אברבנאל על ישעיהו ו:ב

שרפים עומדים ממעל לו וגומר, זה עצמות מה שהשיג הנביא והוא שהשיג מציאות השכלים הנבדלים מחמר, וקראם שרפים להורות על פשיטותם במשל היסודות, כי כמו שיסוד האש הוא הפשוט והעליון שבכולם, ככה הנמצאים הנבדלים ההם ענינם כן, ולזה נמשלו בדברי הנביאים לאש, כי הנה דוד עליו השלום אמר (תהלים קד, ד) משרתיו אש לוהט, ודניאל אמר עליהם (דניאל ז, י) נהר די נור נגיד ונפיק מן קדמוהי, ולכן במראה הנבואה היו נראים בצורת אש לוהט ושורף, כי כן יראה כבוד ה', כמו שאמר הכתוב (שמות כד, יז) ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר, וכן נראה המלאך למשה אדוננו בתחילת נבואותו (שמות ג, ב) בלבת אש, וכן ראה אותו מנוח (שופטים יג, כ) עולה בלהב המזבח, וה"ר אברהם אבן עזרא כתב שקראם שרפים, לפי ששרפו את פיו כמו שיזכור, ושעומדים ממעל לו, הוא על דרך (מלכים א' כב, יט) עומדים עליו מימינו ומשמאלו. ונראה לי שזכר שהיו עומדים, להגיד שראה אותם כדרך משרתי המלך עושי דברו העומדים על רגליהם והוא יושב כל הכסא, ואל זה נטה יונתן במה שתרגם שרפים עומדים, שמשין קדישין, ואמנם אומרו: ממעל לו, אפשר גם כן שיחזור לכסא או להיכל אשר זכר, רוצה לומר שלא היו עומדים בתוכו כי אם ממעל לו, והענין שאינם נפשות הגלגלים אבל הם מניעים אותם על צד החשק והציור והתכלית, והם בעצמם נבדלים מהם ועליונים עליהם, ואפשר שיהיה כנוי לו חוזר לשם הנכבד אשר זכר, יגיד שראה אותם ממעל הגרמים השמימיים עליונות מדרגה ומציאות, ושלא היה להם הקיום והעמידה כי אם מפאת סבתם יתברך, שלכן אמר בו יושב על כסא, להעיד שהוא מחוייב המציאות, אבל המה היו עומדים וקיימים מפאת השפעתו עליהם, וזה ענין לו, רוצה לומר שהיו מושפעים ממנו.

וכפי מה שכתב בעל הכוזר, נוכל לפרש שישעיהו ראה את המלך קבוע בכסא ממלכתו בעיר המלוכה, ולכך אמרו (חגיגה יג, ב) שדומה לבן כרך ויחזקאל ראה את המלך נוסע ממקום למקום ולכן קראוהו בן כפר, והוא הסבה בשנוי מראותיהם, כי לפי שתחילת נבואותו של ישעיה היתה להוכיח את ישראל שישובו בתשובה, ושיקדשו את עצמם כדי שתעמוד קדושת השכינה ביניהם, ראה כבוד ה' כאלו הוא בהיכל, והוא אומרו:

ואראה את ה' יושב על כסא, ואף על פי שהוא רם ונשא במעלתו, הנה היו שוליו מלאים את ההיכל, כלומר שהיה כבוד השכינה על הכרובים בהיכל, וראהו יושב לא רוכב כדמות נוסע, על כן לא ראה מרכבה ולא חיות ואופנים נושאים אותם, אבל אמר שראה מלאכי שמים עומדים ממעל לו, רוצה לומר מוכנים ללכת למה שיצוה אותם, וראה שהיו בתכונת שרפים, כי הם ישרפו לאויבי ה', ולהורות על קלות תנועתם ושליחותם ראה להם שש כנפים בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו, וגם זה להורות על הקביעות הזה, כי הנוסע ממקום למקום מגלה פניו ורגליו והקבוע במקומו מכסה אותם, ובשתים יעופף ללכת בקלות בשליחותם. ולכן לא ספר ישעיהו דמות פניהם ורגליהם כיחזקאל, לפי שהיו אז בעת הנסיעה מגולים כהולכי דרכים, אבל ישעיהו לפי שראה אותם בקביעות היו פניהם ורגליהם מכוסים וגם זה פירוש נאה ומתקבל.

והנה באומרו:

שש כנפים שש כנפים לאחד, נמצא בין חז"ל מחלוקת במס' חגיגה (יג, ב) אמרו: כתוב אחד אומר: שש כנפים שש כנפים לאחד וכתוב אחד אומר (יחזקאל א, ו) וארבעה כנפים לאחת מהם, לא קשיא כאן בזמן שבית המקדש קיים וכאן בזמן שאין בית המקדש קיים כביכול, נתמעטו כנפי החיות, הי מנייהו אמעיטו רב חננאל אמר אותן שאומרות שירה כתיב הכא ובשתים יעופף וכתיב (משלי כג, כה) התעיף עיניך בו ואיננו, ורבנן אמרי אותן שמכסות רגליהן שנאמר (יחזקאל א, ז) ורגליהם רגל ישרה. ומהסוגיא הזאת יראה שהיה הנושא לשתי אלו ההשגות, אחד בעצמו שאם היו הנושאים שתים לא היה מקשה מהתחלפות המנין, כי אין סתירה בחלוף המנין כשהוא בשתי נושאים, ומאשר השיב התלמוד להתיר הקושיא בהתחלפות הזמנים באומרו: כאן בזמן שבית המקדש קיים וכאן בזמן שאין בית המקדש קיים, ולא השיב מהתחלפות הנושאים, יראה כי הנושא לשתי ההשגות אחד.

אבל הרב המורה לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשוב, כי אם ששני הנושאים מתחלפים, תראה זה מדבריו בפרק שלשה וארבעים בחלק ראשון בשתוף כנף, זה לשונו: וכן כל כנף שיבא במלאכים ענינו הסתר, הלא תתבונן אומרו:

בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף, כלומר שסבת מציאות המלאך ועלתו נעלמת ונסתרת מאד והוא פניו, וכן הדברים אשר סבתם המלאך שהם רגליו - רוצה לומר - עילוליו, כמו שביארתי בשתוף רגל, הם ג"כ נעלמים מאד, כי פעולות השכלים נעלמים לא יתבאר ענינם אלא אחרי למוד, וזה לב' סבות מצדם ומצידנו, רוצה לומר חולשת השגתינו וקושי השגת הנפרד מצד אמיתתו. ואמנם אמרו: ובשתים יעופף, הנני עתיד לבאר בפרק בפני עצמו למה ייחס תנועת העופפות למלאכים, עד כאן. והפרק ההוא אשר ייעד הוא פרק תשעה וארבעים מאותו חלק, ושם כתב שיוחס העופפות והכנפים למלאכים, לערב בצורתם אבר מצורת בעל חי, כדי להקטין בזה מעלתם ממעלת הסבה הראשונה ית', כמו שמעלת הבעל חי למטה ממעלת האדם, וגם לפי שכמו שהעוף כשיעוף פעם יראה ופעם יעלה, ככה השכלים הנבדלים אצל בני אדם כי פעם יציץ ופעם יעלם מהם השגתם. הנה בפרקים האלה גלה הרב שהכנפים הששה שבאו בנבואת ישעיהו, נאמרו על השכלים הנבדלים, ואמנם הכנפים הארבעה שראה יחזקאל בחיות, מבואר נגלה הוא מדברי הרב בפרק עשירי בחלק שני, שנאמרו על ארבע סבות שיש לתנועת הגלגל שהם צורתו רוצה לומר כדוריותו, ונפשו ושכלו אשר בו יצייר והשכל הנבדל אשר הוא חשוקו, וכן זכרו בפרק ע"ב מחלק ראשון, וכל זה ממה שיורה שכפי דעתו שני הנושאים מתחלפים, שישעיהו דבר מהשרפים שהם השכלים הנבדלים, ויחזקאל מהחיות שהם הגלגלים, והוא בחלוף דעת התלמוד.

והנה רבי חנוך ז"ל במראות אלקים אשר לו אמר להאיר נר דלוק כדי שיאורו מחשכי המשל ותמצא המרגלית הנמשל הטמון בדבריהם ז"ל, והשתדל להסכים הדעת התלמודיי עם דברי הרב, ולפי דעתי שבחשך בא ובחשך הלך, כי הוא לא יצא בדבריו מן הספק, ולא אמר בזה דבר ראוי לשום עליו לב, והאמת ברור שאי אפשר להסכים דעת הרב המורה בדרוש הזה עם דעת התלמוד, לפי שחכמים ז"ל קיימו וקבלו שהחיות והאופנים שזכר יחזקאל, הם כולם מדרגות מהשכלים הנבדלים, וכמו שאמרו (חגיגה יג, א) מאי חשמל חיות אש פעם חשות ופעם ממללות, ולא עלה על לבם שהיו החיות גלגלים ולא האופנים יסודות כדעת הרב המורה, כי אם שהיו כולם שכלים נבדלים, ולכן ראה אותם בארבע מחנות, וקראם הנביא ארבע חיות וארבע אופנים, ואמרו בדרש (תנחומא צו יג) על ובשתים יכסה רגליו, שהיו השרפים מכסים את רגליהם להיותם ככף רגל עגל כדי שלא יזכר עון העגל שעשה ישראל, הנה אמרו בביאור שמה שנאמר בשרפים, ובשתים יכסה רגליו, הוא עצמו מה שראה יחזקאל (יחזקאל א, ז), רגליהם ככף רגל עגל, והוא מה שיוכיח שהשרפים והחיות שניהם דבר אחד לדעתם, ולהיות אצלם בזה מתאחדת השגת ישעיהו להשגת יחזקאל, גזרו ואמרו שהיה הנושא אחד רוצה לומר השכלים הנבדלים במדרגותם, ולכן הקשו ממה שראה ישעיהו בהם שש כנפים ויחזקאל ד' כנפים, ועל זה היה המחלוקת הי מינייהו אמעיטו, רוצה לומר אם נתמעטו אותם הכנפים השתים אשר היה מכסה בהם פניו, או השתים אשר היה מכסה בהם רגליו, או השתים שהיה מעופף בהם, והיה דעת רב חננאל שנתמעטו אותם שאמרו שירה, והם מה שאמר, ובשתים יעופף, ורבנן אמרי שנתמעטו אותן שמכסות בהן רגליהם, ואפלא למה לא היה בזה דעת שלישי והוא שנתמעטו שתים הראשונות שאמר, ובשתים יכסה פניו. ויש גם כן לעיין במה שהוכיח רב חננאל שנתמעטו אותם שאומרות שירה מפסוק (משלי כג, ב), התעיף עיניך בו ואיננו, כי הפסוק ידבר בעשיר כמו שאמר (שם, ד) אל תיגע להעשיר מבינתך חדל, התעיף עיניך בו וגומר, ואינו מדבר לא במלאכים ולא בכנפים, וגם רבנן שאמרו שנתמעטו אותן שמכסות בהן רגליהם, איך הוכיחו זה מהפסוק שהביאו, ורגליהם רגל ישרה, כי עם היות שידבר בחיות אין שם מיעוט כנפים, ומפני זה ראיתי אני לפרש הכתוב על בוריו כפי דעתי, ומשם יצא לנו ביאור המאמר על פי אמיתתו:

ואומר שהשכלים הנבדלים ימצאו להם אצלנו שלש בחינות מהעיון, הבחינה הראשונה היא מצד עצמם ומהותם, והבחינה השנית כפי הדברים המסובבים והנמשכים מהם בטבע ובסדור מוגבל בחכמת בוראם בהנעת הגרמים השמימיים, והבחינה השלישית במה שיראו לנביאים בנבואתם במצות השם וידברו עמהם ויודיעום מה שיהיה. וכנגד שלשה הבחינות האלה אמר ישעיהו שראה לשרפים ההם שש כנפים, וכבר ידעת מדברי הרב המורה שכנפים יאמרו על הסתר וההעלם וההמנע מההשגה.

ואמר שבשתים יכסה פניו ואין פירוש פניו - סבתו, כמו שחשב הרב אבל פניו יאמר על מציאותו ועצמותו כמו (איוב א, יא) אם לא על פניך יברכך, וכן פירש הרב עצמו ופני לא יראו (שמות לג, כג) אמיתת מציאותי כמות שהיא לא תושג, ואם כן זכר שהיו שתי סבות ההסתר וההעלם לשלא יושג עצמות הנבדל ומהותו, והמה עומק המושג וקוצר המשיג, ושבשתים יכסה רגליו, והם הדברים המסובבים מהנבדל בסדר מתמיד, וכמו שפירש הרב שהרגל יאמר על המסובב, לפי שמשתי סבות ההסתר אשר זכר, יתחייב שלא נדע ולא נשיג איך יתחייב מהנבדל, נבדל אחר עלולו ולא הגלגל המתנועע ממנו, ובשתים יעופף, רצו שגם כן מאותם השתי סיבות ההסתר שהם עומק המושג וקוצר המשיג כמו שזכרתי, לא יוכל האדם להשיג בשלמות איך יתייחד שפע הנבדל ודבורו עם הנביא ויודיעהו הדברים הכוללים והפרטים, ולפי זה יהיה אמרו יכסה, מושך עצמו ואחר עמו, כאלו אמר בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יכסה מה שיעופף, או לא נצטרך להמשך יכסה אבל יאמר ובשתים הסתרים והעלמיות יעופף ויגיע השפע מהנבדל לנביא. ואולי שלזה כיון המתרגם שאמר, ובתרין משמש, כי השמוש הוא הורדת השפע על הנביא, ואמנם שיאמר עופפות על הנבואה ועל ירידת השפע הנבדל בנפש הנביא הוא מבואר בנבואה הזאת מאומרו (להלן ו, ו) ועיף אלי אחד מן השרפים וגומר, ויאמר הנה נגע זה על שפתיך וגומר (שם, ז), הנה שהעופפות הוא חול השפע מהנבדל על נפש הנביא.

וכאשר תדע זה יתבאר לך ענין המאמר אשר זכרתי שהיה דעתם ז"ל שישעיהו ויחזקאל בזכרון הכנפים על השכלים הנבדלים כוונו, ולכן מצאו הספירה במנינם, והשיבו שמפאת הזמן נתמעטו כנפי החיות, והיתה השאלה הי מינייהו אמעיטו, ולא היה אחד מן החכמים שיאמר שנתמעטו אותם השתים המכסות הפנים, לפי שהשגת מהות הנבדל ועצמותו בין בזמן שבית המקדש קיים ובין בזמן שאין בית המקדש קיים תמיד היתה נמנעת, עד שמפני זה תרגם אנקלוס, ופני לא יראו: ודקדמי לא יתחזון, להגיד שהשכלים הנבדלים שהם לפני האל יתברך ובין ידיו לחוזק ההשגחה בהם, תמיד אי אפשר שיושגו כפי מה שהם, וכמו שהביאו הרב בפרק ל"ז בחלק ראשון בשתוף פנים, ואמנם היו הדעות בהמעטת הנשארות שרב חננאל אמר שנתמעטו אותן שאומרות שירה, והם אשר עליהם אמר ובשתים יעופף, כי השירה תרמוז השפע המתחייב מהם בפי הנביאים. והנה הביא סמך לדבריו מאומרו (משלי כג, ה) התעיף עיניך בו ואיננו, שהוא דרך גזרה שוה להגיד כי העופפות הוא אשר איננו והוא אשר נתמעט, ועם היות ששלמה מהעושר ידבר, הנה מפאת הלשון עשה האסמכתא הזאת נאמר כאן עופפות, ונאמר שם עופפות וסמך איננו מורה שהם נתמעטו. ורבנן אמרי שנתמעטו שתי הכנפים האחרים שהיו מכסים בהם רגליהם, והמאמר זה נמשך לדעתם שאמרו בדרש (תנחומא צו, יג) שהיו מכסים רגליהם להיותם ככף רגל עגל כדי שלא יזכר עון העגל אשו עשו ישראל, כאלו אמרו שבזמן שהיה בית המקדש קיים היו מסתירים רגליהם כדי שלא יזכר עון העגל שעשו ישראל אמנם בזמן שאין בית המקדש קיים נתמעט אותו ההסתר, ונשארו ישראל מגולים בחטאתם כמטרה לחץ כמו שיעד על מעשה העגל (שמות לב, לד) והיה ביום פקדי ופקדתי. הנך רואה שהראיה שהביאו רבנן לדעתם היה כפי דעת הדרש הזה.

ועוד אומר לך שהם כוונו בזה גם כן כוונה שנית, והיא מה שפירשתי, כי אמרו בזמן שבית המקדש קיים היה נסתר הסדר המסובב מהשכל הנבדל לגלגלו ומהנהגת הגרמים השמימיים לעולם השפל, וזה בענין ישראל בלבד לפי שהם היו מושגחים כפי הרצון האלהי הפשוט ולא כפי המסודר מהעליונים. אמנם אחר שנחרב בית המקדש, באו ישראל להסתרת פנים ונעזבו למקרה ולהנהגת המשרתים, ובזה האופן נתמעטו אותם הכנפים המסתירות הנהגת הגלגל לדעת רבנן, האמנם רב חננאל ראה שעם היותם בגלות ובית המקדש חרב לא הוסרה מהם ההשגחה האלהית, ולא נעזבו להנהגת המשרתים בהחלט, וכמו שאמר (תהלים צא, טו) עמו אנכי בצרה, ואמר (ויקרא כו, מד) ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם, ולכן לא הודה רב חננאל לדעת רבנן, אבל אמר שנתמעטו כנפי העופפות אשר כינה באומרות שירה.

ונראה לי שבחרבן בית המקדש נסתלקה נבואה מישראל (בבא בתרא יב, ב), וזהו התמעטות הכנפים ההם שהם כנפי העופפות והשפע המגיע לנביאים, ואולי שלזה כוונו בפרקי רבי אליעזר (סוף פרק ד) שאמרו ובשתים יכסה פניו שלא יביטו פני שכינה ובשתים יכסה רגליו הא כתיב (יחזקאל א, ז) וכף רגליהם ככף רגל עגל ובשתים מעופפים ומעריצים ומקדישים את שמו הגדול, הנה רמזו בהבטת פני שכינה הבחינה הראשונה שזכרתי, וברגלים הנעת השמים ובהתעופפות השפע המגיע מהם לנביאים שבו מקדשים את השם יתברך, וזהו הנראה לי בפירוש המאמר מסכים עם הכתובים, והוא האמת בעצמו כפי השרשים התוריים, והותרה השאלה הרביעית: