אברבנאל על ישעיהו ו:א

הנבואה החמשית תחלתה בשנת מות המלך עוזיהו עד ויהי בימי אחז וגומר והיא פרשה אחת בלבד: וראיתי להעיר בה ששת השאלות:

השאלה הראשונה מה ראה הנביא לתלות הנבואה הזאת בשנה שמת המלך עוזיהו, והיא תלייה זרה, כי לא מצינו חשבון למיתת המלכים, גם שבנבואה הזאת לא מצינו בה דבר מיוחד לעוזיהו, לא למיתתו ולא לצרעתו, ואף שנאמר שהיתה זאת הנבואה הראשונה אשר נבא ישעיהו, עדיין יקשה למה ייחסה לשנת מות המלך עוזיהו בהיותה בלתי מתיחסת למיתתו, והנה אחר זה נאמר בשנת מות המלך אחז היה המשא הזה, אבל שם היתה הנבואה מתיחסת למיתת אחז לפי שהיו הפלשתים שמחים במותו והודיעם הנביא שיקום תחתיו בנו חזקיהו שיהיו נכנעים תחת ידו, וז"ש אל תשמחי פלשת כולך כי משורש נחש יצא צפע ופריו שרף מעופף ורעו בכורי דלים ואביונים לבטח ירבצו, ומפני זה היה ראוי שיאמר באותה נבואה בשנת מות המלך אחז, לא במראה הזאת שלא בא בה דבר מתיחס לעוזיהו:

השאלה השנית מה היה שראה ישעיהו המראה הזאת העליונה מהש"י וכסאו והשרפים והקדושה המשולשת ושאר הדברים, בהיות ענין המראה ותכליתה להוכיח את העם שמעו שמוע ואל תבינו השמן לב העם הזה, ומה ענין לתוכחת העם עם מעשה מרכבה, ופעמים רבות ניבא ישעיהו על תוכחת ישראל ויהודה ושאר הנביאים ג"כ, ולא ראו המראה הגדולה הזאת בתחילת התוכחה, ואין לנו שנאמר שהיתה הנבואה הזאת תחלה נבואת ישעיהו, ושלכן הראהו הב"ה להשלמתו סדר המציאות, כמ"ש ליחזקאל בתחילת נבואותו, כי הנה שאר הנביאים בתחילת נבואותיהם לא נזכר שראו דבר מזה, וגם יחזקאל ראה פעם אחרת מעשה מרכבה אחר שהיה מנבא ימים רבים כמו שבא במראה השנית לו, כ"ש שהנבואה הזאת לישעיהו אינה הנבואה הראשונה כמו שזכרתי בפי' הנבואה הא', וכמו שאוכיח עוד אחר זה:

השאלה השלישית בענין המראה הזאת שהתחיל בסבה הראשונה הנבדלת באומרו ואראה את ה', וזכר אחריו ענין הגלגל העליון באמרו ושוליו מלאים את ההיכל, וחזר לדבר מהנבדל באמרו שרפי' עומדים ממעל לו, ודבר אחר זה מהגלג' וינועו אמות הספים וגומר, והיה ראוי שיזכור כל המאמר בנבדלים יחד, ואחריו יביא ענין הגלגלים יחד, ואחריו ענין העולם השפל. לא שיזכרם בערבוביא:

השאלה הרביעית באומרו שש כנפים שש כנפים לאחד וגומר, כי הנה יחזקאל לא ראה להם כי אם ד' כנפים, וזכר הרב המורה בפר"ה ח"ב שהארבעה כנפיה רומזות לארבעת סבות תנועת הגלגל שהם כדוריותו ונפשו ושכלו וחשוקו, ואם היה זה כך איך ראה ישעיהו שש כנפים, גם לא יסכים אומרו בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף עם אותם שזכר הרב:

השאלה החמישית באומרו אוי לי כי נדמתי כי איש טמא שפתים אנכי וגומר, ולמה היה מקונן הנביא על עצמו כי הנה במה שראה לא היה לו עון אשר חטא לשיאמר ככה, וגם יחזקאל כאשר ראה כדמות המראה הזאת לא אמר כזה, והמלאך שהשיבו וסר עונך וחטאתך תכופר לא ביאר מה פשעו ומה חטאתו שכפר בעדו:

השאלה הששית במה שצוהו האל שיאמר לעם שמעו שמוע ואל תבינו, וראו ראה ואל תדעו, השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו הזעו, הנה זה היה סבת חטאתם שלא הבינו דברי הנביא ולא דעת ולא תבונה בתוכחותיו, ואל פעל ה' לא הביטו ואל מעשה ידיו לא ראו, ואיך א"כ צוה עליהם שיעשה בהפך מה שהיה מוטל עליהם כפי דרכי התורה והאמת, כ"ש שביאר הסבה באומרו פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו, כאילו זה היה בלתי ראוי שיהיה כן ואדרבה שזה היה ראוי לעשות, וכולי האי ואולי שיראו בעיניהם וישמעו באזניהם ולבבם יבינו וישובו בתשובה כדי שירפא להם הקב"ה: והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כולם: ואקדים לפירושם הקדמה אחת נצטרך אליה בפירוש המראה הזאת וכה אומר:

הנה הנבואה הזאת אין ספק שהיא נבואה עליונה והשגה נפלאה זכה אליה הנביא במקום הזה, וכבר חשבו אנשים שהיא אחת ושוה עם המראה אשר ראה יחזקאל בתחילת נבואתו, אם לא שבאה בדברי ישעיהו בקצור ובדברי יחזקאל בהרחבת הביאור, והביאם לזה מ"ש חז"ל במסכת חגיגה (יג, ב) כל מה שראה יחזקאל ראה ישעיהו, והמשילו ביניהם שהא' היה דומה לבן כרך והוא ישעיהו, והאחר לבן כפר שהוא יחזקאל ולכן הרבה הוא לדקדק התוארים והמשרתים אשר ראה למלך, וישעיהו אמר דרך כלל ואראה את ה', וכמו שהביא הרב המורה בפ"ו ח"ג ולא ביאר הרב כוונתו ודעתו בפרק ההוא, וגם אני אשמרה לפי מחסום בו כי אנכי לא נקראתי בזה המקום לבאר דברי הרב המורה כי אם לפרש הכתובים על אמתתם, האמנם כפי מה שיורו עליו הכתובי' ההקדמה ההיא לא תתהפך כי היא מחייבת כוללת ולא תתהפך כי אם חלקית, ולכן בהיות שכל מה שראה יחזקאל ראה ישעיהו לא יתחייב שכל מה שראה ישעיהו ראה יחזקאל כי הנה הכתובים יעידו שיש ביניהם בענין השגתם במראות ההמה ששה הבדלים חזקים:

ההבדל הראשון שיחזקאל קשר השגתו בשנה ובחדש וביום ובמקום שהשיג בו השגתו, וישעיהו לא זכר מזה כי אם השנה, וכתב הרב המורה בפר"ז ח"ג וז"ל מכלל מה שצריך לחקו' עליו קשר והשגת המרכבה בשנה ובחדש וביום וקשרה במקום שזה כולו מה שצריך לבקש לו ענין ולא יחשב שהוא דבר אין ענין לו ע"כ: ואמנם מה הנרצה בזה אצל הרב ולמה לא פירשו אחרי שהעיר עליו אין זה גם כן יאות ממה שיאות במקום הזה, ודי לנו שנדע שיחזקאל כדי לאמת הנבואה שבאה עליו פרט הפרטים ההם כולם, אמנם ישעיהו להיותו מוחזק בנבואתו לא הוצרך לומר כי אם שהיה בשנת מות המלך עוזיהו שאמרו לצורך כמו שיבא עליו הביאור אחר זה:

וההבדל השני הוא שיחזקאל אמר נפתחו השמים ואראה מראות אלהים וכבר כתב הרב המורה שענין זה המאמר הוא על דרך פתחו לי שערי צדק, ודלתי שמים פתח, יורה שלא היה זה כפי פשוטו כי אם שבהשגתו נפתחו לו שערים מאותה ידיעה אמתית, על דרך מה שאמר גאלינוס בדברו בענין הדפק שאמר נפתחו אלי שערים מהדפק וכל זה מורה על חולשת ההשגה ההי' אצלו כיון שהיה מגזם כמה שהשיג מענין העליונים שנפתחו אליו השמים בהשגתם, אמנם ישעיהו אמר ואראה את ה' שהוא מאמר יורה על מדרגת הנבואה יותר עליונה שבאה בנביאים, וגם ביעקב נאמר (בראשית כח, יב) ויחלום והנה סולם להורות שהיתה נבואתו בחלום, והשגת ישעיהו במראה:

וההבדל השלישי שיעקב התחיל מלמטה למעלה כמו שאמר והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, ויחזקאל התחיל מהעול' האמצעי שהוא מהחיות שלדעת הרב המור' הם הגלגלים ואחריהם ראה האופנים שנאמרו על היסודות לדעתו ואחריהם זכר החשמל שהוא מדרגת השכלים הנבדלים, ולא היתה השגתו אם כן לא מלמעלה למטה ולא מלמטה למעלה כי אם מהאמצע אל הקצה התחתון, ואחר כך אל הקצה העליון אשר כנגדו, אמנם ישעיה התחיל מלמעלה באמרו ואראה את ה' וגומר. וכבר התבאר בזולת זה המקום שגם בדרך העיון והחקירה היה המופת המוחלט והידיעה השלמה המיוחסת לטבע מלמעלה למטה, רוצה לומר מהסבות אל המסובבים:

וההבדל הרביעי הוא שיחזקאל ראה ארבעה כנפים, וישעיהו ראה שש כנפים לפי דעת הרב המורה אין הנושא בשתי המראות אחד, כי הכנפים שזכר יחזקאל היו ארבעה לפי שהם כנפות החיות שהם הגלגלים ויש להם ארבעה סבות התנועה כמו שזכרתי בשאלה הד', אמנם הכנפים שזכר ישעיהו הם לשרפים ולא יורו על סבות התנועה כי אם על ההסתר, וכמו שאבאר אחר זה, ולפי זה הדרך קצרה השגת יחזקאל בשלא ראה כנפי השרפים כמו שראה אותם ישעיהו, והאריך בגלגלים ובאופנים וקצר בהשגת הנבדלים לקוצר השגתו, וישעיהו קצר בעולם ההויה ובעולם הגלגלים והאריך בענין הנבדלים שהיה בו יותר עמוק ההשגה, וזה יורה ג"כ על שלמותו בה:

וההבדל החמשי שיחזקאל אמר לשון דמות ברוב עניני השגתו אם בענין החיות אמר ודמות על ראשי החיה רקיע וכן דמות ארבע חיות וכן דמות כסא וכן דמות כמראה אדם עליו מלמעלה דמות מראה כבוד ה', כי בכולם אמר לשון דמות שהוא הלשון הנופל על ההשגה המסופקת כאלו אמר כמדומה לי שהוא היה כך וכך ולא תמצא שאמר באופנים לשון דמות לפי שהיו דברים חומרים שהם לדעת הרב היסודות ולכן השיגם הנביא ההוא בשלימות, וכמו שהעיד כל זה הרב באותו פרק הנזכר, אמנם ישעיהו לא אמר לשון דמות לא בעליונים ולא בתחתונים לפי שהיתה נבואתו בכול' זכה ובהירה ולא מסופקת בדמיונות:

וההבדל הששי הוא שיחזקאל לא ראה את השם מדבר עמו ולא אמר ששמע דבריו, אבל אמר בסוף המראה ואשמע קול מדבר ששמע קול שהיה מדבר מבלתי שידע אם היה קול נברא או איזה קול היה ולכן אמר (יחזקאל ב, א - ב) ויאמר אלי בן אדם עמוד על רגליך ואדבר אותך, ותבא בי רוח כאשר דבר אלי תעמידני על רגלי ואשמע את מדבר אלי, רוצה לומר ששמע אותו שהיה מדבר אליו כי לא היה יודע הנביא יחזקאל מי הוא, אמנם ישעיהו לא היה כן כי הוא אמר בפירוש, ואשמע את קול ה' אומר, ואמנם אם הדבר הזה הוא אפשרי ואם היה בחלום או במראה הנה אחקור עליו בפירוש הכתוב: הנה התבאר מששת ההבדלים האלה שמראת ישעיהו בנבואתו זאת היתה יותר עליונה בהירה וזכה ממראת יחזקאל, ולכן אמרו שהיה ישעיהו כבן כרך, רוצה לומר שהיה מלומד בבתי המלכים בחצריהם ובטירותם והיה יודע עניניהם בשלימות גדול, ויחזקאל היה כבן כפר שראה את המלך והשיג ממנו הדברים החיצוניים והשיג מעט מהדברים הפנימיים וסודות המלך.

ואחרי ההקדמה הזאת נעתיק אל פירוש הפסוקים כפי מה שיאות במקום הזה ולא בדרך חקירת הדרושים בעמקם כפי עצמם:

הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא להגיד מראה עליונים שראה הנביא מסדר המציאות וחלקיו והיה זה כדי להודיעו רוממות הש"י ומעלתו ושפלות ופרטיות השגחתו בעניני בני אדם כי בזה היה טעות עוזיהו כשזרחה הצרעת במצחו, ולפי שגם בני דורו היו נכשלים באותו מינות ייעד הקדוש ברוך הוא על עונשם וכמו שיתבאר בפסוקים:

בשנת מות המלך עוזיהו ואראה את ה' וגו', הנה פשט הכתובים מורה שלא היתה זאת הנבואה הראשו' אשר ראה ישעיהו כיון שלא נכתבה בתחילת הספר, ומה שאמר בכאן את מי אשלח, הנני שלחני, אינם ראיות הכרחיות לשתהיה זאת הנבואה הראשונה שנבא, כמו שכתבו החכמים, כי הנה היה ענין השליחות לפי שהיו בזמן ההוא נביאים אחרים מזולת ישעיהו, כגון עמוס שנבא בימי עוזיהו, והושע שנבא בימי עוזיהו ויותם ואחז וחזקיהו כמו שזכר הכתוב, ומיכה שנבא בימי אחז ויותם וחזקיהו, והיה הקדוש ברוך הוא חפץ להודיע את ישראל שיתיאשו מהתשועה ולא תשאר להם עוד תקוה ותוחלת כי אין רפואה למכתם, ולכן היה אומר כאדם המתיעץ עם פמליא שלו את מי אשלח לעשות זה השליחות, וישעיהו השיבו הנני שלחני, רוצה לומר לי יאות לעשות השליחות הזה יותר מנביא אחר לפי שאני התריתי בהם פעמים רבות ולא שמעו בקולי ומפני זה צוהו הש"י שילך לאותו שליחות, וזהו לך ואמרת לעם הזה לא שתהיה זאת הנבואה הראשונה שנבא ולפי זה ראוי שנפרש בשנת מות כפשוטו, בשנה שמת ונפטר מן העולם, לא כשנצטרע כדברי המתרגם, וכבר ביאר הכתוב שישעיהו ניבא בימי עוזיהו, והנבואה הזאת היתה אחרי מותו בשנה ההיא, והוא ממה שיוכיח שאין הנבואה הזאת אליו הראשונה ושבאו הפרשיות כסדרן.

והנה ייחס הכתוב זאת המראה למיתת עוזיהו או לצרעתו כדעת יונתן, לפי שבספר מלכים נזכר שבזקנותו נטה לבו מאחרי ה' דכתיב (דברי הימים ב' כו, טז) ובחזקתו גבה לבו למעול עד להשחית, וימעול מעל בה' אלקיו, ולמה היה עונשו שהצרעת זרחה במצחו, ויותר היה ראוי שיבש ידו בהקרי' להקטיר כמו שקרה לירבעם, או שימות כאשר מתו נדב ואביהו, וקרח ועדתו מקריבי הקטרת, אבל היה הענין בלי ספק שנכנסו בלבו דעות זרות, והאמין אמונה רעה בחק הש"י והיא שלרוממות מעלתו לא היה משגיח בפרטות, ולכן בא להקטיר קטורת בחושבו שהיה זה לו כבוד ומעלה בעיני העם ואין ה' רואה, וזו היה מעל גדול בה' אלקיו, לזה היה עונשו שהצרעת זרחה במצח מקום הרשע, והוא הראש אשר חשב מחשבה כוזבת כזאת שמה המשפט, וישעיה כשראה שנצטרע התאבל על זה מאד בראותו המלך משיח ה' מצורע בבית החפשית, ולפי שתמיד עוזיהו עשה הישר בעיני ה' חרה אף הנביא על צערו, לפי שלא היה יודע מצפוני לבו והפסד אמונתו, ולכן באה אליו הנבואה הזאת בשנה שנצטרע כדעת המתרגם, להוציאו מאותה מחשבה, ואם אמרנו שבשנת מות היא מיתה ממש, נאמר שנפקד' מישעיהו ימים רבים הנבואה מתוך העצבות, וכמו שקרה למשה אדוננו כל ימי גזרת המרגלים שנסתלקה ממנו הנבואה, והראהו הש"י עתה המראה הגדולה הזאת כדי להודיעו גודל רוממותו, ושעם כל זה היה משגיח על דברת בני האדם כדי שהנביא יתן אל לבו חטאת עוזיהו מה היה, רוצה לומר שלא היה מאמין בהשגחה האלהית הפרטית, וזהו אמרו, ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא ועם כל רוממותו ונשאותו היו שוליו מלאים את ההיכל ומלוא כל הארץ כבודו, וכמו שאמר במקום אחר (ישעי' נז, טו) כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים וגומר, ולפי שהיתה זאת כונת המראה ותכליתה באה אליו בשנת מותו או בשנה שנצטרע, כי היה אותו זמן ראוי והגון להודיע לו יתברך חטאת עוזיהו ושבעבורו נצטרע, ומפני כבודו לא פירש הכתוב יותר מזה, ולהיות זה כן הוצרך הנביא להתנצל ממה שיתלונן על ענין עוזיהו, וזהו אמרו בסוף המראה אוי לי כי נדמתי כי איש טמא שפתים אנכי וגו' וכמו שאבאר:

הנה התבאר מזה למה תלה הנביא זאת המראה במיתת המלך עוזיהו, שהיה זה לפי שבאה אליו על ענינו, וכמו שאמרו חכמים ז"ל (רש"י כאן וראה תנחומא צו, יג) שהיה הקדוש ברוך הוא יושב על הכסא לדון את עוזיהו כאשר שלח ידו להקטיר את הקטרת (דברי הימים ב' כו, טז), והתבאר גם כן מהו היחס אשר יש למראה הזאת עם התוכחה אשר יזכור, שהוא לפי שהיו אנשי דורו נכשלים באותו עון ואמונה כוזבת באמרם: עזב ה' את הארץ (יחזקאל ח, יב). והותרו בזה השאלות הראשונה והשנייה.

ורבי חנוך אלקוסטנטיני כתב שבהיות עוזיהו בתוקפו וגבורתו, לא היה ישעיהו מוכן להשיג המדרגה הנפלאה הזאת מהנבואה, כי במשול רשע יאנח עם (משלי כט, ב), ואין הנבואה שורה לא מתוך עצבות (רמב"ם הל' יסודי התורה פ"ז ה"ד וראה שבת ל, ב), וכאשר יאנח עם במשול הרשע, כן בנפול הרשע ישמח עם, והשמחה אל השכל מההכנות הגדולות המכינות לקבול הנבואה, ולכך בשנת מות המלך עוזיהו שמח הנביא וירא מיד המראה הזאת. ואין דבריו נכונים, כי הנה עוזיהו עשה הישר בעיני ה' (דברי הימים שם, ד), וכל יגיעיו לא ימצאו לו עון אשר חטא כי אם בעלותו להקטיר, וקודם זה לא היה רשע, ולמה בעבורו תסתלק הנבואה מישעיהו. אבל האמת הוא מה שכתבתי בזה ולא חששתי לעשות צורה בכתובים כמו שעשה החכם הנזכר שהיה המלך עוזיהו רמז ליצר הרע, כי הם דברים בטלים דקות ושדופות קדים ואין לי חפץ בהם.

והנה מה שאמר:

ואראה את ה' יושב על כסא וגומר, כבר אמרו חכמים ז"ל ביבמות פרק החולץ (מט, ב) שנתקשה מאד על מנשה הרשע ושאמר עליו אל ישעיהו משה רבך אמר שמות לג, כ) כי לא יראני האדם וחי ואתה אמרת, ואראה את ה', ושעל זה הרגו עם קושיות אחרות שנעשו עליו. אמנם חכמים ז"ל באותו פרק וגם המפרשים בפירוש הכתוב הזה באו להתיר קושיות מנשה ואמרו בגמרא, כאן באספקלריא המאירה וכאן באספקלריא שאינה מאירה, ורצו לומר כפי דעת המפרשים שהחלוף וההבדל אשר היה בין מאמר משה אדונינו עליו השלום למאמר ישעיהו עליו השלום הוא, שמשה דבר מהרואים באספקלריא המאירה, ובאותו אופן יצדק אמרו, לא יראני האדם וחי, לפי שהיה בלתי אפשר שיושג השי"ת באותה אספקלריא המאירה, וישעיהו דבר באספקלריא שאינה מאירה ובה צדק מאמרו, ואראה את ה' כי היה זה אפשרי בה. וענין זה שמשה היה שאלתו הראני נא את כבודך (שמות לג, יח), שישיג בשכלו אמיתת מהותו יתברך, כי השכל לא יקבל כי אם המושכל העצמי האמתי, וזהו מה שנמנע ממנו באומרו, לא תוכל לראות את פני כי לא יראני האדם וחי, וכמו שכתב הרב המורה בפרק ארבעה וחמשים מחלק הראשון. אמנם ישעיהו היה מנבא כשאר הנביאים על ידי הכח המדמה, ולכן היה אפשר שיראה את השם בדמיונו בצורה מוגשמת מיוחדת כגבור מלחמה או כזקן מלא רחמים וכמו שאמרו חכמים זכרם לברכה (מכילתא יתרו פרשה אנכי ה'; פסיקתא רבתי כא, ו) שראוהו ישראל על על הים ובמתן תורה ומזה הדרך גם כן אמר מכיהו בן ימלא (מלכים א' כב, יט), ראיתי את ה' יושב על כסאו וגומר, וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו שהיתה המראה ההיא על ידי הכח הדמיוני שהיה מדמה לו יתברך צורה מה, והכח ההוא הדמיוני נקרא בלשונם ז"ל אספקלריא שאינה מאירה.

זהו הדרך היותר מתישב שראיתי למעיינים בדבר הזה, וכולם כתבו בביאור שזה היה דעת המורה. אבל כפי דרכי הרב המורה בהשבת פרקיו הוא לא כן יחשוב ולבבו לא כן ידמה, אבל היתר הספק שהקשה מנשה הרשע לדעת הרב הוא באופן אחר, ועניינו שיש הפרש גדול לדעתו בין מה שראה הנביא בחלום של נבואה למה שיראה במראה הנבואה שהם שני המינים שזכרה התורה, שנאמר (במדבר יב, ו) במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו, וקבל הרב מפשט הכתובים שמשה רבינו ע"ה לא היה מנבא בחלום כיון שכחו המדמה לא היה גובר בנבואתו, וכן אמרו חכמים ז"ל (ראה ויק"ר א, יג) שמשה לא היה מנבא בלילה כי אם ביום שנאמר (שמות ו, כח) ביום דבר ה' וגומר, ולפי שמשה היה נבואתו תמיד במראה, לכן נאמר, לא תוכל לראות את פני, מפני שבמדרגת המראה אי אפשר לדעת הרב - שיראה הנביא כאלו השם מדבר עמו, מצורף לזה שהשגת המהות האלהי בשכלו היה דבר נמנע מפאת עצמו וכמו שאמר, ופני לא יראו אבל ישעיה - הרב יחשוב - שהיתה נבואתו זאת בחלום לא במראה, ולכן לא היה מהבטל שיראה כאלו השם מדבר עמו, כי כבר יתיר זה הרב בחלום של נבואה לא במראה הנבואה.

והנני מודיעך מאין לקטתי זה מדבריו, שא נא עיניך וראה בפרק מ"ה חלק שני שסדר הרב שם מדרגות הנבואה, ועשה חלוק מהחלום אל המראה, ועשה בחלום הנבואה חמשה מדרגות, אם שיראה צורות ומשלים בלי שישמע דברים כלל באותו חלום נבואיי, ואם שישמע בחלום דברים ולא יראה מי הוא האומר אותם, ואם שישמע בחלום דברים ויראה כאלו איש מדבר אותם אליו, ואם שישמע דברים בחלום ויראה מלאך מדבר אותם אליו, ואם שישמע דברים בחלום הנבואה ויראה כאלו הש"י מדבר אותם אליו, ובזאת המדרגה הה' שהיא האחרונה ממדרגות החלום הנבואיי, הביא הרב פסוק, בשנת מות המלך עוזיהו ואראה את ה', וכן מה שאמר מיכיהו בן ימלא (מלכים א' כב, יט) ראיתי את ה' יושב על כסאו וגומר, הנה אם כן גלה שם הרב דעתו שהנבואה הזאת שנבא ישעיהו היתה בחלום של נבואה, ולכן לא הרחיק שיאמר בה, ואראה את ה', ואשמע את קול ה' (להלן נג, ח) ואחר כך עשה הרב בענין מראה הנבואה חלוקות אחרות כראשונות שעשה בחלום, אם שיראה משלים וצורות במראה הנבואה, ואם שישמע דברים במראה הנבואה ולא יראה האומר אותם, ואם שישמע דברים במראה ויראה כאלו איש מדבר אותם אליו, ואם שישמע דברים במראה ויראה כאלו מלאך מדבר אותם אליו, ולא עשה במראה הנבואה כי אם ארבע המדרגות האלה כארבעת מדרגות החלום הראשונות, אמנם המדרגה החמשית שזכר בחלום לא זכר הרב דוגמתה במראה, וכתב שמה זה לשונו, אבל שיראה הנביא כאלו השם מדבר עמו, הוא רחוק אצלי ולא יגיע פעל הכח המדמה לזה, ולא מצאנו כן בשאר הנביאים, ולזה נאמר בתורה (במדבר יב, ו) במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו - ששם דבור השם לנביא בחלום בלבד, אמנם במראה לא תהיה כי אם התודעות השכל וכו'.

וכמה מהעומק יש בדברי הרב אלה, וכונתו הוא שהכח המדמה בהיות האדם בהקיץ הוא מסודר ונכנע תחת הכח השכלי, ולכן לא יכזב מאד בהרכבותיו וציוריו, ולא יגשם כי אם הדבר שימצא לו צורה מה מתיחסת אליו כפי ענינו, כאלו תאמר שידמה השכל בצורת איש בדמותו וצלמו, ויצייר את המלאך בכנפים ובאש כפי מה שתארוהו האלקיים כן בבחינותיהם, אבל הסבה הראשונה לא ימצא לה בכח הדמיוני בהיותו משועבד לשכל ומסודר כראוי, דמוי ויחס יביאהו לצורה מן הצורות המוגשמות, וכמו שאמר הנביא (להלן מ, יח) ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו, אמנם בחלום ימצא המדמה בלתי מסודר, לפי שאינו נכבש ונכנע לכח השכלי ומסודר תחתיו, ולכן הוא מבולבל וחושב מחשבות בלתי מסודרות בנבואתו, שמפני זה היתה מראת הנבואה יותר זכה ובהירה ומפורשת מן החלום הנבואיי, ובעבור זה לא הרחיק הרב, שבחלום הנבואיי בהיות המדמה מבולבל ובלתי מסודר כפי השכל, יראה הנביא כאלו השם מדבר עמו ויציירהו בצורה מן הצורות כפי פעולותיו אם בגבורה ואם ברחמים כדבריהם ז"ל (מכילתא יתרו שם; פסיקתא רבתי שם), אבל במראה הנבואה שהמדמה אז משועבד ונכנע לכח השכלי ומסודר תחתיו, חשב הרב שהיה רחוק שיצייר הנביא את הש"י הנבדל בתכלית ההבדל לשום בריה מבריותיו, כי השכל המושל שם ימאן זה, והמדמה לא ישתגע כל כך בהיות רסן השכל על לחיו שיבוא לעשות דבר שאין מקום אליו. ולכן פירש הרב השגת ישעיהו ומיכיהו בן ימלא שהיו בחלום הנבואיי, עם היות שלא זכרו הכתוב לא במראה הנבואה, ושלכן ראו את השם, מה שלא היה כן משה אדוננו, מפני שהיה נבואתו במראה ולא בחלום.

ואחשוב אני שבזה הדרך עצמו יפרש הרב מה שאמרו חכמים זכרונם לברכה (יבמות מט, ב) כאן באספקלריא המאירה וכאן באספקלריא שאינה מאירה, שקראו את המראה הנבואיית אספקלריא מאירה - מפני זכותה, וקראו את החלום הנבואיי אספקלריא שאינה מאירה - מפני ערבוב הדמיון ובלבולו. ועם כל מה שהלצתי בעד הרב בדעת הזה, אתה תראה באותו פרק אשר זכרתי, שהוא עצמו הרגיש בחולשת דעתו ורפיון טענותיו ונעתק ממנו אל דרכים אחרים. והרב רבי דוד קמחי כתב שענין ואראה את ה' הוא, שראה במראה הנבואה כבוד ה', כי פירוש, ה' במקום הזה הוא כבוד ה', ושזה היה דעת יונתן שתרגם, יקרא דה', ושכן תרגם אנקלוס (שמות יט, כ), וירד ה' על הר סיני, ואיתגלי יקרא דה', ושהמאמר הזה שאמר ישעיהו הוא עצמו מה שאמר יחזקאל (יחזקאל א, כח) הוא מראה דמות כבוד ה'. יראה מדבריו שהיה דעתו שראה ישעיהו בתחילת זאת הנבואה כבוד ה', והוא הכבוד הנברא שהוא האש הנראה חוץ לנפש, שראו אותו ישראל במעמד הנבחר, וכמו שאמר (שמות כד, יז) ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל. וכן הבינו הרב המורה מדברי אנקלוס. ודברי ה"ר דוד קמחי בלתי נכונים הם, כי יחזקאל לא קרא כבוד ה' את האור הנברא בדרך נס חוץ לנפש נראה לעינים, כי איך יאמר עליו שהוא היה על הכסא, אבל רצה בכבוד ענין השכלים הנבדלים מניעי השמים, ולכן ראה אותו דמות כבוד ה' על הכסא שהוא הגלגל העליון, גם לדעת הר' דוד קמחי, ואולי שיונתן אליהם כיון באומרו, ית יקרא דה', כי יקרא דה' בדברי שני המתרגמים השלמים האלה, יאמר פעמים רבות על המניעים הנבדלים, וכמו שאבאר אחר זה:

וכאשר הרגשתי בחולשת הדעות האלה כולם, אמרתי אני אל לבי בהיתר הספק הזה דרך אחר כפי פשט הכתובים, והוא שהנבואה הזאת כלל ופרט יגיד, ראשונה שראה את השם יושב על כסא שאותו כסא היה רם ונשא, רומז לגלגל העליון המקיף בכל, שהוא רם ונשא על כל השמים ומקיף בהם, והוא מתדמה החלקים ותנועתו אחת פשוטה, והוא הנקרא ערבות וכסא ה', להיות מורה על גדולת היושב עליו, ולפי שנאמר בו כסא על צד המשל, אמר הנביא יחזקאל (יחזקאל א, כו) שראה דמות כסא, ובאומרו כאן, יושב על כסא, גלה הנביא שהוא יתברך מניע אותו גלגל עליון, ולכן אמר שהיה יושב עליו, ולא אמר בו, להודיע שהוא מניע בלתי מתנועע וכבר אמתה התורה האלהית הדעת הזה, רוצה לומר היותו יתברך המניע הראשון לגלגל העליון, ולכן נאמר ביעקב (בראשית כח, יג) והנה ה' נצב עליו, ואמר משה (דברים לג, כו) רוכב שמים בעזרך, ודוד אמר (תהלים סח, ה) סולו לרוכב בערבות ביה שמו, שכל זה מורה שהסבה הראשונה יתברך הוא המניע הראשון, ולכן אמר הנביא ישעיהו, ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא, ואפשר לפרש רם ונשא מתואריו יתברך לא תוארי הכסא, ושהוא על דרך (להלן נז, טו) כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו, יאמר שראה שהאל יתברך שהיה יושב על הכסא, היה רם ונשא בתכלית הרוממות ונבדל ממדרגת הכסא תכלית ההבדל, ולפי שהכסא הוא גשמי לכן כדי להבדילו ממנו אמר שהיה הוא יתברך רם ונשא בערך אותו כסא אשר זכר. ואמר בו לשון ישיבה, לפי שהוא החזק שבכל מיני המצב, וגם שהישיבה תורה על האדנות, ולכן המושל יושב על כסאו והמשרתים עבדיו עושי רצונו עומדים לפניו, ומזאת הבחינה אמר בו יושב. וכבר זכרו הנביאים בש"י לשון ישיבה בכל אחד מהעולמות אם בנבדלים אמר (להלן יז, טז) יושב הכרובים, ובגרמים השמימיים אמר (תהלים ב, ד) יושב בשמים, ובשפלים אמר (להלן מ, כב) היושב על חוג הארץ, ובאומה הישראלית בפרט אמר (תהלים כב, ד) יושב תהלות ישראל, וזה כולו ממה שיורה ששם ישיבה יאמר עליו מאותם הבחינות שזכרתי.

וזכר עוד הנביא כאן, שעם כל מה שראה מרוממותו יתברך שלא תכיל הספור, הנה ראה גם כן משפלות ופרטיות השגחתו, ועל זה אמר ושוליו מלאים את ההיכל, רוצה לומר ששולי מעילו שהוא רמז לפעולותיו והשגחתו, הם מלאים את ההיכל שהוא העולם השפל, או כיון את היכל בית המקדש בהשפעתו שמה. ואחרי שזכר המראה הזאת בכלל ביאר איך ראה אותה, האם ראה והשיג הסבה הראשונה בעצמה, או איך היה זה, ואמר (להלן ו, ב) שרפים עומדים ממעל לו וגומר, וינועו אמות הספים וגומר, (להלן ו, ד) רוצה לומר שמה שזכר שראה את ה', לא היה כי אם שהשיג את מלאכיו השכלים הנבדלים היושבים ראשונה במלכות, ושהיו לו רוצה לומר עלולים ומושפעים ממנו יתברך, ושראה אותם משלשים קדושה כמו שאפרש. ובזה ביאר מאמר ואראה את ה', וכן ביאר מה שאמר, ושוליו מלאים את ההיכל, ואמר שלא כיון בזה שהיה הש"י מניע העולם השפל מבלי אמצע אלא שהנבדלים שראה שהיו עלולים ממנו יתברך, הם היו מניעי הגרמים השמימיים, וזהו וינועו אמות הספים מקול הקורא, ומתנועת השמים יתחדש מה שיתחדש בעולם השפל, וזהו והבית ימלא עשן, הנה אם כן זכר ראשונה המראה בכלל, ואחר כך זכרה בפרט ובביאור, ואין להפליא ממה שאמר, ואראה את ה', אם היה שלא ראה אותו בעצמו כי אם הנבדלים העלולים ממנו, כי הנה הנביאים היו נבואותיהם על ידי מלאך והיו מיחסים אותם אליו יתברך, באומרם (ירמי' ב, א; יחזקאל ג, טז) ויהי דבר ה' אלי, ויאמר ה' אלי (ירמי' כד, ג), לפי שהזכירו את השליח במקום שולחו. וכדומה לזה כתב הרב המורה בפרק שנים וארבעים חלק שני שהיה מראת אברהם באלוני ממרא כלל ופרט, שזכר בכלל שראה את השם, וביאר ואמר אופן ראייתו באומרו (בראשית יח, ב) והנה שלשה אנשים, כי זאת היתה הראייה שייחס לשם יתברך לא השגת עצמותו.

הנה התבאר מזה שאין סתירה ממאמר ישעיה למאמר משה, כי הוא אמר (שמות לג, כ) לא יראני האדם וחי על השגת עצמו יתברך, וישעיה אמר, ואראה את השם על השגת העלולים, ואין ספק שלזה כיון יונתן במה שתרגם ואראה את ה', ית יקרא דה', כי היקרא בדבריו ובדברי אנקלוס גם כן תאמר פעמים רבות על השכלים הנבדלים המניעים, וזאת עצמה היתה השגת יחזקאל בכבוד אשר זכר שראה. והתבאר מזה הכוונה הכוללת במראה הזאת, ושלא באו בה הדברים בערבוביא מהשכלים הנבדלים ומהשמימיים, והותרה עם זה השאלה השלישית. ועתה אשוב לפרש הפסוקים כל אחד בעצמו: