אברבנאל על ישעיהו נב:א

עורי עורי לבשי עוזך ציון וכו' עד סוף הנבואה: לפי שאמר הנביא לשם יתברך עורי עורי לבשי עז זרוע ה' עורי כימי קדם, השיבו הש"י עורי באותו לשון עצמו עורי עורי לבשי עוזך ציון כי אחרי שנבא על גאולת העם נבא על נחמת ציון ומעלת ירושלם שתשוב לקדמותה, ואמר עורי עורי שני פעמים כנגד שני הגליות שאמר עליהם שתים הנה קוראותיך, ולפי שהיו בירושלם שתי שלמיות אחד בזמן בית שני שהוא הגבורה שהיתה בבית שני אשר כמוה לא נהיתה בכל העולם, והשני הקדושה שהיתה בבית ראשון, לכן אמר כנגדה לבשי עוזך ציון שהיא הגבורה, לבשי בגדי תפארתך ירושלם וביאר שתפארת היא היותה עיר הקודש גיא חזיון מקום הנבואה ושער השמים, כי לא יוסיף יבא בך עוד ערל וטמא שבזה רמז למלכות אדום שהם הערלים ולמלכות ישמעאל שהם טמאים במעשיהם הרעים עם היותם מראים עצמם טהורים ברחיצותיהם, כי היו המושלים בירושלם פעם אדום שהוא הערל ופעם ישמעאל שהוא הטמא, ולפי שדמה אותה למתפלשת בעפר כמו שאמר ותשימי כארץ גוך לכן אמר (ב) התנערי מעפר קומי שבי ירושלם רוצה לומר קומי מעפרך ושבי כמושב הכבוד והמעלה, והרד"ק פירש שבי ירושלם מלשון שבי ומלקוח כאילו אמר קומי שבי ירושלם מן העפר שאת שוכנת בו, ואמנם יהיה זה אחר ששביה בת ציון תתפתח מוסרי צוארה שהוא עת היציאה מהגלות, (ג) ונתן הסבה בגאולתם באומרו כי כה אמר ה' חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו ופירשו המפרשים חנם נמכרתם אלא בעונות ולא בכסף תגאלו אלא בתשובה ולדבריהם עיקר הדבר חסר מן הספר, ופשט הכתוב אומר אחת משתי כוונות אם שאמר שהיו כל כך רעים וחטאים שנמכרו חנם כמו העבד הפחות והרשע שיתנהו אדוניו בלא מחיר כדי להוציאו מרשותו, ועל דרך זה אמר המשורר תמכור עמך בלא הון ולא ריבית במחיריהם (תהלים מד, יד), וגם כן לא יגאלו מתוך תשובה ומעשים טובים כי ראה הנביא שיעבור כל זמן האפשרות ולא יהיו נגאלים אלא בעתם, ועל זה אמר ולא בכסף תגאלו כי דמה בענינם מכירתם לגאולתם שיהיו חטאים בזמן הגאולה כמו בעת הגלות והמכירה, והכוונה השנית היא שגלה בזה שכמו שנמכרו בגלות מופלג כמה שאמר חנם נמכרתם, כן בעת גאולתם יהיו עם עני ודל וזהו ולא בכסף תגאלו שלא ישאו בידם מגלותם לא כסף ולא זהב, ולפי שאמר חנם נמכרתם זכר הנביא על אי זה גלות אמר חנם נמכרתם, ומפני זה זכר שלשת הגליו' שעברו על ישראל, האחת, גלות מצרים ועל זה אמר (ד) מצרים ירד עמי בראשונה לגור שם ר"ל ולא להשתקע והמה נשתעבדו בהם, והשנית, היא גלות אשור אם גלות עשרת השבטים על ידי מלך אשור ואם חורבן ירושלם על ידי נבוכד נצר שהיה גם כן מלך אשור, עליהם יחד אמר ואשור באפס עשקו כלומר גלות מצרים הנה עמי ירד שם מעצמו עם היות שהיה לגור שם בלבד והם נשתעבדו בהם, אמנם אשור הרשיע עוד כי באפס עשקו ולקחו מארצו ולא ירד עמי שמה, ועל הגלות הזה השלישית שנעשה בחורבן בית שני אמר (ה) ועתה מה לי פה נאם ה' כי לוקח עמי חנם רוצה לומר מה לי לומר פה בגלות השלישית אלא שנמצא בו רעת מצרים ורעת אשור והוא אומרו כי לוקח עמי חנם שהוא כמו ואשור כאפס עשקו, והענין שהרומיים עלו על ירושלם והחריבוה גם הם כמו שעשו מלכי אשור בראשונה, גם נמצא בגלות הזה השלישית רעת מצרים כי רבים מבני ישראל הלכו מעצמם לארצות רבות ומשלו בהם גויי הארץ כמו שעשו המצריים ברדתם שמה, וזהו מושליו יהלילו רוצה לומר שיהללו עצמם בעבור שהם מושלים עליהם כאלו לקחום בחזקה. ואפשר לפרש יהלילו מלשון יללה שעשו לישראל יללה ומלבד זה כולו שהוא בערך העם, הנה בגלות זה של אדום תמיד כל היום שמי מנואץ והוא רומז למה שדברו בני אדום בענין האלהות כי הוא חלול שמו, ולזה היה הגלות הזה חמור מכל שאר הגליות לפי שנתחברו בו רעת העם וחלול שם האל, (ו) ולכן בזמן ההוא ידע עמי שמי שידע ידיעה אמיתת קיימת אמיתת שמי ושאינו מנואץ כדברי הגוים, ולכן ידעו ביום ההוא בראותם קיום הבטחותי שאני הוא שדברתי לנביאים על עניני גאולתם ושלא שניתי ושלא אשנה וזהו כי אני הוא המדבר הנני, ואפשר לפרש לכן ידע עמי שמי שהוא הסבה ולכן ביום ההוא הוא המסובב יאמר לכן בעבור שידע עמי שמי בהיותם בגלות ולא נתפתו לדעות הגוים, לכן מפני זה ביום ההוא אשר אני הוא המדבר ומיעד עליו שהוא זמן הגאולה אהיה נמצא להם להושיעם והוא אומרו הנני כי מפני קיום אמונתם יזכו לתשועה.