אברבנאל על ישעיהו ו:ג

וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות וגומר, ראיתי המפרשים מנבאים בפירוש הפסוק הזה, מהם יאמרו שאחד מהשרפים קורא לחברו בשם קדוש וחברו חוזר וקורא אותו קדוש ואז יאמרו שניהם בהסכמה שהקדוש האמתי הוא ה' צבאות, ומדברי חכמים ז"ל שאמרו באגדת שמואל וקרא זה אל זה מלמד שהמלאכים מדברים זה אל זה זה אומר לחברו פתח אתה שאתה גדול ממני, ויש אומרים כתות כתות הם אחת אומרת לחברתה פתח את שאת גדולה ממני שנאמר וקרא זה אל זה ואמר. ואחרים פירשו שהשרף האחד יאמר לחברו - רוצה לומר - עלולו קדוש ושכל נבדל, תדע שקדוש קדוש ה' צבאות וכפל בו מלת קדוש, כי כן דרך הלשון באמות הדברים, פעם בשניות פעם בשלישיות, כמו (בראשית כב, יא) אברהם אברהם, יעקב יעקב (שם מו, ב), משה משה (שמות ג, ד), אבי אבי (מלכים ב' ב, יב), ישפילנה ישפילנה עד ארץ (להלן כו, ה), נפלה נפלה בבל (להלן כא, ט), ה' הוא האלקים ה' הוא האלקים (מלכים א' יח, לט), ופעם בשלש עוה עוה עוה אשימנה (יחזקאל כא, לב), ארץ ארץ ארץ שמעי דבר ה' (ירמי' כב, כט), היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה (שם ז, ד), ואלה הדברים כולם עוה עוה, כי הנה פירוש הכתוב הוא מבואר, ואין ספק בו שמלת "קדוש" כמו שזכר בעל הכוזר הוא ענין הפרשה ורוממות, משנתאר לו מדה ממדות הברואים, והוא על דרך (ויקרא יא, מד) והתקדשתם והייתם קדושים, רוצה לומר נבדלים ונפרשים מטומאות העמים וממעשיהם.

והנה בפסוק הזה באו שתי גזרות, הא' הוא אומרו, וקרא זה אל זה, וענינה שהשכלים הנבדלים היו משפיעים זה על זה, וכינה ההשפעה ההיא בשם קריאה כאלו היו קוראים זה לזה להשפיע עליו, ולכן תרגם יונתן בו, ומקבלין דין מן דין, והדעת הזה הוא דעת ההשתלשלות, שהשכלים ישתלשלו זה מזה בדרך עלה ועלול, וכן בתקנת אנשי כנסת הגדולה (בתפלת יוצר אור לשחרית) ומקבלין רשות זה מזה להקדיש ליוצרם בנחת רוח, והרשות הזה הוא ההשתלשלות. והגזרה השניה היא אומרו, קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו, רוצה לומר שכל אחד מהם היה אומר שהאל יתברך הוא קדוש קדוש קדוש, וענין המאמר הזה שהוא נבדל בעצם ומציאות מטבע העולם השפל, ושהוא גם כן נבדל מטבע הגרמים השמימיים, ונבדל גם כן מטבע שאר השכלים, ועם היות שהוא נבדל ברוממות ומעלה מכל העולמות השלשה וטבעי הנמצאות כולם, אל יחשבו שמפני רוממות מעלתו לא ישגיח בעניני השפלים, אינו כן כי מלא כל הארץ כבודו, והוא על דרך אומרו (תהלים נז, ו) רומה על השמים אלקים על כל הארץ כבודך, הנה אם כן אמר ג' פעמים קדוש כנגד ג' עולמות ונמצאיהם שהוא נבדל ונפרש מהם, ולזה הסכימו מתקני התפלות באומרם: המשלשים לך קדושה, וכפירוש יונתן יהיה זה הלול שהשם יתברך ישתבח ויתפאר בכל אחד מהעולמות הג' אשר ברא.

האמנם ראוי שנעיין במה שתרגם ה'קדוש' הראשון על עולם הגלגלים באומרו קדיש בשמי מרומא בית שכינתיה, וה'קדוש' השני על העולם השפל באומרו קדיש על ארעא עובד גבורתיה, וה'קדוש' הג' קדיש לעלם לעלמי עלמיא, ואם נאמר זה האחרון על הנצחיות בלבד, תחסר כאן הקדושה המתיחסת לשכלים הנבדלים, וגם שנודה שאל זה כיוון באומרו קדיש לעלם ולעלמי עלמיא, יקשה מאד למה לא זכרם מלמעלה למטה או מלמטה למעלה ובחר דרך זר להתחיל מהשמים ואחריהם מהארץ וחזר באחרונה לדבר מהנבדלים. ויקשה עוד למה אמר בית שכינתיה על השמים, ובענין הארץ אמר קדיש על ארעא עובד גבורתיה, ולא זכר לשמים ולארץ יחד בית שכינתיה ולא לשניהם יחד עובד גבורתיה, ואין ספק שלא יפלו הדברים ההמה על צד הקרי וההזדמן.

וכבר חשבתי לומר בתשובת זה, שיונתן התחיל מלמעלה למטה, באומרו: קדיש בשמי מרומא בית שכינתיה הוא על העולם הרוחני, שלפי שהשכלים הנבדלים מניעים לגלגלים אמר שיתקדש וישתבח שמו של הקב"ה בבית שכינתיה שהוא השמים, ועליהם אמר בשמי מרומא, שלא אמרו על השמים הגשמיים המתנועעים, כי אם על העליונים הרוחניים המניעים אותם שהם בית שכינתיה. ואחר כך אמר שישתבח גם כן בין אותם הנמצאים שהם מקיפים את הארץ ומנהיגים אותה והם הגרמים השמימיים, ואליהם כיוון באומרו: קדיש על ארעא עובד גבורתיה, שלא אמר זה על העולם השפל כי אם על העולם שהוא על הארץ ועושה גבורותיו בארץ שהם השמים. ובאחרונה אמר: קדיש לעלם ולעלמי עלמיא כנגד העולם השפל הנפסד בחלקיו, וכנגדו אמר שהשם יתברך הוא קדוש, לא לזמן קצוב כדבריהם השפלים מפני הפסדם, כי אם לעלם ולעלמי עלמיא, כלומר לנצח נצחים, ולכן אמר בחלק האחרון לשון עולמות בלשון רבים, להורות על ההעדר וההפסד האישיי אשר בהם. וכפי זה לקח יונתן הסדר אשר זכר בזה וכמו שאזכור.

ולפי שהדעת הזה בלתי מתישב על הלשון לא נמשכתי אחריו, אבל חשבתי שיונתן תרגם הקדושה, כמו שכבר הודעתיך על ההלול והשבח אשר יתנו לאל יתברך כל בריותיו, ומפני זה רשם בפעולותיו היותר עצומות שבעבורם תהיה השבח וההלול יותר, ואמר שהקדושה הראשונה תאות אליו להיותו מגיע הגלגל העליון ומקיף בכל, ועל זה אמר: בשמי מרומא, וקרא אותו הגלגל הסובב בכל בית שכינתיה, להיותו מתנועע ממנו בלי אמצעי, שכן תרגם אנקלוס (שמות יז, טז) כי יד על כס יה: אמירה מן קדם ה' דחילא תקיפא דשכינתיה על כורסיה יקרא, שהנה ייחס השכינה על כסא הכבוד שהיא ההנעה לאותו גלגל עליון ומקיף, וכן תרגם פסוק (דברים לג, כו) רוכב שמים בעזרך: דשכינתיה בשמיא מלעילא, כי היה דעתם בלי ספק שהסבה הראשונה יתברך הוא מניע ההגלגל העליון וכמו שזכרתי. ואמנם הקדושה השנית זכר יונתן בענין הארץ, לא בלבד בסדור הדברים הטבעיים, כי אם גם בנסים ובנפלאות שהקדוש ברוך הוא עושה בתוכה, שבעבורם ראוי שישובח בפי כל בשר, ולזה אמר: קדיש על ארעא עובד גבורתיה, רוצה לומר שלהיותו עשה בארץ גבורותיו היה ראוי שיהיה מקודש בה. וכן תראה שאנקלוס בפסוק (דברים ג, כד) אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך, לא תרגם הדברים בשוה על השמים ועל הארץ, אבל אמר: דאת הוא אלהא דשכינתך בשמיא מלעילא ושליט בארעא, ראה גם ראה שלא ייחס השכינה לארץ כי אם לשמים העליונים, לפי שהשכינה תאמר שמה על ההנעה העצומה העליונה כמו שזכרתי, ולא תמצא כי אם בגלגל העליון המקיף. ואמנם בארץ אמר לשון שלטון או גבורה, כפי הנסים שיעשה בה, וכפי הסדור הטבעי אשר בחכמתו וגבורתו העליונה. ובאחרונה אמר: קדיש לעלם עלמיא, וזו היא הנוסחא האמתית לא לעלם ועלמיא בוי"ו, והרצון בעלם עלמיא העולם המובחר מהעולמות, או המנהיג והמניע אותם שהוא עולם הנבדלים שהם מניעים לגלגלים, ובהנהגתם תהיה הנהגת העולם השפל בעניניו, והוא על דרך שיר השירים - רוצה לומר - המובחר שבכל השירים.

והנה נזכרו בסדר הזה השמים ראשונה ואחריהם הארץ ואחריהם הנבדלים, וכמו שזכרם יחזקאל לפי דעת הרב המורה, וגם לפי שהמקדישים היו השכלים הנבדלים שקרא זה אל זה. והנה מדרך המוסר בהיות הם המדברים שיזכרו ענינם באחרונה, וגם לפי שהדבר היותר נגלה וידוע לכל אדם היא התנועה הכוללת אשר לשמים, וכמו שאמר דוד (תהלים ח, ד) כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך, שעל זה עצמו אמרו, ולכן דבר ראשונה הנביא מהיכולת האלהי הנראה בתנועת השמים, ואחרי שזכר ענין המקיף זכר ענין המרכז שהוא הארץ, ובאחרונה זכר הסבה המניעה לתנועת השמים ולהנהגת הארץ שהיא הנבדלים, ולהיותה סבה מניעה ותכלית זכרה באחרונה, וגם להיותם קודמים בידיעה, רוצה לומר לפי שמתנועות הגלגלים והנהגתם לעולם השפל הזה, נעמוד על מציאות השכלים הנבדלים והתחלפותם, ועל כן אמר בה: לעלם עלמיא, רוצה לומר בעולם שהוא מניע ותכלית שאר העולמות, וכבר העיד הרב המורה על הטעם הזה בדברי יחזקאל בפרק חמישי בחלק שלישי. אמנם דוד סדרם מלמעלה למטה כפי הסדר הטבעי, ואמר על עולם הנבדלים (תהלים קג, כ) ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו וגומר, והסתכל שזכר בהם שלשה הבחינות אשר זכרתי, שיש לנבדלים אצלנו, האחד מעצמותם ועל זה אמר: גבורי כח, והשני על ענין ההנעה ועל זה אמר: עושי דברו, והג' במה שישפיעו על הנביאים ועליה אמר: בקול דברו, רוצה לומר שהם שומעים דברי ה' ומשמיעים אותם לנביא, ועל עולם הגלגלים אמר: ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי רצונו, כי הצבאות הם צבאות השמים והם משרתי הש"י במה שישפיעו על העולם השפל, והם עושי רצונו וכלי השגחתו. ועל העולם השפל אמר (שם, כב) ברכו השם כל מעשיו, וחתם דבריו באומרו: בכל מקומות ממשלתו. זהו מהו שראוי שיאמר בפירוש הקדושה המשולשת הזאת כפי פשט הכתובים ותרגום יונתן.

אמנם חכמים ז"ל בפרק גיד הנשה (צא, ב) אמרו אמר רב חננאל שלש כתות של מלאכי השרת אומרות שירה בכל יום ויום אחת אומרת קדוש ואחת אומרת קדוש קדוש ואחת אומרת קדוש קדוש קדוש ה' צבאות. ואין ספק שכוונו במאמר הזה לבאר ענין אמתי, והוא שההבדל והקדושה אשר יוחסה אליו ית' מכחותיו, אינה במדרגה שוה עם כל אחד מהם, אבל ימצאו בג' מדרגות, כי הנה מעולם השכלים הנבדלים שהיא הכת הראשונה, תהיה קדושתו והבדלתו בדבר אחד, והוא בשהוא יתברך הבורא והם כולם נבראים, ומזה הצד - כת הנבדלים ההם יאמרו פעם אחת קדוש ונבדל בלבד, לרמוז אל ההבדל האחד אשר יובחן ממנו ית' אליהם. אמנם מעולם הגלגלים שהיא הכת השנית יבדל ויתקדש בשני ההבדלים, והם - בשהוא בורא והמה נבראים, ובשהוא יתברך נבדל מהגשמות והמה גשמיים, ולכן אלה יאמרו ב' פעמים קדוש קדוש כנגד ב' ההבדלים ההם. אמנם מהעולם השפל שהוא הכת השלישית אין ספק שיבדל ויתקדש בשלשה ההבדלים, והם - כשהוא יתברך בורא והמה נבראים, וכשהוא יתברך נבדל והמה חומריים, ובשהוא יתברך נצחי והמה נפסדים באישיהם, ולכן אלה השפלים יאמרו שלשה פעמים: קדוש קדוש קדוש ה' צבאות וגומר, כנגד שלשת הנבדלים ההם. גם שכבר ידעת שהתחלת הדברים שלשה: הצורה והחומר וההעדר הקודם בחומר להויה, והנה בעולם הרוחני תמצא אחת מהן בלבד שהיא הצורה, ולכן יאמרו פעם אחת קדוש כי אין בהם חמר ולא העדר, והעולם השמימיי ימצא בהם הצורה והחומר, כי לנצחיותם לא יפול ההעדר בענינם, ולכן יאמרו שני פעמים קדוש קדוש, והעולם השפל יכלול שלשת ההתחלות ולכן יקדשו שלש קדושות.

ואמנם אמרו:

מלא כל הארץ כבודו, פירש בו ה"ר דוד קמחי: מלא כל הארץ - כל מה שהארץ מלאה ממנו, רוצה לומר מהחי וצומח ודומם, הכל הוא כבודו כי הוא בורא הכל ועל הכל יכבדוהו הבעלי שכל, על דרך מאמר הנביא (להלן מג, ז) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וגומר, וה"ר אברהם אבן עזרא בפירוש לתורה בפסוק (במדבר כד, יג) אם יתן לי בלק מלוא ביתו כסף וזהב, כתב שענינו ביתו מלא, ושזה פירוש: מלוא כל הארץ כבודו - כל הארץ מלא כבודו, והוא כטעם (תהלים כד, א) לה' הארץ ומלואה, כי המילוי אינו רק היחס שבין המקום והגוף הממלא אותו, ויהיה לפי זה פירוש הכתוב שהארץ כולה מלאה מכבודו כי הוא יתברך משגיח בה בכבודו, לא כמאמר הכופרים (יחזקאל ח, יב) עזב ה' את הארץ. והרב המורה בפרק ס"ד בחלק ראשון, פירש כבוד ה' הנאמר בכתוב הזה, על השבח וההלול שיהללו אותו בכל הארץ, ושהוא על דרך (חבקוק ג, ג) ותהלתו מלאה הארץ, כי השבח יקרא כבוד, כמו שאמר (ירמיה יג, טז) תנו לה' אלקיכם כבוד, ואמר (תהלים כט, ט) ובהיכלו כולו אומר כבוד, וכפי דעתי יהיה פירוש הכתוב, שאחרי שהוא יתברך קדוש בעליונים וקדוש בשמים וקדוש בארץ, מן הראוי שכל הארץ ההיא מלאה מכבודו והלולו ושבחיו כפי עוצם קדושתו, ואלה ואלה בפירוש הכתוב הזה דברי אלקים חיים.

ולהיות הקדושה המשולשת הזאת הלול ושבח עצום לפניו יתברך, תקנו אנשי כנסת הגדולה אותה בתפלתינו פעמים רבות בכל יום, ואמרו בברכת יוצר בספור ענין השכלים הנבדלים, שהם כולם אהובים כולם ברורים כולם עושים באימה וביראה רצון קוניהם, וכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמים זה מזה ונותנים רשות זה לזה להקדיש ליוצרם בנחת רוח. ועול המלכות והרשות אשר זכר, הוא שפע ההשתלשלות כמו שזכרתי, וההלול ההוא זכר שיאמרו אותו כולם כאחד בשפה ברורה, רוצה לומר שלא יקדים זה לזה בהלולו, ואולי שזהו הנראה גם כן באומרו: וקרא זה אל זה, רוצה לומר שיהיה כל אחד קורא לחברו כדי שיסכימו כולם פה אחד בהלול הקדושה שיאמרו. והנה התירו לישראל שיקדשו את ה' במהלל המיוחד לשרפים, לפי שהמשורר אמר (תהלים כב, ד) ואתה קדוש יושב תהלות ישראל, ומזה למדו שהקדושה תאות בתהלות שיעשו ישראל, ומפני זה תקנו לומר אחרי הקדושה רבה (בתפלת העמידה) אתה קדוש ושמך קדוש וקדושים בכל יום יהללוך סלה, רוצה לומר אתה הוא הקדוש האמתי וכן שמך בפי השרפים וגם כן בפי עמך, כי מפני היותם קדושים יקדשו אותך, והוא על דרך אומרו (ויקרא יא, מד) והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ה':