היא תסמכהו לזכות לישועה, ואמנם אמרו אח"ז בפרשה מי זה בא מאדום ותושע לי זרועי וחמתי היא סמכתני אינו סותר לזה כמו שאפרש במקומו, ואפשר לפרש ותושע לו זרועו שזרועו שהו' כחו ויכלתו של הקב"ה יושיע לו לישראל, ואליו בא כנוי לו וכן וצדקתו הי' סמכתהו צדקתו של הקב"ה סמכתהו לישראל עם היות שאין בהם מפגיע.

ואמר הנביא שהקב"ה שיראה שאין משפט ואין צדקה בארץ יעשה הגאולה והתשועה מפני צדקתו, ולפי שבתשועה העתידה יוכללו שני דברים אחד נקמת האויבים והב' הצלת ישראל וגאולתו לכן זכר שניהם ואמר (יז) וילבש צדקה כשרין רוצה לומר שיתלבש בצדקה לעשותה לישראל כמו שיתלבש הגבור בשרין וישים כובע ישועה בראשו כן יעשה הש"י להושיעם ולגאלם, וכנגד נקמת האויבים אמר וילבש בגדי נקם תלבושת רוצה לומר וילבש תלבושת שהוא כנוי ללבוש ויהיה לבושו בגדי נקם ויעט כמעיל הקנאה, (יח) כעל גמולות כעל ישלם רוצה לומר כעין הגמולות שעשה בימים הראשונים בפרעה ובסנחריב ובשאר צרי ישראל מבלי זכותם וצדקתם כעל ישלם רוצה לומר כן ישלם חמה לצריו וגמול לאויביו, ושני הכפי"ן הם לדמיון כמו כמוני כמוך כעמי כעמך (מלכים א' כב, ד), ואמר חמה לצריו כנגד בני ישמעאל כי הם היו בבליים מקדם שהחריבו בית ראשון כמו שביארתי בחלק האחד מספר ישועו' משיחו, ואמר גמול לאויביו כנגד בני אדום שהחריבו בית שני, ואמנם לאיים הרחוקים שלא היו בחרבן בית ראשון ולא בחרבן בית שני גם כן גמול ישלם כפי אמונותיהם הנשחתות ומעשיהם הרעים (יט) באופן שייראו ויפחדו ממערב את שם ה' וממזרח שמש את שם כבודו, וזכר ראשונה מערב לפי שסמך אותו למ"ש לאיים גמול ישלם שהאיים הם בקצה המערב, ואמנם אומרו כי יבא כנהר צר רוח ה' נוססה בו נראה לי לפרשו בב' פנים, הראשונה, שיבוא כנהר הצר הצורר שהוא שם כולל לאומות שיעלו ויבואו לירושלם ואז ישלם גמולם שרוח ה' וסערתו נוססה בו להשמידו, ואפשר לפרש רוח ה' נוססה בו על ישראל שבאותו זמן שיבא כנהר צר אז רוח ה' תהיה נוססה על ישראל וירם נסם והוא אומרו אחריו ובא לציון גואל. והפי' השני, הוא שתאר והמשיל נקמת השם וגמולו שיבא על האומות שיבא כנהר הצר שאינו רחב ידים כי אם צר גדר מזה וגדר מזה כאשר תהיה רוח ה' נוססה בו רוח חזק שאז תהיה הסערה יותר עצומה לפי שכאשר תבא רוח סערה בים הגדול ורחב ידים יהיה לה מקום להתפשט והאניה אשר תלך בו לא תהיה סכנתה כל כך עצומה להיותה מרוחקת מן הארץ אמנם כאשר יהיה הנהר צר ורוח ה' שבערה תשופנו נוססה בו בהכרח האניה שתלך בו חשבה להשבר להיות הנהר קצר וארץ משני עבריו, וכל זה משל לגודל הנקמה שתהיה שערת ה' גדולה מהם.

ואמנם לישראל תהיה הגאולה והישועה והוא אומרו (כ) ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאם ה' כי הנה אמר ובא לציון גואל על היהודים אשר עמדו והתמידו ביהדותם ועמד טעמם בם וריחם לא נמר, ואמר ולשבי פשע ביעקב על אותם שיצאו מכלל הדת עברו תורות חלפו חק וישובו אל ה' מפשעם כי הם באמת שבי פשע ביעקב וגם הם יזכו לגאולה והמפרשים אמרו שאמר זה על פושעי ישראל שישובו בתשובה, ואמר שהנבואה הזאת שבאה לנביא היא ברית חזקה לישראל על גאולתם שלא תשוב אחור וזהו (כא) ואני זאת בריתי אותם אמר ה' והברית הוא רוחי עליך ודברי אלה מזאת הנבואה אשר שמתי בפיך, וכיון שהדברים האלה הם הם עצם הברית ראוי הוא שלא ימושו מפיך ומפי זרעך וגומר, וענין זה שהנה הטעות והכזב אפשר שתפול בהבטחה ובייעוד באחד משלשה צדדים, אם מצד המבטיח אם הוא אינו עומד בדבורו, ואם מפאת האמצעי אם לא הבין מה שנאמר לו או הוסיף עליו, ואם מפאת המקבל אם שכח ולא זכר הדבר שהובטח עליו כמו שיועד, ואמר יתברך שהנבואה הזאת אי אפשר שתפול הכזב לא מצדו יתברך כי הוא אמת ודבריו אמת ולזה אמר רוחי אשר עליך, גם לא מפאת האמצעי השליח שהוא ישעיהו כי הנה לא נפל מכל דבריו ארצה ייעד על מפלת סנחריב וכן היה על גלות ירושלם ונתקיים על חרבן בבל ונתאמת על הצלחת כורש וכן נהיה על בנין ירושלם על ידי כורש וככה היה אם כן מה שנבא על הגאולה העתידה כן יהיה וזהו ודברי אשר שמתי בפיך רוצה לומר שכולם נתקיימו, וגם לא יפול הטעות בנבואה הזאת מפאת המקבלים שמא לא יזכרוה ועל זה אמר לא ימושו מפיך ומפי זרעך וגומר:

ויש מפרשים ואני זאת בריתי אותם על התורה שנתנה בברית והבטיחם שלא תמוש מפיהם עד עולם ויהיה אומרו רוחי אשר עליך בלתי מיוחס לישעיה כי אם לישראל, ועל התורה שהיתה ביניהם אמר ודברי אשר שמתי בפיך וגם נכון הוא.

והנה למדנו מהנבואה הזאת שיש עת וזמן ידוע ומוגבל לגאולה אצלו יתברך שאע"פ שישראל לא יהיו זכאים ולא ראויים אליה יזכו בה כמו שזכו יוצאי מצרים לגאולתם אע"פ שהיו רעים וחטאים לה' מאד וצדקו אם כן דברי רבי יהושע שאף על פי שאינם עושים תשובה נגאלים כדאיתא בפרק חלק (סנהדרין צח, א) ושם אמרו אמר רבי יוחנן אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר חכה לו שנאמר כי יבא כנהר צר וסמיך ליה ובא לציון גואל.