אברבנאל על ישעיהו ה:כט

וסיפר מגבורת האויב באומרו שאגה לו כלביא ישאג ככפירים וינהום, רוצה לומר שכל אחד מהם ישאג ככפירים הרבה, וכל זה לאיים את ישראל בשאגתו. ולא תהיה נהמתו ושאגתו לחנם, אבל יאחז טרף על דרך הישאג אריה ביער וטרף אין לו. ואמרו ויפליט ענינו שישאר ממנו פליטה על כל פנים והיא ארץ יהודה (ל) וינהם עליו ביום ההוא כנהמת ים, רוצה לומר שהאויב בזמן ההוא ינהם וירים קולו על ישראל בזמן הצרה כנהמת גלי הים, שהיא נהמה חזקה ובני ישראל בראותם צרת האויב לא ידלו עיניהם למרום ולא יפרשו כנפיהם לשמים ולא יקראו בשם ה' אלהיהם להושיעם, אבל יביטו לארץ, רוצה לומר יבקשו עזר ממצרים ומשאר המלכים וזהו אמרו, ונבט לארץ והנה חשך, לפי שלא יבא להם עזר מבני אדם ולא מהאל יתברך כי סר מהם. והוא אמרו, צר ואור חשך בעריפיה. והצר הוא האויב והאור הוא אור ה', ויהיה שיעור הכתוב ונבט לארץ והנה חשך צר שלא יבוא להם עזר ממצרים, אבל תמי' יהיה עליהם חשך הצר והאויב ואמנם האור שהוא השם יתברך חשך בעריפיה, חשך ארץ ישראל אשר זכר, ועריפיה הם השמים כי יעריפו המטר בתנועתם, כמו שאמר אף שמיו יערפו טל, רוצה לומר, כבר חשך בשמיה' האור האלהי וסר צלם מעליהם. זהו הנראה לי בפירוש הפסוק הזה עם שאינו מסכים לבעל הטעמי' שסמך צר לאור לפי שדרכי המפרשים בביאורו לא ישרו בעיני: הנה התבאר מכל זה שהנבואה הזאת לא נאמרה כי אם על מלכות ישראל, ושהנביא כפי מה שראה בנבואתו שהיה עתיד לבוא על מלכות ישראל עשה וסידר השירה הזאת מעצמו בכל חלקיה, שאחרי זכרונה הביא פרשה אחת בביאור הנמשל של כל חלק וחלק ממנה, ואין להפלא מאשר באו בנבואה הזאת מהדברים בלשון עבר והיה הדבר עדיין עתיד להיות, כי כן דרך הנביאים לזכור עתיד במקום עבר, בעבור שיראו הדברים ההם בנבואה כאילו כבר יצאו למציאות: