אברבנאל על ישעיהו נט:א

הן לא קצרה וכו' עד ותהי האמת נעדרת. לפי שהיו רשעי הדור אומרים למה צמנו ולא ראית ענינו נפשנו ולא תדע בעבור שראו שנתארכו צרותיהם ואין ה' מושיע אותם, לכן אחרי שביאר להם הנביא שהסבה המחייבת שאין הקב"ה פונה אל תפלתם וצומם היתה לפי שלא היה בהם עזיבת החטא והיו כטובל ושרץ בידו ופירש להם גודל שכר השב בתשובה ועוזב את חטאו ומתחרט ממנו כראוי הוציא הכלל הזה מדבריו כאומר הנה א"כ לא זכיתם לתשועה ואין הש"י שומע תפלתכם אינו מבלתי יכולת ה' כי הנה באמת לא קצרה יד ה' מהושיע ואינו ג"כ להעדר ידיעתו והשגחתו בדברים אשר בכאן כי לא כבדה אזנו משמוע (ב) אבל היתה הסבה בו שעונותיכם היו מבדילי' ביניכם לבין אלקיכם והם היו כמו הענן שכאשר יתעבה ימנע מעבור אור השמש בו על הארץ כן עונותיכם נתרבו כל כך עד שנעשו מונע מבדיל עב וגס מאד ביניכם לבין אלקיכם ובסבתם לא תעלה לפניו תפלתכם, גם בסבת זה המונע לא ירד אורו והשפעתו עליכם וע"ז אמר וחטאתיכם הסתירו פנים מכם משמוע. וביאר איכות עונותיהם וחטאתיהם באומרו (ג) כי כפיכם נגואלו בדם ואצבעותיכם בעון וגומר. ומאשר באו ספורי העונות האלה כפולים הרבה מתקו לי דברי רבותינו ז"ל שדרשו באבות דר' נתן (שבת קלט, א) אמרו שם אמר רבי אלעזר בר מלאי משום רשב"ל כפיכם נגואלו בדם אלו הדיינין ואצבעותיכם בעון אלו סופרי הדיינין ולשונכם עולה תהגה אלו בעלי דינין. עד כאן. וכפי הדרך הזה נראה לי לפרש שהנביא שיער בענין המשפט חמש מדרגות, האנשים. האחד, מדרגת השופט. והב', מדרגת הסופר שכותב לפניו טענות הבעלי דינין. והג', מדרגת העדים שבאים להעיד על הדבר. הד', מדרגת עורכי הדיינין והם המליצים בעד הבעלי דינין. וה', הם הבעלי דינין עצמן התובע והנתבע. והנה זכר הנבי' שהשחית כל בשר את דרכו ושכולם היו עושין מעשיהם בשוא ודבר כזב ועל הדיינים אמרו כי כפיהם נגואלו בדם כי הם היו מחייבין הנקי והצדיק למות ומזכין את החייב מפני שהיו מקבלין שוחד ועליו אמר כפיכם נגואלו בדם, וכנגד הסופרים אמר ואצבעותיכם בעון לפי שהכתיבה יעשה הסופר באצבעותיו וביאר בזה שלא היו כותבין האמת ולא הטענות שהיו אומרים הבעלי דינין אלא היו משקרים ומזייפין אותם, וכנגד העדים אמר שפתותיכם דברו שקר בהפך מה שהזהירה התורה לא תענה ברעך עד שקר, וכנגד עורכי הדיינים המליצים ומקריבים משפט הבעלי דינין וצדקתם אמר לשונם עולה תהגה כי הם היו מצדיקי רשע ומרשיעי צדיק בטענותיהם ומה שהיו מליצים שהיה צדק ויושר היה עולה ואמנם כנגד הבעלי דינין אמר (ד) אין קורא בצדק ואין נשפט באמונה כי כנגד התובע אמר אין קורא בצדק שלא היה תובע צדק ואמת, ועל הנתבע שהוא הנשפט והמובא לדין אמר ואין נשפט באמונה ואם תאמר ולמה אם כן יבאו לבית דין דע כי כל ענינם הוא בתביעתם ובהצלתם בטוח על תהו ודבר שוא הרו עמל והולד און, (ה) ואמנ' אומרו ביצי צפעוני בקעו וקורי עכביש יארוגו נראה לי שאמרו על הדיינים ועל סופריהם כלומר מה יועילו בעלי הדינין האלה לבא למשפט לפני הדיינים ההם כי אין ספק שיצא מהם משפט מעוקל ויהיו אותם הבעלי דינין כאלו בקעו ביצי צפעוני שיצא מהם מי שימיתם כן יצא מן השופט גזל וחמס אליהם, ועל כתיב' הסופר אמר וקורי עכביש יארוגו שהם היריעות שאורגת העכביש, ויש אומרים שהעכביש מפני שעשה אריגתו על קירות הבית תקרא קורי עכביש והכלל שקורי העכביש אין להם תועלת ולא קיום והעמדה כן כתיבת הסופרים ההם, והוא מה שביאר מיד על הדיינים האוכל מביציהם ימות והזורה תבקע אפעה רוצה לומר שפגיעת הדיינים ההם רעה כי אם יחכו הבעלי דינין לפסק הדין ולמשפט יהיה לרעתם ועל זה אמר האוכל מביציהם ימות ואם יברחו ויזורו אחור מפניהם תבקע הביצה ויצא האפעה שירוץ אחריו וימיתנו כן הדיין אשר יברח הבעל דין מפניו ירדפהו ויזיקהו ולפי זה הפירוש יהיה והזורה מלשון נזורו אחור שהוא הבעל דין הבורח מלפני הדיין ולכן אמר והזורה בשורק שהוא פעול כמו נזור, ואומרו תבקע אפעה אינו חוזר אל הזורה רק לביצה שזכר שהיא תבקע ויצא האפעה הממית שהוא משל למה שיעשה הדיין הרשע לבעל דין הבורח מפניו. ואחר שביאר רשעת הדיינים ביאר ג"כ און הסופרים והוא אומרו קוריהם לא יהיו לבגד ולא יתכסו במעשיהם רוצה לומר שכמו שקורי העכביש אינם ראויים לעשות מהם בגד ולהתכסות בהם כן כתיבת הסופרים הרשעים ההם אינו לעזר ולא להועיל לפי שמעשיהם מעשה און מפני השחד שהם גם כן מקבלים והוא אומרו ופעל חמס בכפיהם.