אברבנאל על ישעיהו ו:ו

ויעף אלי אחד מן השרפים וגומר, עד:

ואשמע את קול ה' אומר וגומר. כבר כתב ה"ר אברהם אבן עזרא שכאשר העין קמוץ ויקרא בחטף הוא מגזרת עוף, וכאשר הוא פתוח הוא מגזרת עיף, וענין הכתובים אמר שראה במראה הנבואה כאלו אחד מן השרפים עף בכנפיו, ובא אליו והיה מביא בידו רצפה והיא גחלת אש והיתה בוערת מאד כי אותה שעה לקחה מעל המזבח הטהור במלקחים שהוא הצבת והגיע הרצפה על פיו והלקהו בה, ואחרי שהענישו בזה אמר שיוסר עונו ותכופר חטאתו, וזה כלו ענין המשלי כאלו אחד מן השרפים ההם שהוא המלאך הדובר בו עף ביעף, ולקח מעל המזבח רצפה שהיא גחלת אש ושם אותה על פיו, וזה היה אליו מלקות ועונש רב על אשר הליץ בעד עזיהו בענין עונשו, ולכן זכר שלקח הרצפה מעל המזבח, להעיד שהדברים הקדושים אי אפשר שיקבל אותם ההדיוט מבלתי שילקה ויענש בהם. וכן היה עוזיהו בהגיעו אל המזבח להקטיר שנלקה ונענש עליו, וכאלו במדע ההוא גלה אותו שרף להודיעו שאין ראוי להתרעם על צרעת עוזיהו, כי הוא יתברך אל אמונה ואין עול (דברים לב, ד) והכתוב אומר והזר הקרב יומת, והדברים האלהיים מהמקדש והמזבח, זה דרכם וענינם שילקה כל הנוגע בם, כמו שהיה ענין הנביא שאותה הרצפה שנלקחה מעל המזבח כשנגעה בו קבל עונש ולקות, אבל יהיה זה אליו מירוק עונות ממה שדבר בעד עוזיהו, כי אין ראוי לנביא כי אם להוכיח את החטאים לא שיתלונן כאשר יקבלו עונשם, כמו שהנביא עצמו הרגיש חטאו במה שאמר: אוי לי כי נדמתי, ולכן בשרו השרף שסר עונו וחטאתו תכופר.

וכפי הפירוש השני שהיתה תלונתו ותרעומתו על שהיתה נבואתו באמצעות הכח המדמה ולא במדרגת נבואת משה רבינו עליו השלום, יפורש הכתוב הזה באופן אחר, והוא שנחשב לו עון במה שדמה עצמו או חשב להדמות במדרגת אדון הנביאים, ולכן נלקה באותה רצפה, ונאמר לו:

הנה נגע זה על שפתיך, לפי שחטאת בדבריך זה בפיך ובשפתיך, וסר עונך וחטאתך תכופר, רוצה לומר מכאן והלאה לא תדבר כן ויסור זה העון כלומר הדבור המוטעה מפיך, ואם תעשה זה חטאתך מאשר דברת תכופר, כי עיקר התשובה היא עזיבת החטא ושלא ישוב לכסלה החוטא עוד. וכפי הפירוש השלישי שנדמתי לשון כריתה, היה החטא על שהביט הכבוד ולא הסתיר פניו ממנו, או על שלא קידש את השם ולא הללו בראותו כבוד שכינתו, ואמרו חכמים ז"ל (שה"ש רבה א, לח) כי לכך אמר רצפה ולא רשפה, רוצה לומר רצון פה על שאמר דילטוריא על בני והוא שחירף אותם במה שקראם עם טמא שפתים. ולדעת יונתן הענין הזה משל באופן אחר, שהוא תרגם: ואשתדר לותי חד מן שמשיא ופומיה ממלל דקביל מן קדם ה' דשכינתיה יקרא בשמיא מרומא עול ממדבחא. וכן תרגם הנה נגע זה על שפתיך: הא שויתי פתגמי נבואתי בפומך, וכונתו בזה שלפי שישעיהו האשים את עצמו על שלא הוכיח את ישראל, והוא הנרצה אצלו באומרו: אוי לי כי נדמתי, אמר כי אחד מן המלאכים בא אליו ובידו רצפה, רוצה לומר מאמר ונבואה מאת השם שלקחה מלפני שכינתו שהיא למעלה כנגד מזבחו, ויגע על פיו ויאמר לו הנה נגע זה על שפתיך, רוצה לומר הנה שמתי דברי נבואתי בפיך לדבר אל ישראל, ובזה יחסר עונך ותוסר חטאתך במה שלא הוכחת אותם עד כה: