אברבנאל על ישעיהו נג:יב

ואמנם אמרו לכן אחלק לו ברבים אמרו המפרשים שהם דברי האל או דברי הנביא בשמו, ויותר נכון שיהיה תפלת הנביא שיתפלל אל השם שיחלק לו ברבים רוצה לומר שישראל ימשול על עמים רבים מהאומות ויתנם לו לנחלה והוא מלשון וידו חלקתה להם בקו (ישעיה לד, יז). וכן ואת עצומים יחלק שלל קרא עצומים האומות העצומות אשר יעלו על ישראל בימי גוג ומגוג שיתן הקדוש ברוך הוא שללם בידיהם של ישראל ואמר שיזכה לזה לארבע סבות. האחת, תחת אשר הערה למות על קדושת השם והערה הוא מלשון שפיכה כמו ותער כדה (בראשית כד, כ). והשנית, לפי שאת פושעים נמנה כלומר שישראל בהיותו בגלות היו האומות מונין אותו מכלל הפושעים והכופרים וכדי בזיון וקצף, ולכן יהיה שכרו שיעלה לגדולה. והשלישית, בעבור שהוא חטא רבים נשא ואין הכוונה שהוא יכפר בעד חטאתם אלא שרשעתם ומעשיהם הרעים של האומות שהם היו חטאיהם ועונותם הוא היה נושא וסובל אותם בהיותו מקבל היזיקם. והרביעית, לפי שלפושעים יפגיע רוצה לומר שבהיותו בגלות היה מתחנן לפני הפושעים ופוגע בם כעיני עבדים אל יד אדוניהם, ולכן תהיה שורת הדין שבמקום שהיה מתחנן לרגליהם עתה ימשל בם ויחלק שללם ויהיה יפגיע מלשון תפגעי בי, או שיהיה התפלה להשם יתברך שבגלות היה ישראל מתפלל אל השם יתברך בשלום האומות וטובתם כמו שאמר במוסף של ראש השנה וכל בני בשר יקראו בשמך להפנות אליך כל רשעי ארץ יכירו וידעו כל יושבי תבל וכו', וגם ירמיהו אמר והתפללתם בשלום העיר, ויש מפרשים ולפושעים יפגיע מלשון לך ופגע בו שימות ויחריב את הפושעים מהאומות ואינו נכון. הנה התבארה הפרשה הזאת כפי הדרך הזה, והותרו שאלותיה כפי הדרך הראשון שנאמרה על ישראל.

והדרך השני הוא לפרש הנבואה הזאת כולה על יאשיהו מלך יהודה שעשה הישר בעיני ה' וכמוהו לא היה לפניו מלך, וכאשר עלה פרעה נכה מלך מצרים להלחם על מלך אשור לא נתנו יאשיהו לעבור בארצו ויצא לקראתו למלחמה ויורו המורים וימיתוהו, וזכר הנביא ירמיהו שמת בעון דורו ולפי שהיתה מיתתו זר ומתמיה כפי רוב שלימותו לכן נבא עליו הנביא בזאת הפרשה כי כן תמצא אחר זה בפ' צופיו עורים כלם (ישעיה נו, י) שנבא ג"כ עליו באמרו הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק, ובמגלת קינות (איכה ד, כ) קינן עליו באמרו רוח אפינו משיח ה' נלכד בשחיתותם וגומר, ואין להפלא מאשר תבא הנבואה הזאת בתוך ייעודי הגאולה העתידה כי אין נבואות הספר הזה כולם מקושרות ומיוחסות זו לזו אבל נכתבו הנבואות והייעודים שנבא הנביא כל אחת בפני עצמה כמו שיראה מסגנון הנבואות, ואפשר גם כן לומר כי בעבור שאמר למעלה לא יוסיף יבא בך עוד ערל וטמא ואמר כנגד האומות סורו סורו צאו משם טמא אל תגעו צאו מתוכה לכן הראה הקב"ה לנביא רעה גדולה שתמשך בבוא פרעה נכה מלך מצרים דרך העברה בא"י שנהרג שם יאשיהו להגיד שלא יקרה עוד ככה בזמן הגאולה העתידה כי לא יוסיף עבור שם עוד ערל וטמא, והתחיל הנביא בשם האל יתברך להגיד ראשונה שלימות יאשיהו בפסוק הראשון ויזכיר מיתתו בפסוק השני ואח"כ נקמתו בפסוק הג', ואמר הנה ישכיל עבדי להגיד שהיה יאשיהו עבד ה' בכל מעשיו כמ"ש בד"ה (דברי הימים ב' לד, לד) ויסר יאשיהו את כל התועבות מכל הארצות אשר לבני ישראל ויעבר את כל הנמצא בישראל לעבוד את ה' אלהיהם כל ימיו, ואמר בו שישכיל להגיד שיבין ויחכם בדרכי הש"י ובספר התורה כמו שנזכר בספרו, גם מפני שדוד נקרא עבד ה' ונא' בו ויהי דוד לכל דרכיו משכיל (שמואל א' יח, יד) והוא שנא' ביאשיהו וילך בדרכי דוד אביו ולא סר ימין ושמאל (דברי הימים ב' לד, ב) לכן כינהו הנביא ככנוי דוד להיותו דוגמתו באמרו הנה ישכיל עבדי, ובבחינת מלכותו אמר עליו ירום שהי' מלך יהודה, ובעבור שמלבד מלכותו עוד מלך על אותם אשר החזיר ירמיהו מהשבטים וכמ"ש בד"ה (שם ה) ויטהר יהודה וירושלם ובערי מנשה ואפרים ושמעון ועד נפתלי וגו' שמורה שמשל ג"כ עליהם, וכן אמרו חז"ל בפ' אחרון דערכין (ערכין לג, א) ירמיהו החזירן ויאשיהו מלך עליהם אמר ונשא, ואמר וגבה מאד כל מחשבותיו ופעולותיו כלפי מעלה לעבוד את ה' שהוא הגבוה מעל גבוה ולא לשמש ולא לירח כאבותיו מנשה ואמון. ואפשר לומר שאמר ירום על מעלת המלכות, ונשא על מעלת המדות שהי' מעולה בהם, וגבה מאד על מעלת הדעות שהי' מעולה בהם וגבה מאד על מעלת הדעות והדבקות האלקי שהי' זה בו בהפלגה רבה. ואחרי שסיפר שלימותו סיפר מיתתו שלא היתה בעוונו כ"א ברשעת דורו ולכן אמר מדבר עם ישראל כי עמו הי' הדבור למעלה כי הולך לפניכם ה', וגו' כאשר שממו עליך רבים כן משחת מאיש מראהו ר"ל כמו שאתה ישראל היית סבת שוממות ומיתת רבים ונכבדים מהנביאים וחסידי עולם שמתו ברשעת דורם כמשה ואהרן וזולתם שהיו רבים ונכבדים, כן עליך ובסבתך משחת מאיש מראהו של עבדי יאשיהו הנזכר כי נשחת מראהו מיד איש שהי' פרעה נכה, ונשחת תארו מבני אדם הם אנשי חיל פרעה והמורים בחצים אשר ירו בו, והענין שלא היתה מיתתו בידי שמים כפי הראוי לשלמות חסידותו אבל נשחת ומת ביד בני אדם בחטאת עמו, ואחרי שספר מיתתו יעד על נקמתו שיעשה ה' בפרעה ובמצרים באומרו כן יזה גוים רבים ר"ל כמו שאלו בני אדם המצריים שפכו דם יאשיהו כן יזה בעבורו דם גוים רבים, ועם היות שלא נזכר בכתוב מלת דם הוא נכלל בכח במלת יזה כי ההזאה ענינה שפיכת דם, וכנגד פרעה נכה שהוא האיש שעל ידו משחת מראהו של יאשיהו אמר עליו יקפצו מלכים פיהם כי אשר לא סופר להם ראו ואשר לא שמעו התבוננו כי הנה אמר זה על החרבן הגדול אשר עשה נבוכדנצר והמלכים אשר אתו בפרעה ובכל מצרים זמן מועט אחרי מות יאשיהו, ולפי שלא האמינו מלכי ארץ שתחרב מלכות מצרים בתכלית החרבן כמו שהי' לכן אמר כי אשר לא סופר להם ראו ואשר לא שמעו התבוננו, ואחר זה התחיל הנביא להתרעם על מיתת יאשיהו בשם ישראל ואמר מי האמין לשמועתינו ר"ל מי האמין השמועה הרעה הזאת ממיתת יאשיהו שאין מי שיאמין שהפך ישראל עורף לפני אויבו ומת מלכם לפניהם ואפשר לפרש למ"ד לשמועתינו שהיא למ"ד הסבה ייאמר מי האמין הרעה הגדולה הזאת ממיתת יאשיהו שאין מי שיאמינו לסיבת שמועתינו מהיושר והצדק הטהרה והחסידות ועבודת ה' שהי' בינינו ע"י יאשי', שבעבור זה הי' ראוי שיצילהו ה' מפח יקוש ושיגבר על אויביו על שחל ופתן ידרוך, והי' זה הענין בהפך שיכולת האל ית' וזרועו עזר לפרעה נכה עד שהרג את יאשיהו וזהו אומרו וזרוע השם על מי נגלתה כלומר האם הי' פרעה נכה צדיק וישר מיאשיהו כדי שתתגלה עליו זרוע השם, ועשה הערך והבחינה בזה משלמות יאשיהו וצדקתו ופחיתות פרעה נכה ורשעתו להתרעם מדוע ההשגחה והסדור שהי' צדקיהו צדיק ורע לו ופרעה רשע וטוב לו, וז"ש על יאשיהו ויעל כיונק לפני ר"ל שמנערותו וילדותו מהיותו יונק נתישר לעבודת ה' ללכת לפניו בתום לבבו וכן נא' עליו בדברי הימים (ב' לד, ג) ובשמנה שנים למלכו והוא עודנו נער החל לדרוש לאלקי דוד אביו, והפליג בשלמותו באומרו שהי' יאשיהו כשרש מארץ ציה לפי שאבותיו אמון ומנש' היו רעים וחטאים לה' מאד וכשמלך יאשיהו היתה הארץ ציה וצלמות מלאה גלולים וע"ז ויצא אח"כ יאשיהו כשושנה בין החוחים וכשורש מארץ ציה, ועתה כשנגע' אליו הרעה ואימות מות נפלו עליו לא תואר לו ולא הדר ונראהו ולא מראה ר"ל זיו אנפוהי אשתני ואין לו עוד תואר והוד מלכות שהיה לו מקדם וכשנראהו לא נביט בו המראה שהיה לו כמ"ש למעלה משחת מאיש מראהו ותוארו מבני אדם, ומפני שהיה אהוב לעמו אמר ונחמדהו כי אחרי מותו גדלה חמדתם אליו, ואתה תדע שעם היות שבספר מלכים בא סיפור מיתת יאשיהו בקוצר הנה בד"ה נזכר שהוא לא מת מיד כאשר ירו בו המורים אבל בא לירושלים נגוע ומוכה משחת המרא' והתואר ושם מת.

ואחרי שזכר שלמות יאשיהו זכר פחיתות האיש המשחית אותו פרעה נכה ועל חסרונו אמר נבזה וחדל אישים איש מכאובות וידוע חולי כי הוא לא היה גבור חיל רב פעלים כי אם נכה רגלים בעל חולי הפודגר"ה, וכמו שלמעלה קראו איש באומרו משחת מאיש מראהו כן אמר עליו כאן חדל אישים איש מכאובות והיה כל כך נבזה ובלתי נחשב בעינינו שהסתרנו פנים ממנו ולא שמענו לדבריו ששלח לומר ליאשיהו מה לי ולך מלך יהודה לא עליך אתה היום כי אל בית מלחמתי ובני יהודה הסתירו פנים ממנו ולא קבלו דבריו כי היה נבזה בעיניהם ולא היה נחשב לכלום וע"ז אמר וכמסתר פנים ממנו נבזה ולא חשבנוהו, אף אמנם לא ידו של פרעה נכה נגעה ביאשיהו להרגו אכן חליינו הוא נשא ומכאובינו הוא סבלם רוצה לומר אנחנו סבבנו לו ליאשיהו החולי והמכאוב שסבל לא פרעה נכה ויהיה חליינו ומכאובינו כנוי לפעל שחטאתם היתה סבת מות יאשיהו לא גבורת פרעה, או יהיה חליינו ומכאובינו כנוי לבעל הדבר כלומר החלאים והמכאובות שהיינו ראוים אנחנו לקבלם כפי פשעינו ונשא וסבל אותם אותו צדיק בעדינו ולכן אנחנו חשבנוהו נגוע מוכה אלקים ומעונה שמיד האלקים היה נגעו ומיתתו לא מיד פרעה נכה כי הוא היה מחולל מפשעינו מדוכה מעונותינו, ולהיות מיתתו ברשעת דורו היה הפועל אותה באמת השם יתברך השופט כל הארץ לא פרעה נכה כי הוא לא היה כי אם כמו כלי מיתה כחרב ביד ההורג והראיה על זה שמוסר שלומינו עליו ובחבורתו נרפא לנו רוצה לומר שבמיתתו הוסר השלום והבטחון שהיה לנו עליו בעודו בחיים חיותו. או יהיה פירוש עליו על מיתתו שהוסר שלומם על מותו וכן היה באמת כי הנה אחרי מותו מלך יהואחז בנו ג' חדשים ויאסרהו פרעה נכה ברבלה ויתן עונש גדול על הארץ וימלך את יהויקים, ומיד נבוכדנצר עלה עליו ויאסרהו בנחשתים להוליכו בבלה ומת בדרך בחרפה ובוז, ואחריו מלך יהויכין שלשה חדשים ויעל עליו ג"כ נבוכדנצר ויגלהו עם כל כלי בית השם ועם רוב שרי ירושלם וגבורי החיל והחרש והמסגר וימלוך את צדקיהו ובימיו נחרבה ירושלים ונשרפה בית השם ונשחטו בניו לעיניו ועוורו את עיניו והוליכוהו בבלה, הרי לך מבואר שמיום מות יאשיהו הוסר כל שלום יהודה וירושלם וילכו בלא כח לפני רודף מרעה אל רעה עד אשר לימים מועטים עשרים ושתים שנה גלתה יהודה מעוני ומרוב עבודה וע"ז באמת נאמר מוסר שלומינו עליו שהוסר שלומם וטובתם בסבת מיתתו וההפך בהפך שבחבורתו רוצה לומר בחייו בהתחברו עמנו נרפא לנו כי הוא היה מגין בעדינו ורפואה שלמה היה לכל חליי פשעינו וצרותינו, וכמ"ש ירמיהו מסכים לזה כולו רוח אפינו משיח השם נלכד בשחיתותם אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים, ולפי שאולי יאמר אומר שהיו בני יהודה בימי יאשיהו צדיקים וטובים ואיך אמרו והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעונותינו הנה להשיב לזה אומרו כולנו כצאן תעינו איש לדרכו פנינו וגומר כלומר עם היות שיאשיהו הסיר הבמות והע"ז מן הארץ ולא היו עובדים אותם העם בכללות ובפרהסיא כימי קדם הנה כל אחד בפרט ובסתר היה עובד ע"ז וכמ"ש חז"ל באיכה רבתי (פרשה א, פנ"ג) וע"ז כולנו כצאן תעינו איש לדרכו פנינו, והשם הפגיע בו את עון כולנו רוצה לומר שהפגע שהיה ראוי שיקבלו הם על עונותיהם הפגיע הקדוש ברוך הוא ביאשיהו על ידי פרעה נכה, וספרו עוד בתלונה הזאת מסבלנות יאשיהו שעם היות שראה עצמו נגש ר"ל נרדף מהמצרים באותה מלחמה והוא בעצמו היה נענה נגוע ומוכה הנה עם כל זה לא פתח פיו לקלל את יומו ולא נתן תפלה לאלקים מתוך צערו אבל היה בסבלנותו כמו השה שהוא הזכר מן הצאן כאשר לטבח יובל ויראה עם זה את הרחל שהיא נקבתו לפני גוזזיה נאלמה ועם כל זה אותו שה הוא כל כך סבלן בטבע שלא יפתח פיו ולא יצעק מרה לא על הריגתו ולא על גזיזת נקבתו, כן יאשיהו ראה עמו ומחנהו נגש ונרדף ומשולל מהאויבים כמדרגת הרחל הגזוזה וראה עצמו נענה ונגוע והיו מוליכים אותו למות בירושלם במדרגת השה אשר לטבח יובל ועם כל זה לא יפתח פיו הראשון נאמר על יאשיהו ולא יפתח פיו האחרון חוזר אל השה שזכר וכ"ף של וכרחל אינה כ"ף הדמיון כי אם כ"ף הזמן כמו כבואכם העיר כצאתי את העיר.

והמשיך הנביא דברי התרעומת הזאת באומרו על יאשיהו מעוצר וממשפט רוצה לומר שבמותו לוקח מהמלכות והמשפט שהיה עושה משפט וצדקה, ואחרי שלקח אותו אלקים את דורו מי ישוחח כלומר מי יתפלל ויגן על דורו או מי יוכיחם ויורם וילמדם דעת ויראת השם כיון שהוא נגזר מארץ חיים לכן נאמר באמת שבאותו פשע עמי שסבב מיתתו בא הנגע למו רוצה לומר לישראל עצמם כי הם היו הנגועים במותו נהרגים יותר ממנו כי הנה ליאשיהו לא היה אז במותו היזק אחר אלא שנתן השם ית' עם אותם הרשעים המצרי' ועל ידם קברו, ואמר קברו על מיתתו כי מפני שהמת נקבר יקרא המות קבר, ואפשר שאמר שאותם הרשעים המצריים נתנם הש"י כלים וסבה לקוברו כי היו במדרגת המקברים את המת, ואפשר לפרש ויתן את רשעים קברו שנקבר גופו של יאשיהו אצל אמון ומנשה אבותיו שהיו רשעים או עם בני יהודה ואנשי ירושלים שהיו עובדי ע"ז, וכן נתן את פרעה נכה שהוא העשיר המושל במכמני מצרים כלי ואמצעי למיתתו וזהו ואת עשיר במותיו כי לפחיתותו לא קראו מלך ולא גבור כי לא בחרבו עשה זה אבל קראו עשיר שהוא שם יאמר למלך כמו שאמר שלמה גם במדעך מלך אל תקלל ובחדר משכבך אל תקלל עשיר (קהלת י, כ), וסוף הדברים על לא חמס עשה ולא מרמה בפיו שיאשיהו היה תם וישר ירא אלקים וסר מרע ולא מת בעונו אלא שהשם יתברך חפץ דכאו החלי רצה לומר שהשם יתברך רצה וחפץ לדכאו והוא נתן בו אותו החולי לא המורים, ותראה כי זה הלשון החלי אמרו על עצמו כשהוכה שנ' בדברי הימים (ב' לה, כד) ויאמר המלך לעבדיו העבירוני כי החליתי מאד והענין כולו בזה התרעומת שהיתה מיתתו ברצון וחפץ עליון, ולהפלגת התרעומת אמר תשים אשם נפשו יראה זרע יאריך ימים וחפץ השם בידו יצלח רצה לומר מאחר שיאשיהו בהיותו טוב עם ה' ועם אנשיו הקב"ה חפץ דכאו החלי הנה אם כן אם היה בהפך בעל אשמות וחטאות וזהו אם תשים אשם נפשו לא היו מתקצרים ימיו אבל יראה זרע יאריך ימים רוצה לומר שהיה רואה בנים לבניו ויאריך ימים עד זקנה ושיבה ולא היה אז חפץ השם לדכאו כמו שעשה אבל בהפך שבהיותו אשם וחוטא יהיה חפץ השם שיאשיהו בידו יצלח וינצח אויביו לא שינוצח ויהרג כמו שנהרג, וזה כולו מדרכי התרעומת והתלונה על דרך מ"ש איוב (איוב כא, ז) מדוע רשעים יחיו עתקו גם גברו חיל זרעם נכון לפניהם וגומר בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם.

ואחרי שהשלים הנביא תרעומת ישראל ותלונתו על ה' מפני הריגת יאשיהו יספר עתה תשובת השם יתברך על תלונתם באומרו מעמל נפשו יראה ישבע וגו' ר"ל מפני העמל אשר סבל יאשיהו במיתתו זאת הנה יהיה שכרו שיראה וישבע רצה לומר שיראה באור החיים וישבע בשובע שמחות שהוא כולו רמז לשכר הרוחני אשר לנפש בעולם הבא כמו שיזכור עוד, ואמר שראוי והגון היה הוא לאותו שכר עליון לפי שבדעתו יצדיק צדיק עבדי לרבים רצה לומר שעבדי יאשיהו בהיותו נגוע ומוכה בשעת מיתתו בדעתו ובשכלו מצדיק צדיקו של עולם, וזה לרבים רצה לומר שבפרהסיא כנגד הרבים היה מצדיק עליו את הדין לקדש את השם וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה במסכת תענית (תענית כב, ב) שכאשר היו מביאים אותו נגוע לירושלם הטה ירמיה את אזנו אחריו לשמוע מה ידבר ושמע שהיה אומר צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי (איכה א, יט), וע"ז באמת נאמר יצדיק צדיק עבדי לרבים אבל זה מפני ענותנותו וחסידותו היה אומר כן כי כפי האמת לא היה הדבר כן אבל עונותם של ישראל הוא יסבול והם היו סבת מיתתו, ולכן אחלק לו ברבים רצה לומר שיהיה חלקו עם האבות הקדושים כמו שפרש"י כי הגבורים אשר מעולם נקראו רבים לגודל מעלת מדרגתם, ועל זה גם כן אמר ואת עצומים יחלק שלל שלעת התחייה שיחיו צדיקי ישראל וישובו על אדמתם יאשיהו עם אותם העצומים והשלמים שיקומו בתחייה יחלק שלל זה העולם הגופני שיזכו בארץ ישראל וטובותיה ויהיה זה תחת אשר הערה למות נפשו רצה לומר שגילה נפשו היותה קדושה לאלקים בהיותה קרוב למות ואת פושעים נמנה שמנה עצמו מכלל הפושעים בהצדיקו עליו את הדין ואומרו כי פיהו מריתי, ובאמת לא היה כן כי לא בחטאו מת אבל חטא רבים נשא ומת בעונות עמו ולפושעים יפגיע שרצה לומר שמפני פושעי ישראל יפגיע בו פרעה נכה על ידי המורים והוא מלשון וה' הפגיע בו את עון כולנו. הנה התבארה הפרשה הזאת והותרו שאלותיה גם כפי זה הדרך השני והוסרו מעלינו תלונות חכמי אדום וזיוף פירושיהם.