אברבנאל על ישעיהו נג:י

וה' חפץ דכאו החלי וגו' עד סוף הנבואה: זהו החלק השלישי מהפר' והם דברי הנביא, ואמנם בפירוש וה' חפץ דכאו החלי לפי שלא ישרו בעיני דרכי המפרשים חשבתי אני שלשה דרכים והשנים הראשונים מהם לא החזקתי בם מפני סבות שאזכור והשלישי אחזתיו ולא ארפנו.

הדרך הראשון הוא שתהיה המלה התנאית שהיא אם כמו שאמר אם תשים אשם נפשו חוזרת למעלה ויהיה הכתוב מסורס כאלו יאמר וה' אם חפץ דכאו החלי כלומר אם רצה להענישו בגלות תשים אשם נפשו כלומר דע נא והאמן שלא היה כ"א בחטאת ישראל ואשמת נפשו כי אין ייסורין בלא עון (שבת נה, א), ולכן אם חפץ השם יתברך לדכאו לישראל ולהחליאו בכמה מינים מהמכות והחליים אל תחשוב שהיה הדבר כדברי מלכי האומות שאמרו שהיה כל זה לישראל על לא חמס עשה ולא מרמה בפיו אבל תשים אשם נפשו ונאמין שבעונותיו סבל רעות הגלות, ולכן אחרי מירוק עונותיו בצרות הגלות יראה זרע יאריך ימים בזמן הגאולה שיתרבה זרעם רבוי רב כמו שאמר יחזקאל (יחזקאל לו, לח) ארבה אותם כצאן אדם, וצפני' אמר (זכריה י, ח) ורבו כמו רבו, וכן ואל ארץ גלעד ולבנון אביאם ולא ימצא להם (זכריה י, י), ועוד יאריך ימים כמו שאמר כימי העץ ימי עמי (ישעיה סה, כב), ואמר כי הנער בן מאה שנה ימות (שם כ), וחפץ ה' בידו יצלח שעל ידו יראה בעולם יכולת השם ית' ומלכותו, אבל הפירוש הזה עזבתיו לפי שאינו כדרך פעל הטעמים שעשה אם תשים סמוך במקף.

והדרך השני בפירושו הוא שיהיה החלי מגזרת ותחלימני והחייני (ישעיה לח, יז) שאינו מגזרת חולי כי אם מגזרת בריאות וחיים כאלו ייאמר וה' שחפץ דכאו את ישראל בגלות הוא החלימם והחיים בגאולתם, ולכן עם היות שהיו לו חטאות ועונות הנה יזכה לטובות הרבה והוא אומרו אם תשים אשם נפשו יראה זרע יאריך ימים, אבל הפירוש הזה אינו נכון לפי שתחלימני שרשו חלם ושרש החלי הוא חלה, ולכן אי אפשר שיפורש מענינו החלי כי היה צריך לומר החלים לפי שהמם היא למד הפעל.

אמנם הדרך השלישי הוא הנכון אצלי, יאמר הנביא כמשיב על דברי מלכי האומות הנה גלות ישראל אף על פי שנניח שהוא בחטאתיו לא היה עולמי לנצח נצחים כי לא יעשה השם כלייה בעמו ובנחלתו להסירם מעל פניו לעד, אבל היה כדי לדכאו ביסורין כאשר ייסר איש את בנו, וזהו וה' חפץ דכאו והייסורין ההם לא היו כדרך מיתה כאדם ההורג את חברו בכעסו אבל היו כדרך חולי בתקות רפואה ותעלה וכמו שאמר המשורר (תהלים עז, ט) הלעולמים יזנח ה' ולא יוסיף לרצו' עוד האפס לנצח חסדו גמר אומר לדור ודור השכח חנות אל אם קפץ באף רחמיו סלה ואומר חלותי היא שנות ימין עליון, רוצה לומר באמת אין זה הריגה וכלייה מוחלטת אבל הוא חולי שבא עלי ונהייתי ונחליתי אעפ"י שהוא חולי ארוך ונושן מאד משנות ימין עליון רוצה לומר שנים רבות כפי יכלתו, הנה בזה הדרך אמר כאן וה' חפץ דכאו החלי רוצה לומר חולי היה שגזר עליו לא כליה, ולכן עם היות שתשים אשם נפשו כלומר שהיו חטאות ואשמות לישראל הנה עם כל זה ירפא מחליו ויראה זרע רב מאומתו ויאריך ימים בחייו ובשלותו, ומלבד זה חפץ השם שהוא שיבאו כל בני עולם להכיר אלהותו כמו שאמר כי אז אהפוך על עמים שפה ברורה (צפניה ג, ט) וגומר בידו של ישראל יצלח לפי שמציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם.

