אברבנאל על ישעיהו נו:יא

וזכר הנביא מרשעתם באמרו והכלבים עזי נפש וגומר וביאר בזה ג' סבות שהיו לכלבים לנבוח ולצעוק. האחת, בהיותם בעצמם ותכונתם עזי נפש כי יש כלבים שהם בטבעם עזי נפש כאריות גברו ויש אחרים שאינם כן ככלבי העיר המורגלים אצל בני אדם. והסבה הב', היא שלא ידעו שבעה כלומר כשהם רעבים שמדרכם בהיותם רעבים שיתנו קולם ויצעקו מאד. והסבה הג', שהמה רועים רוצה לומר שהכלבים הם רועי צאן והם מלומדים שכשיראו שום חיה הבאה אל הצאן יצעקו וישחו בה, וכן היו פרנסי ישראל ונביאיהם עזי נפש רוצה לומר פקחים כמ"ש רבותינו ורעבים מתשועת השם כי רחק מהם והמה רועים את צאן ההרגה, והיה ראוי שמפני זה כולו ינבחו ויצעקו מאד להגיד לעם צרת האויב העתידה לבוא עליהם ואינו כן כי לא ידעו הבין, אבל הסבה בזה היה לפי שכלם לדרכם פנו איש לבצעו מקצהו רוצה לומר כל אחד לחמדתו ותועלתו הפרטית המיוחדת לו וזהו מקצהו רוצה לומר בקצה הפרטי המגיע אליו כי אינו חושש אל הטוב הכולל, אבל ענינם לומר כל היו' זה לזה (יב) אתיו אקחה יין ונסבאה שכר רוצה לומר שישתכרו והיה כזה יום מחר שיעשו כן יום ויום ואף של יום מחר יהיה המשתה גדול יתר מאד כי בכל יום היו מוסיפים בתענוגיהם.