אברבנאל על ישעיהו נד:ו

ואמר עוד כי כאשה עזובה ועצובת רוח קראך ה' להגיד שלא היתה האומה בשום זמן מהזמנים נבדלת ונפרדת בהחלט מהשגחה האלקית כאשה שמת בעלה שהיא אלמנה בהחלט אלא כאשה עזובה מבעלה ועצובת רוח כן קראה השם וכן היה לפניו ענינה, וכאשת נעורים כי תמאס מבעלה וכמו שדרשו חז"ל באיכה רבתי (ילקו"ש תתרד) היתה כאלמנה ולא אלמנה ממש שנאמר כי לא אלמן ישראל מאלקיו אלא כאשה שהלך בעלה למדינת הים ודעתו לחזור וכן הוא בתענית (תענית כ, א) ובסנהדרין (סנהדרין קד, א), (ז) ואמנם אומרו ברגע קטון עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך בשצף קצף וגומר הנה המפרשים פירשו רגע על הזמן המועט (ח) וכן בשצף קצף, ואם הדבר כן אין ראוי לפרשו על זמן הגלות כי רב הוא לא רגע קטן ולא שצף קצף וכמו שזכרתי בשאלות, אבל ראוי שיפורש בבוא עליהם צרה וצוקה בגלות מיד הקב"ה היה מרחם עליהם ומצילם מן הכליה על דרך ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם (ויקרא כו, מד), ועל אותו זמן מהצרות בגלות שהיה בלתי מתמיד ומועט עד בוא רחמי שמים אמר הנביא רגע קטן ושצף קצף, אבל הנכון אצלי הוא שרגע הוא מלשון רגע הים שהוא מלשון מנוחה ושצף קצף הוא כמו בחרי קצף וכן פירשו רש"י מדברי מנחם בן סרוק, יאמר הכתוב ברגע קטן רוצה לומר במנוחה קטנה עזבתי אותך בגלות כי שם נתמעטה מנוחתם לרוב צרותיהם, וכנגד זה ברחמים גדולים אקבצך וכן בשצף קצף בחרי אף הסתרתי פני שהיא שכינתי וג"כ הסתרתי פני הרגע שהיא המנוחה וההשקט ממך כי בהסתלק השכינה נסתלק המרגוע והמנוחה כולה, ויהיה א"כ אמרו הסתרתי מושך אחר עצמו ואחר עמו כאלו הרגע ממך הסתרתי ופני הסתרתי, וכנגד זה ובחסד עולם רחמתיך אמר גואלך ה' והותרה בזה השאלה הראשונה.