אברבנאל על ישעיהו נט:ז

ואמנם כנגד העדים המעידים שקר אמר רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפוך דם נקי כלומ' שהם ישתדלו לעשות רע ולשפוך דם נקי בעדותם כמו שישתדל הצדיק לעשות רצון אביו שבשמים, והפסוק הזה לקוח מדברי שלמה בספר משלי אם לא שהוסיף הנביא בו מלת נקי כי זהו ענין שקרותם. ולענין המליצים ועורכי הדיינים שזכר אמר מחשבותיהם מחשבות און לפי שהם יאמרו לבעלי דינין שיעיינו ויבינו בספרים ויחשובו מחשבות להצדיקם וכל מחשבותיהם הם און ועמל מבואר. ועל רוע הבעלי דינין התובע והנתבע בדרכיהם אמר שוד ושבר במסלותם כי כוונת כל אחד מהם לשדוד ולגזול את חבירו וזהו מסלתו ודרכו, ולפי שהדיינים מחוייבים בבוא הבעלי דינין לפניהם לעשות פשרה ביניהם קודם שיודע דבר המשפט וכאשר לא ירצו בפשרה אז יפסקו את הדין במשפט לכן אמר שלהיות הדיין והסופר העד והמליץ והבעלי דינין עקשים ונלוזי' לא יבואו לעשות פשרה ולא לתת משפט אמתי בשום דבר ועל זה אמר (ח) דרך שלום לא ידעו כי כמו שאמר בפ"ק דסנהדרין (סנהדרין ו, ב) איזהו משפט שהוא שלום הוי אומר זה בצוע שהיא הפשרה, ואין משפט במעגלותם שהוא פסק הדין שלא יהיה לעולם על דרך המשפט וכל זה לפי שכל אלה שזכר נתיבותיהם עקשו להם כל דורך בה לא ידע שלום כי בהיות הדיין מעול וחומץ והסופר מזייף והעדים משקרים והמליצים רעים והבעל דינין נלוזים לא ירצו בדרך שלום ופשרה ולא במשפט צודק כי אם לעוות את הדין בעד השחד, (ט) ועל זה אמר הנביא על כן רחק המשפט ממנו ולא תשיגנו צדקה רוצה לומר על כן שאין משפט בארץ רחק המשפט האלקי ממנו שלא יעשה לנו משפט מאויבנו ולפי שאין צדקה בארץ לכן אין הקב"ה עושה צדקה עמנו, אבל בהפך שנקוה לאור והנה חושך לנגהות באפלות נהלך שהוא כפל ענין במלות שונות.