אברבנאל על ישעיהו נד:א

הנבואה האחת ושלשים תחלתה רני עקרה וגומר עד דרשו ה' בהמצאו, ויש בה ארבעה פרשיות. הראשונה, רני עקרה. השנית, כימי נח. השלישית, ענייה סוערה. הרביעית, הוי כל צמא. וראיתי לשאול בנבואה הזאת ששת השאלות.

השאלה הראשונה במה שאמר ברגע קטון עזבתיך ואמר בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך ופירשו בו במעט קצף, כי הנה המאמרים ההם בלתי צודקים לפי שעזיבת הש"י את עמו בגלות לא היה רגע קטן כי אם שנים רבות ולא היה ענשם בשצף קצף כי אדון הנביאים אמר עליו מה חרי האף הגדול הזה.

השאלה השנית בפרשה הד' באומרו הוי כל צמא לכו למים ואשר אין לו כסף לכו שברו ואכלו, כ"א היה התחלת דברו בצמא למים למה אמר ואשר אין לו כסף לכו שברו ואכלו והי' לו לומר לכו שברו ושתו כי השתייה היא להסיר הצמא ומה לו לענין אכילה.

השאלה השלישית באומרו ואשר אין לו כסף לכו שברו, שהם מאמרים סותרים כי אם אין לו כסף איך יקנה ובמה יקנה.

השאלה הרביעית באומרו עוד ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב, כי הוא מאמר כפול אחרי שכבר אמר ואשר אין לו כסף לכו שברו ואכולו ולמה חזר ואמר ולכו שברו בלא כסף אף כי אומרו יין וחלב יראה שאין לו ענין במקום הזה כי הנה במים היה מדבר לא ביין וחלב, ובאו אם כן בזאת הנבואה תארים לתורה מים ויין וחלב ולחם שיזכור אחר זה.

השאלה החמישית באומרו בלא כסף ובלא מחיר, האם יקבל הקב"ה כסף או מחיר מיד בני אדם ללמדם דעת ויראת השם ואיך אם כן שלל בזה מהשם יתברך מה שלא היה דרכו שימצא בו.

השאלה השישית באומרו אחר כך למה תשקלו כסף בלא לחם כי הוא לא היה מדבר כי אם עם מי שלא היה לו כסף כמ"ש ואשר אין לו כסף לכו שברו ואכלו ואם לא היה לו כסף איך ישקלו אותו לשיוכיחם עליו למה תשקלו כסף בלא לחם, והנני מפרש הכתובים באופן יותרו השאלות כולם.

הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא לנחם את כנסת ישראל על צרות הגלות וארכו ביעוד הגאולה העתידה בהמשלים אחרים מאשה עקרה ענייה סוערה ודמויים אחרים שיזכור, ולהבטיחם שלא ישובו עוד בגלות ושתמלא הארץ דעה את השם וכמו שיתבאר כל זה בפסוקים.

רני עקרה וכו' עד עניה סוערה. ענין הפרשה הזאת שהמשיל את האומה או את ירושלם שהכל אח' באשה העקרה שלא ילדה בנים שהיא שוממה ויחידה ובפעם אחת ילדה בנים רבים שכאשר תמצא סביבה בניה רבים תרון ותשבח לבוראה אשר נתנם אליה וזהו אומרו רני עקרה רוצה לומר את ירושלם או בית יעקב שהיית עד כה כאשה עקרה לא ילדה, פצחי רנה וצהלי אותה שעד עתה לא חלה, והוא כפל ענין במלות שונות כי חלה הוא כמו ילדה וכבר המשיל המשורר את האומה בזה המשל מהעקרה באומרו מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה (תהלים קיג, ט), וחכמים זכרונם לברכה בפסיקתא דרשו מלת עקרה באופן אחר אמרו אמר ר' מאיר רני עקרה עקורה אומה שעקרוה אומות העולם הדא הוא דכתיב (תהלים קלז, ט) זכור ה' לבני אדום את יום ירושלם וגומר, עד כאן. ונתן הסבה למה תרון ותצהל באומרו כי רבים בני שוממה רצה לומר אף על פי שהיתה ירושלם כעקרה וכשוממה מבלי בנים עתה ירבו בניה יותר מבני הבעולה שהוא שם נאמר על האומות היושבות בשלוה כאשה היושבת עם בעלה ובניה, וי"מ ארי סגיאין יהון בני ירושלם צדיתא מבני רומי יתיבתא שהיא האומה והמלכות שראה דניאל בחיה הרביעית, ודיבר כנגד ירושלם העקרה והשוממה ההיא (ב) וצוה לה שני דברים הראשונה, הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך יטו אל תחשוכי רוצה לומר שבסבת רוב הבנים שיבואו לה ראוי שתרחיב מקום אהלה ויריעות משכנותיה באופן שיוכלו בניה כולם להכנס שמה ולכן תאריך מתרי האהל כי בהתארכם תפשט האהל יותר ויהיה מקומו יותר גדול, עוד צוה אותה שנית ויתדותיך חזקי רוצה לומר שעד עתה להיות האומה נעה ונדה בגלותה היה האהל נוסע ונודד מפה אל פה ולכן לא היו יתדות האהל תקועים במקום נאמן לפי שהיו נעתקים ממקומם בכל יום אמנם עתה יתמיד יישוב האהל ולא יסע ממקומו ולכן צריך שיחזיק היתדות ויתקעם בארץ מאד כדי שלא יסעו עוד משם ויהיה אהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח, ונתן הסבה לב' הצווים האלה אם על מה שצוה הרחיבי מקום אהלך וגומר אמר (ג) כי ימין ושמאל תפרוצי וזרעך גוים יירש וערים נשמות יושיבו רוצה לומר שתפרוץ ימה וקדמה וגם הערים הנשמות והנהרסות יושיבו בניה ולכן אמר הרחיבי מקום אהלך כנגד ירושלם ורמז ג"כ בזה למה שניבא יחזקאל שתהיה ירושלם וגם הר הבית ומקום המקדש יותר גדולים כמה וכמה ממה שהיו בימי שלמה כי על כן אמר הרחיבי מקום אהלך, וכנגד שאר ערי יהודה אמר ויריעות משכנותיך יטו אל תחשוכי, ואמר האריכי מתריך על שאר ארצות מהקני והקניזי והקדמוני שעתידין ישראל להורישם וגם זכריה (זכריה ט, א) אמר משא דבר ה' בארץ חדריך ודמשק מנוחתו, ואמר וגם חמת תגבל בה צור וצידון להגיד שתתרחב א"י יותר ויותר ממה שהיתה בימים הראשונים, וכנגד הצווי הב' שצוה ויתדותיך חזקי נתן הסבה באומרו (ד) אל תיראי כי לא תבושי שהבטיחה שלא תבוא עוד לגלות אחר ולא יסע האהל ולא ילך מזן אל זן ולכן ראוי לחזק יתדותיה ולפי שהעולה במעלה ויורד ממנה יבוש ויכלם לכן אמר אל תיראי כי לא תבושי, ואמר ואל תכלמי כי לא תחפירי על הצרות שעברו עליה בגלות שלא תקבל בושה בזכרונם כמו שאמר כי נשכחו הצרות ועל זה אמר כאן כי בושת עלומיך תשכחי וגומר שהוא רמז על עונותיהם הראשונים כמו שאמר חטאת נעורי ופשעי (תהלים כה, ז), ונכון לומר כי בושת עלומיך תשכחי אמר על העונות שעשו בהיותם בארץ קודם גלותם וחרפת אלמנותיך אמר על החרפות והגדופין שסבלו בגלות שהיו שם מבלי מלך ולכן המשילם כאלמנה שאין לה בעל כי מת, (ה) ואתה אין כן כי בועליך חי והוא לא לבד מולך עליך אבל גם אלהי כל הארץ יקרא, וקשור הפסוקים שנתן הסבה למה ישכח כל העונות והצרות באומרו כי בועליך עושיך ה' צבאות שמו וגומר ר"ל עד עתה בגלות בעלוך אדונים אחרים אמנם עתה האל יתברך אשר בראך הוא יהיה בעלך ואדונך בלבד ומפני זה הדבקות לא תחטא עוד, גם כי גואלך שהוא קדוש ישראל אלקי כל הארץ יקרא בזמן ההוא לפי שיהפוך אל העמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' ולא יהיה אז בלבד אלקי ישראל כי אם אלקי כל הארץ ומפני זה לא ירים איש מהאומות עוד את ידו ואת רגלו כנגדך כמו שעשו עד כה בהיות חלוף הדתות, והסתכל אומרו אלקי כל הארץ יקרא שביאר בזה מה שביארתי במעיני הישועה שהש"י משגיח בכל האומות ע"י אמצעיי' ומשגיח בישראל בעצמו מבלי אמצעי ולכן נקרא בערך האלקים כי הוא אלוה על האלקים המנהיגים אותם, אמנם בערך ובחינת ישראל לא נקרא בשום מקום אלקי האלקים כי אם אלקים או אלקי ישראל בלבד לפי שהוא בעצמו המנהיג ואין אלקים אחרים אמצעיי' בהנהגתם וכמ"ש מרע"ה רומז לזה כי ה' אלקיכ' הוא אלקי האלקים ואדוני האדונים (דברים י, יז), אמנם בזמן הגאולה תהיה השגחתו מתפשטת על כל בני אדם והם יכירו אלקותו ולכן תהיה השגחתו גם על כל הארץ מבלי אמצעי ולא יקרא אז בערך האומות אלקי האלקים כ"א אלקי כל הארץ וזהו ענין המלכות שאמרו הנביא' והיתה לה' המלוכה והיה השם למלך על כל הארץ (זכריה יד, ט) כמו שנקרא מלך ישראל וגואלו שהענין כולו התיחדות השגחתו על כולם מבלי שר ומזל אמצעי ולרמוז לזה עצמו אמר הנביא כאן וגואלך קדוש ישראל אלקי כל הארץ יקרא: