אברבנאל על ישעיהו ו:ד

וינועו אמות הספים וכו', עד:

ויעף אלי אחד מן השרפים, חכמים ז"ל דרשו בילמדנו (ראה תנחומא צו, יג) הפסוקים האלו על אותו יום שנקרב עוזיהו להקטיר קטרת, ואומרו: שרפים עומדים ממעל לו, שעמדה האש לשרוף את עוזיהו כשם ששרפה את קרח ועדתו, ממעל לו - מן המעל שמעל לומר לו צא מן המקום שמעלת, והארץ פתחה את פיה לבולעו שנאמר (זכריה יד, ה) ונסתם גיא, הרי כאשר נסתם מפני הרעש, ומנין שהראה לו הקב"ה זה למשה שנאמר (במדבר יז, ה) זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא, אמר לו משה כקרח ועדתו אתה עושה לו אמר לו ולא יהיה כקרח ועדתו (שם), ומה אתה עושה לו כאשר דבר ה' ביד משה לו דכתיב (שמות ד, ו) ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג, וכפי זה יפרשו:

וינועו אמות הספים על הרעש שהיה ביום הקטיר עזיהו את הקטורת, ולפי דבריהם ז"ל נוכל לפרש הכתוב כן:

וינועו אמות הספים מקול הקורא, ר"ל מקול זעף עוזיהו על הכהנים, וכמו שנאמר בדברי הימים (ב' כ, יט) ויזעף עוזיהו ובידו קטרת להקטיר, ושבזעפו עם הכהנים היה שהבית נמלא עשן, רוצה לומר עשן אף ה' וקנאתו על עוזיהו שהכהו בצרעת, והוא פירוש נאה כפי דרך חכמים ז"ל מתיחס כולו לענין עוזיהו ועונשו.

אבל כפי ענין המראה יהיה: וינועו אמות הספים משל גלגלים, שיתנועעו מקול הקורא שהוא המניע, וכינה הגלגלים באמות הספים, לפי שעם עוצם גדלם לא יתנועעו כי אם מהנעת הנבדלים, כמו אמות הספים אשר בבית שעם כל כובד הבנין אשר עליהם לא יתנועעו ממקומם אם לא יהיה שמה מניע מחוץ. ולהיות הגלגלים עמודי העולם אשר הבית - רוצה לומר - העולם נכון עליהם, והם זרועות עולם, לכן המשילם באמות הספים, ואמר שהתנועעו מקול הקורא, לפי שיתנועעו ממה שיגיע אליהם בהתחלתם ומחשוקם להדמות לעלתם:

והבית ימלא עשן, הוא רמז לצורות ההווים המגיעות משפע הגלגל אשר יקדם אליהם ההעדר בהכרח כי הוא קודם להויות, או אומרו על התהוות האידים, כי מתנועת הגלגלים ובפרט מתנועת השמש יעלו אידים וקיטורים מן הארץ שהם המזגות ההויות והתחלתם. גם כי היסוד הראשון המתהוה מתנועת הגלגל הוא האש, ומתנועתו ירדו חלקים בארץ ושם יתערבו, ויחזקאל זכר האיד הלח שקרא עשן, אך ישעיהו לא זכר כי אם האויר העשני המתילד בארץ בתנועת הניצוץ ופעולתו בארץ, הנה אם כן אומרו: והבית ימלא עשן הוא משל על העולם השפל בהווייתו והפסדו ומפאת תנועת הגלגלים, וכבר כתב ה"ר אברהם אבן עזרא שאין מלת ימלא עתיד, כי הוא אמר וינועו שהוא פעל עבר, אלא שנאמר כן בעבור שאין בלשון הקדש סימן על זמן עומד, ומשפט העברים לערב הדברים, וכמו שזכרתי.

הנה כלל המראה לא היתה כי אם להודיע לנביא רוממות הש"י ומעלתו, ושפלות ופרטי השגחתו בעניני בני האדם, וזהו מה שבא בכלל (להלן ו, א) ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל, ומה שבא בפרט, מענין השרפים וקריאתם ושלוש קדושתם, והיה סוף הדברים מלא כל הארץ כבודו. ולכן נראה לי עוד לפרש וינועו אמות הספים והבית ימלא עשן, שחוזר לענין עוזיהו שזכר כאלו אמר בדרך כלל היוצא מן המראה, אם היה שינועו אמות הספים מקול הקורא, כלומר שהגלגלים יתנועעו מסבת המניע שלהם ועושים מצותו באימה וביראה, האם היה אם כן ראוי שבית ה' ימלא עשן מקטרת עוזיהו אשר חשב להקטיר, ולמה לא היה נכנע למצוה האלהית כמו המשרתים העליונים לקול הקורא, ויהיה אם כן אומרו:

והבית ימלא עשן בתמיהה, עד שמפני זה הוצרך הנביא להתודות חטאתו במה שהטיח דברים ולמד סניגוריא על צרעת עוזיהו וירע בעיניו והוא אומרו (ה) אוי לי כי נדמתי, ומלת ואומר מורה שנתחרט מדבריו ומחשבותיו, כאלו אמר עתה אומר אוי לי כי נדמתי, רוצה לומר שנמשכתי בענין עוזיהו אחרי הדמיון והעולה על רוחי ולא כפי האמת, כי לא הייתי יודע מחשבותיו ומצפוני לבבו, ולכן הייתי אני בענין עונשו איש טמא שפתים, ולא אני בלבד כי גם כל העם היו מגמגמים על זה, וזהו אומרו:

ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב, ונתן הסבה למה אמר על עצמו אוי ולא אמרו על שאר העם עם היותם טמא שפתים כמוהו, ואמר שעליו היה ראוי לקונן להיותו טמא שפתים יותר מכל שאר העם, לפי שאת המלך ה' צבאות ראו עיניו, כלומר שהיה נביא וראה גדולת המלך, ולכן האשמה והחטא היה בו יותר מגונה מבכל שאר האנשים, עד שמפני זה הוצרך המלאך הדובר בו לצרף וללבן ולזכך דבריו, והיה תכלית המאמר (שם, ז) וסר עונך וחטאתך תכופר, זהו הנראה לי כפי הפשט והמשך הנבואה, והותרה בזה השאלה החמשית.

ואחרים פירשו אוי לי כי נדמתי באופן אחר שני, והוא אוי לי שנבואתי היתה באמצעות הכח המדמה ואינה כנבואת משה רבינו עליו השלום, הסבה בזה חסרוני וחסרון הדור, כי איש טמא שפתים אנכי ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב, והראיה שנבואתי היתה באמצעות הכח המדמה היא, שראו עיני השם צבאות וזה אי אפשר להיות אלא בדמיון לבד, שהרי כפי השכל אמר יתברך (שמות לג, כ) לא יראני האדם וחי, ולהסיר זה הטעות ממני עף אלי אחד מן השרפים ואמר וסר עונך וחטאתך תכופר, כי האמת היה שאשמע את קול ה' אומר, וקול ה' הוא המלאך הדובר בי. והרב רבי דוד קמחי פירש נדמתי לשון בהתה, כמו (הושע י, טו) נדמה מלך ישראל, יאמר כי הרי אני כמת ובטל מן העולם, כיון שאת המלך ה' צבאות ראו עיני, ומי שיראה מראה כזאת בהכרח ימות, שעל כן אמר יעקב (בראשית לב, לב) כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי, ומנוח אמר (שופטים יג, כב) מות נמות כי אלקים ראינו. וענין זה שהחו' כשישיג מוחש בלתי מתייחס אליו ויעבור גבול יחלה או ימות, או שאמר זה שהיה לו להסתיר פניו כמשה, ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלקים, (שמות ג, ו) ומי שלא יעשה כזה ימות, ועליו נאמר (שמות לג, ב) כי לא יראני האדם וחי, ואמרו חכמים ז"ל (במדבר רבה יד, כא) בחייהם אינם רואים במיתתם רואים, ואמר שעונו ועון דורו עורו עיני שכלו שלא נזהר בזה, ולזה פחד שימות.

ואביו של ה"ר דוד קמחי כפי מה שזכר הוא בשמו פירש נדמתי באופן רביעי בלשון שתיקה, כמו (ויקרא י, ג) וידם אהרן, שאמר אוי לי כי שתקתי ולא קדשתי את השם כאשר שמעתי שמקדשים אותו המלאכים, והוא אומרו:

כי את המלך ה' צבאות ראו עיני, ומלת כי משמשת בלשון כאשר, רוצה לומר אוי לי ששתקתי כאשר את המלך ה' צבאות ראו עיני, שאז היו מקדשים אותו השרפים, אבל זכר שהיה זה בעונו ובעון הדור, שאין ראוי להעלות על שפתיו דברים קדושים כאלו, וזהו אומרו:

כי איש טמא שפתים אנכי ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב. ואתה דע לך שהפירוש הזה מדברי חכמים ז"ל לקחו בפסיקתא רבתי (לג, ג) אמרו כיון שראה מלאכי השרת מקלסין להקדוש ברוך הוא ולא שתף קלוסו עמהם התחיל מצר על הדבר כי איש טמא שפתים אנכי שאלולי שתפתי קלוסי עמהם הייתי חי וקיים לעולם כמותם היאך היה לי שדממתי, כשהיה עומד ומשתומם הוציא דבר יתר מפיו: ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב וגומר: