אברבנאל על ישעיהו ו:ח

ואשמע את קול ה' אומר וגומר, אמר שקודם זה אם בעון שלא הוכיח את בני דורו כראוי ואם מפני שלמד סניגוריא על עוזיהו או לשאר הדברים כפי כל אחד מהפירושים שזכרתי על אוי לי כי נדמתי, נסתלקה הנבואה מישעיהו ימים אחדים כמו שזכרתי למעלה. אמנם אחרי שהמלאך שם הרצפה, או הנבואה הנמשלת בה לפי דעת יונתן בפיו, ושאמר לו וסר עונך וחטאתך תכופר, מיד שמע הדבור וחל עליו השפע האלהי, וזהו אומרו:

ואשמע את קול ה' אומר: וראיתי אני להעירך פה על כלל אחד יהיה לנגד עיניך תמיד, והוא שלפי דעת הרב המורה וגם כפי האמת, כל הנביאים היתה נבואתם מהשם יתברך באמצעות המלאך, יהיה השכל הפועל או מלאך אחר, בין שיפרש הכתוב זה בנבואות או לא יפרשהו, כמו שהביאו בפרק אחד וארבעים חלק שני. האמנם ראינו קצת הנביאים היו מיחסים נבואתם למלאך שהוא הסבה הקרובה הפועלת נבואתו, כמו שאמר וישב המלאך הדובר בי ויקרא אליו מלאך ה', ומהם ייחסו אותה לשם יתברך שהוא הסבה הראשונה, ואין ספק שהתיחסותה אל השם יתברך מורה על מעלת הנבואה וזכותה ועל שלימות הנביא ומדרגת נבואתו, ומפני זה באה הנבואה הראשונה למשה אדוננו עליו השלום בזכרון המלאך מה שלא נמצא בענינו אחר כך, וזה הענין מה שנאמר כאן שבהיות ישעיהו בנזיפה מה מלפני השם, ייחס נבואתו לשרף, והוא אשר אמר לו: הנה נגע זה על שפתיך וסר עונך וחטאתך תכפר, ואחרי שנתרצה לפני ה' וכפר בעדו, מיד אמר:

ואשמע את קול ה' אומר, רוצה לומר שנזדככה נבואתו כל כך שלא ראה ליחס אותה אל השרף הדובר בו, כי אם אל השם הנכבד, וזכר ששמע כאלו היה השם מדבר כמלך המתיעץ בפמליא שלו את מי אשלח ומי ילך לנו, וכבר זכרתי למעלה שהיה אומר זה בעבור שהיה עמוס והושע וישעיהו ומיכה מנבאים באותו הזמן, לכן אמר איזה מאלה ראוי שאשלח בשליחות הזה, ואמנם אמרו:

ומי ילך לנו ענינו אצלי שלא יעשה כמו שעשה ישעיהו שהיה מלמד סניגוריא בעד עוזיהו והיה מטיח דברים נגד השם בעדו, ולכן אמר ומי ילך לנו, רוצה לומר מי הוא אשר ילך שיהיה נאמן לנו בשליחותינו, ולכן השיב ישעיהו:

הנני שלחני, רוצה לומר אני אעשה השליחות באמונה רבה ולא אסביר פנים לישראל כמו שעשיתי לעוזיהו.

ואפשר לפרש, שהיה מאמר השם: את מי אשלח, מי הוא האדם ההגון והראוי לשליחות שתשרה עליו נבואתי, כי ראה בני עלייה והנם מועטים, ומי ילך לנו, רוצה לומר אף כי אמצא איש הגון לשלוח מי הוא האיש שירצה ללכת בעבורינו בשליחות הזה, ואמר זה לפי שהיו ישראל מכים הנביאים המנבאים עליהם רעה והמוכיחים אותם, וכאמרו בשב' (מיכה ד, יד) יכו על הלחי את שופט ישראל, וכן אמרו בפסיקתא (רבתי לג, ג) את מי אשלח, שלחתי את מיכה והיו מכים אותו על הלחי שלחתי את עמוס והיו קורין אותו פסילותא, אמרו לא היה לו להקדוש ברוך הוא לאשרויי שכינתיה אלא על הדין קטיע לישנא, אמר רבי פנחס למה נקרא שמו עמוס על שם שהיה עמוס בלשונו, מעתה את מי אשלח ומי ילך לנו, מיד ואומר הנני שלחני, אמר לו הקדוש ברוך הוא בני טרחנין הם בני סרבנין הם אם את מתקבל להתבזות אין ואי לא לא, אמר לו על מנת כן אני הולך בשליחותי, הדא הוא דכתיב (להלן נ, ו) גוי נתתי למכים ולחיי למורטים, ואיני כדאי שאלך בשליחותך אצל בניך, אמר לו הקדוש ברוך הוא לישעיהו אהבת צדק (תהלים מה, ט) אהבת לצדק את בני, ותשנא רשע ששנאת מלחייבן, על כן משחך אלקים אלהיך שמן ששון מחביריך, אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך שכל הנביאים מנבאים נביא מפי נביא שנאמר (מלכים ב' ב, טו) נחה רוח אליהו על אלישע, ורוח משה על שבעים איש הזקנים ותנח עליהם הרוח, (במדבר יא, כז) אבל אתה אינך מנבא אלא מפי הגבורה הדא הוא דכתיב רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני, ולא עוד אלא שכל הנביאים מנבאים נבואות פשוטות ואתה מנבא נבואות כפולות עורי עורי, (להלן כא, נב) התעוררי התעוררי שוש אשיש (שם סא, י) נחמו נחמו עמי (שם מ,):