אברבנאל על ישעיהו נד:יד

ובזה הדרך בצדקה תכונני רוצה לומר בטוב מעשיך וצדקתם תכונני ותתרחקי מעושר עושקים כי לא תיראי מהם כלל ולא תפחדי ממחתה ומגלות אחר לפי שלא יקרב אליך. ואפשר לפרש רחקי מעושק שהוא צווי שלא תשתדל ללכת לעשוק העמים כמנהג השלטונים כל אחד בעבדי' וכדי לאסוף לו ממון לצרכיו ולכן אמר כי לא תיראי רוצה לומר לא תיראי מבוא לדלות ולא תצטרכי לעשוק בני אדם מפני זה, (טו) ואמר הן גור יגור אפס מאותי מלשון אסיפה ונאמר כפי המפרשים על גוג ומגוג שיאספו על בני ישראל אבל לא יהיה במצות השם וזהו אפס מאותי, וכפי דרכם נראה לי לפרשו מלשון יראה כמו גורו לכם מפני חרב (איוב יט, ל) מגור מסביב (ירמיה כ, ג), וענינו כי לפי שהבטיחו שלא יהיה עשוק וגזול ולא יבוא עוד לגלות כמ"ש רחקי מעושק וממחתה כי לא תקרב אליך אמר האם תחשוב שגור יגור כלומר שאסוף יאספו עמים עליך אם לא מפאת השגחתי באמת זה בלתי אפשר כ"א סנחריב מלך אשור אסף עמים להלחם עליך לא כ"א מאותי שנאמר הוי אשור שבט אפי (ישעיה י, ה), וכן נבוכדנצר ושאר המחריבים כולם היו כלי מפצו של הקב"ה ולכן אמר בלשון תימה הן גור יגור אפס מאותי כלומר האם אסוף יאספו העמים להלחם עליך מבלתי רצוני זה לא יהיה ואם יהיה יפלו בידך והוא אומרו מי גר אתך עליך יפול רוצה לומר מי שיאסוף עמים לבוא עליך בשעתו הוא יפול מגדולתו כמו שנפל סנחריב בבואו על ירושלם, (טז) לפי שאנכי בראתי חרש נופח באש פחם ומוציא כלי למעשהו ואנכי בראתי משחית לחבל רוצה לומר אני בראתי החרש לעשות כלי זיין ובראתי המשחית לחבל שכולם הם שלוחי ההשגחה (יז) אבל לך לא יוכלו לחבל וזהו כל כלי יוצר עליך לא יצלח וגומר.

ורש"י פירש גם כן הן גור יגור מלשון מגור ויראה רוצה לומר את אל תיראי כי אין ראוי ליירא ולפחד כי אם לנבדל ונפרד ממני וזהו אפס מאותי רוצה לומר הן אמת שגור יגור ויפחד מי שהוא אפס מאותי רוצה לומר נעדר מהשגחתי, ואמנם מאותם האומות מי גר אתך רוצה לומר שבגלות היה גר ונאסף אתך ומתחבר אליך בצרותיך עליך יפול ועמך ישב בגאולתך, ומפני שייעד כזה כנגד כל האומות לכן אמר אח"כ הוי כל צמא לכו למים שישתדלו ללמוד דרכי התורה האלהית באומרו לכו ונעלה אל הר ה' ויורנו מדרכיו, ואשר אין לו כסף לא יחוש כי אין צורך כי בחנם יתנו לו יין וחלב ונמשלה התורה ליין לפי שהוא משמח הלב שהיין ישמח לבב אנוש (תהלים קד, טז) וכן פקודי ה' ישרים משמחי לב (שם יט, יא), וחלב כמו שהחלב קיום היונק וגדולו כן הנשמה קיום התורה וגדולה, ואמר אכילה על היין והחלב כי הם כמאכל ומשקה לגוף ואומרו ואכלו טוב הוא התורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו (משלי ד, ב) וחסדי דוד הנאמנים הוא המשיח שנקרא דוד שנאמר דוד עבדי נשיא להם לעולם (יחזקאל לז, כה), ונאמנים פירו' קיימים כמו במקום נאמן והן עד לאמים מזהיר ומעיד בכם זהו הדרך הראשונה כפי המפרשים והלצתי בעדם בפי' הכתובים ויישובם, ועכ"ז אינו נכון בעיני כפי פשוטם.

והדרך הב' הוא שהנביא תאר אותה בג' תארים:

עניה, שהוא מגזרת עם עני ודל. וסוערה, שמרוב הצרות היא תמיד בסער כמו שאמר הנה סערת ה' יוצאה (ירמיה כג, יט). ותאר שלישי, הוא לא נוחמה כי בהיותה בגלות אין לה נחמה וכמו שאמר במגלת קינות (איכה א, ב) אין לה מנחם מכל אוהביה כל רעיה בגדו בה היו לה לאויבים, וכנגד שלשה התארים הרעים האלה יעדה בג' יעודים טובים. כי כנגד העניות והדלות שקראה עניה אמר הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך וגומר ושמתי כדכוד וגומר רוצה לומר שהבית נבזה מחמרו שהוא הסיד ומהאבנים לפי שהסיד הוא הטיט ששמים ונטבעים בו האבנים ומהאבנים מהם שישימו ביסודות הבית שהם אבנים גדולות ואינם כ"כ משובחות ומהם שישימו בחלונות ובשערים והם האבנים היותר משובחות וטובות ובכתלים שהם גבולי הבית ישימו משאר האבנים שאינם כ"כ משובחות, ולכן אמר הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך שהפוך יהיה לך במקום סיד והוא הכחול השחור שישימו על העינים כמו שאמר (מלכים ב' ט, ל) ותשם בפוך עיניה כי תקרעי בפוך עיניך, ואחר שדיבר מהפוך שיהיה במדרגת הסיד דיבר מהאבנים, וראשונה מהאבנים אשר ישימו ביסודות שהן היותר פחותות ועליהן אמר ויסדתיך בספירים ואמנם בחלונות שיבא בהם השמש אשר נקרא שמשותיך אמר שישים כדכוד והוא האבן האדומה הנקראת רובינו והיא אבן יקרה יותר מן הספיר והשערים גם כן שהם לכבוד ולתפארת ישים באבני אקדח שהוא אבן יותר יקרה מכדכוד והוא הנקרא בלשונם קרבונקל"י שהיא מאירה בלילה כמו גחלי אש. ולכן קראה אבני אקדח, ואמנם כל גבולך שהוא שאר כותלי הבית לא יהיו מאבנים כ"כ יקרות כמו כדכד ואבני אקדח אבל יהיו מאבני חפץ שהם שאר אבנים טובות ומרגליות, וכל זה הוא משל לרוב עושרה תחת היותה בגלות עניה, ואולי שגם זה לפי פשוטו יתקיים בבנין ב"ה העתיד לבוא שיבאו בני המזרח אשר שם האבנים הטובות ויביאו מהם רבות לבנין בית ה' וכן אמרו חכמים ז"ל בב"ר עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות שער המזרחי של בית המקדש הוא ושני פשפשין אבן אחת של מרגלית, והאשימו הרבה למי שלא האמין בזה, ובפסיקתא א"ר בנימין בן לוי עתידין תחומי ירושלם להיות מלאים אבנים טובות ומרגליות.

עוד השיב על מה שאמר סוערה ויעדה שתשב בזמן ההוא בהשקט ולא ישופנה עוד השם בסערה ועל זה אמר וכל בניך למודי ה' ובסבת זה יהיה רב שלום בניך כי מהחכמה ופעל השכל ימשך השלום, ואמר גם כן על זה בצדקה תכונני רוצה לומר תהיי במכון ובהשקט שהוא הפך הסערה, וכנגד מ"ש לא נוחמה שהיה כן מפאת הגלות והנוגשים אצים עליהם כל היום אמר רחקי מעושק כי לא תיראי רוצה לומר את תהיי מרוחקת מעושק ומגזל ומכל מיני מחתה כי לא תיראי שיקרבו עוד אליך, ואמנם אמרו הן גור יגור ראוי לפרשו מלשון גר שהוא הנחתו הראשונה וכן כתב אבן כספי בשרשיו שגור הוא המתנועע בטלטול בלי נחת ולכן נקרא הגר גר מפני טלטולו והוא כנגד התושב היושב לבטח, ונקרא האריה הקטן גור לתנועתו הקלה יותר מהאריה הזקן, ומפני שהגר בארץ לא לו הוא מפחד תמיד לכן הושאל זה השם לפחד מגור מסביב מגורת רשע תבואנו, אך אמנם ההנחה הראשונה שהיא העיקר שממנו יצאו הענפים ההם כולם היא מלשון טלטול וגרות כמו ימי שני מגורי (בראשית מז, ט), ואהבתם את הגר (דברים י, יט), ומגרת ביתה, ואבני גיר מנופצות. הם האבנים הפחותות המושלכות בכל צד, ועל זה הדרך נאמר כאן הן גור יגור אפס מאותי רוצה לומר את בצדקה תכונני ורב שלום בניך אמנם גור יגור בגרות בגלות וטלטול מי שיהיה שהוא אפס מאותי כלומר מי שהיה נעדר ונפרד ומרוחק ממני, ולפי שאין מקבלין גרים לימות המשיח כמו שאמרו חכמים ז"ל (יבמות כד, ב) לכן אמר כאן מי גר אתך עליך יפול כלומר אותם חסידי אומות העולם שגרו ונטלטלו עמך ובכל צרתך בגלות היה להם צר עליך יפול רוצה לומר עמך ובקרבך ישב והוא מלשון על פני כל אחיו נפל (בראשית כה, יח) וכן פירשוהו חכמים ז"ל ביבמות פ' כיצד (יבמות כד, ב), והבטיחם שלא תפחד מאומות העולם שלא יבאו להשחיתה ברשעתם באומרו הנה אנכי בראתי חרש וגומר ואנכי בראתי משחית לחבל רוצה לומר ועכ"ז לא יחבלו אותך כי כל כלי יוצר עליך לא יצלח וגומר לפי שזאת נחלת עבדי ה' וצדקתם וזו היא תכלית הנחמה, והנה אמר כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי לפי שהאומות היום הזה בחלוף דתיהם מהם יכריחו דתם לא מויכוח שלא יחפצו בטענות אבל יאמרו שמי שיסתור דתם יהרגוהו וזה ענין אומת ישמעאל ומהם יעשו להכרחתה ויכוחים וטענות והיקשים עיוניים, וזה ענין חכמי אדום שנתיסדו בחכמת הדבור, לכן אמר הנביא כנגד שניהם כל כלי יוצר עליך לא יצלח בדרך מלחמה כמשפט בני ישמעאל וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי בדרך הויכוח במשפט בני אדום לפי שזאת נחלת עבדי השם וצדקתם שלא יזיקם דבר ולא בחיל ולא בכח ולא בטענות הלציות כוזבות: