אברבנאל על ישעיהו נב:ז

ולפרסום הגאולה זכר כאלו יכריזוה בהרים אנשים משמיעים קולו' במקומות הגבוהים להודיע לכל בני עולם ענין התשועה, האמנם למה אמר אלה הד' לשונות מהבשורות והנחמות משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה אומר לציון מלך אלקיך, עם שנחום האלקושי לא אמר רק משמיע שלום, תוכן הענין כך הוא שהבשורה הזאת תהיה ממנה לאומות העולם וממנה לישראל וכנגד האומות אמר משמיע שלום מבשר טוב, רוצה לומר שיהיה שלום בארץ ולא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה, ויבשר אותם שיתקרבו אל הש"י שהוא הטוב המוחלט כמ"ש טוב ה' לכל טוב ה' לקוויו לנפש תדרשנו (איכה ג, כה), א"כ השמועה הזאת היא כוללת לכל אומות העולם ולכן אמר עליה משמיע שלום מבשר טוב, ואמנם כנגד ישראל זכר שיבשרם בישועת השם שבא יבא להושיעם, ועוד יבשרם שאלקים ימלוך על כל העמים וזהו משמיע ישועה אומר לציון מלך אלהיך כלומר מלך על כל האומות וכמ"ש והיה ה' למלך על כל הארץ (זכריה יד, ט), ולהיות השמועה השנית הזאת מיוחסת אל האומה בלבד לכן לא אמר בה כי אם משמיע אחד משמיע ישועה אומר לציון וגומר, כי זכר ב' פעמים משמיע אחד כללי כנגד כל האומות ואחד פרטי כנגד כל ישראל, אמנם נחום זכר בלבד משמיע שלום להבטיח את ישראל שלא יבאו עוד בגלות והוא אמרו שמה הנה על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום חגי יהודה חגיך שלמי נדריך כי לא יוסיף לעבור בך בליעל כלה נכרת והוא דרך אחר מהנבואה, ואמנם מהו המבשר הזה כבר דעת המפרשים בו שהוא דבור המשליי נאמר על פרסום הגאולה שיודע הדבר בעולם כאלו מבשרים מכריזים אותו על ההרים, וחכמי' ז"ל דרשוהו (פסיקתא רבתי לה, ד) על אליהו הנביא שיבא קודם התשועה ויבשרנה, ולפי שהוא יבא קודם תחיית המתים לכן אמר (ח) קול צופיך נשאו קול יחדו ירננו והוא ייעוד גדול שהצופים והם הנביאים כלם שנשאו קולם ושנבאו לישראל יקומו מקבריהם, יחדו ירננו נבואותיהם אשר נבאו ויתנו הודאות ורננות לשם יתברך לפי שנתקיימו, ועליהם אמר באמת כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון כי בעיניהם הגשמיים יראו תשועת ירושלם כמו שיעדו ונבאו אותה, וכן דרשו חכמים ז"ל (סנהדרין צא, ב) מכאן לתחיית המתים מן התורה. והמפרשים פירשו קול צופיך נשאו קול שבזמן הגאולה תשוב הנבואה שנפסקה מימי מלאכי בבית שני ויתרבו ביניהם צופים ונביאים בשוב ה' ציון וגם נכון הוא.

ובתנחומא אמרו בעולם הזה מי שהוא רואה פני שכינה היה מתמעט והולך שנאמר כי לא יראני האדם וחי אבל לעולם הבא אני נגלה בכבודי על ישראל והם רואים אותי וחיים לעולם שנאמר כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון ולא עוד אלא שמראין כבודי זה לזה באצבע שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה וגומר ואומר כי זה אלקים אלהינו עולם ועד הוא ינהגנו עד מות ע"כ. רצו בזה שבזמן הגאולה העתידה ישתלמו בהשגות האלהיות ותמלא הארץ דעה את ה' ואמר הנביא כנגד ארץ ישראל (ט) פצחו רננו יחדו חרבות ירושלם על דרך שבחי ירושלם את ה' כי חזק בריחי שעריך (תהלים קמז, יג), ונתן שתי סבות אל הרנה ואל השירה שהם מפאת העם ומפאת ירושלם וזהו כי נחם ה' עמו גאל ירושלם, ולפי שתהיה הגאולה מפורסמת בכל קצות הארץ לכן (י) אמר חשף ה' את זרוע קדשו לעיני כל הגוים וגומר, עד שמפני זה יאמרו (יא) סורו סורו צאו משם טמא אל תגעו והוא המורה שתהיה ירושלם ביד ישמעאלים כשיגלה מלך המשיח כמו שאמר בפרקי רבי אליעזר שעליו בן דוד יצמח, כי לכן אמר הנביא צאו משם טמא אל תגעו שהטמא הוא רמז לישמעאל כמו שפירשתי למעלה ואליהם אמר שיסורו ויצאו מירושלים, או אמר טמא על כל האומות: ואמנם אמרו צאו מתוכה הברו נושאי כלי ה' הוא לדעתי נאמר על בני אדום וישמעאל שכל אחד מהם שלל בית המקדש ונשא כלי בית ה' הבבליים שהם עתה ישמעאלים נשאום לבבל בחרבן בית ראשון והרומיים לרומי בחרבן בית שני, ועל השוללים והשודדים אמר הברו נושאי כלי ה' כלומר הבדלו מירושלם אתם השוללים והשודדים שנשאתם משם כלי בית ה'. ואפשר לפרש הכתוב כולו על ישראל, כי לפי שאמר וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו אמר כנגד ישראל סורו סורו צאו משם כלומר מבין הגוים כי הם טמא כלומר אל תגעו בהם, ואמר צאו מתוכה בכנוי ה"ה הנקבה לרמוז אל הארץ שאמר למעלה וראו כל אפסי ארץ, והענין כולו שיצאו מארצות הגלות וילכו לאטם לארץ ישראל כי בהר ציון תהיה פליטה והיה קדש, וביאר הנביא כנגד מי אמר זה באומרו הברו נושאי כלי ה' רוצה לומר הבדלו מתוך העדה הרעה הזאת מהאומות אתם נושאי כלי ה' שאין לכם רומח וחנית כי אם התורה והתפלה שהם כלי ה', (יב) כי אתם לא תצאו בחפזון כמו שיצאתם ממצרים וכאדם המפחד מאויביו ובמנוסה לא תלכון כמו שעשיתם בבית שני שהיה לכם פחד ורעדה מסנבלט החורני ושאר שכניהם הרעים, אבל עתה לא יהיה כן כי הנה לא תמצאו האויב לא מקדם מצד הפנים ולא מצד האחורים לפי שהולך לפניכם ה' וזה כנגד הפנים, ומאספכם אלקי ישראל כנגד האחורים. הנה התבארה הנבואה הזא' והותרו שלש' השאלות האחרונות כמו שתראה, והתבאר ממנה שלא נתקיימה בזמן בית שני ושהיא עתידה להתקיים אם ממה שאמר כי לא יוסיף יבא בך עוד ערל וטמא, ואם ממה שזכר בפירוש גלות מצרים וגלות אשור וגלות אדום, ועל כלם ייעד בגאולה העתידה.