והרב רבי אברהם בן עזרא פירש וה' חפץ דכאו והחליאו בזה הגלות, ואם ישראל ישים אשם נפשו ויודה בחטאתו באמרו אבל אשמים אנחנו על כן באה אלינו הצרה הזאת הנה כאשר יעשה התשובה הזאת יגאלהו השם ויראה זרע יאריך ימים ומה שפירשתי הוא יותר נכון, הנה התבאר מזה שמאמר ואנחנו חשבנוה נגוע מוכה אלקים ומעונה וכן מפשע עמי נגעי למו הם דברי מלכי האומות כפי מחשבותיהם אשר לא ידעו דרך ה', ואמנם מאמר אם תשים אשם נפשו הם דברי הנביא אינו כמספק, אבל פירושו עם שיתייחס אשם לנפשו שכן הוא האמת עם כל זה אחרי מירוק עונותיו יראה זרע יאריך ימים. והותרה אם כן השאלה החמשית.

וביאר הנביא באי זה זכות יכופר לישראל אשם נפשו ויראה זרע יאריך ימים וחפץ ה' בלמוד האומות והכניסם תחת כנפי השכינה בידו יצלח באומרו (יא) מעמל נפשו יראה וגומר ופירוש יראה ישבע צדיק אצלי אינו לעתיד אבל הוא ספור מה שהיה בגלות היה רואה, היה שבע, היה מצדיק, יגיד הנביא ששלש זכיות גדולות היו לישראל בגלות. האחת, מסבה שעמל נפשו יראה ואמר זה כנגד מה שזכר למעלה אם תשים אשם נפשו ועונותיו ורואה אותם כדי לשוב מהם, וכבר יאמר עמל על החטא והאשם כמו הרה עמל וילד שקר (איוב טו, לה), והבט אל עמל לא יוכל, תחת לשונו עמל ואון (תהלים י, ז). והזכות השני, זכר באומרו ישבע בדעתו כלומר שאף על פי שהיה בגלות רעב יצמא בחוסר כל סבוהו כמים בלהות הנה הוא היה שבע ועשיר בעיניו ומתגדל בעצמו במה שהיה יודע מהתורה האלהית כי בידיעתי זאת נראה לו ששבע ילין בל יפקד רע ולא יחוש לכל עמלו בערך פקודי השם המשמחים את לבו, ועם היות שבעלי הטעמים עשו זקף במלת ישבע להבדילו מבדעתו והיתה בי"ת ישבע קמוצה הנה פירוש שהוא ישבע וישיש בעצמו, ואח"כ זכר סבת השובע וההסתפקות ההוא באומרו שהיה בדעתו ורש"י פירש מעמל נפשו היה רואה ושבע אבל לא חומס וגוזל. והזכות השלישי הוא, שעם היותו בגלות בין האויבים לא היה שומר לפיו מחסום בענין האמונה והדת ולא היה מודה לדבריהם כדי להחניפם, אבל ישראל העבד הנאמן היה מצדיק בפרסום הדעת הצדיק והאמתי בקרב הרבים עם היות שעל זה היה סובל רעות רבות כפי רשעת האומות, ועל זה אמר יצדיק צדיק עבדי לרבים רוצה לומר יצדיק דעתו שזכר הצדיק ישראל עבדי לרבים מהאומות, אף על פי שעל זה עונותם הוא היה סובל, ואפשר לפרש יראה ישבע צדיק שהם כלם לעתיד כי לפי שזכר למעלה שיזכה לשלשה דברים. הראשונה, יראה זרע. השנית, יאריך ימים. השלישית, וחפץ ה' בידו יצלח. ביאר שלשתם, וכנגד מה שאמר יראה זרע אמר כאן מעמל נפשו יראה, ומ"ם מעמל תהיה מ"ם היתרון כמו טוב שם משמן טוב טובה חכמה מפנינים כלומר יותר ממה שראה מהעמל לנפשו בגלות יראה זרע בזמן הגאולה, וכנגד מ"ש יאריך ימים אמר ישבע שימות תמיד זקן ושבע ימים, וכנגד מ"ש וחפץ ה' בידו יצלח שהוא בהכנסת האומות תחת כנפי השכינה לקרוא כולם בשם ה' כי הוא חפץ ה', אמר בדעתו יצדיק צדיק כלומר בידיעתו וחכמתו ישראל עבדי שהוא צדיק יצדיק לרבים שיסירם מאמונותיהם הכוזבות ויביאם לצדק עולמים, יאמר שלא יחסל מזה בעבור מה שהרעו האומות להם בגלות וזהו ועונותם הוא יסבול רוצה לומר אע"פ שעונות' הוא יסבול עתה בגלות. הנה התבארו הכתובים הקשים האלה בפירושם והותרה השאלה הששית.