אברבנאל על ישעיהו נב:יג

הנבואה השלשים תחילתה הנה ישכיל עבדי וכו' עד רני עקרה לא ילדה והיא פרשה אחת: וראיתי לשאול בה גם כן ששת השאלות.

השאלה הראשונה היא לדעת על מי נאמרה הנבואה הזאת, כי הנה חכמי הנוצרים פירשוה על אותו האיש שתלו בירושלם בסוף בית שני שהי' לדעתם בן האלוה ית' שנתגשם בבטן העלמה כמו שמפורסם בדבריהם, ואמנם יונתן בן עוזיאל תרגמה על משיח העתיד לבא וזהו ג"כ דעת חכמים ז"ל בהרבה ממדרשותיהם, גם כי זה הפסוק האחרון ממנה לכן אחלק לו ברבים דרשוהו על משה רבינו כמו שיתבאר, וכן ראיתי פי' שעשה הרמב"ן על הנבואה הזאת שפירשה על מלך המשיח, והגאון רב סעדיה פירש הפרשה כולה על ירמיהו ופירש יזה גוים רבים כמו יטיף שניבא על אומות רבות, וכיונק לפניו כי היה נער וחטא רבים נשא כאמרו זכור עמדי לפניך לבקש טובה עליהם, וכשה לטבח יובל באומרו ואני ככבש אלוף, ואחלק לו ברבים רומז אל ארוחתו שנתנה יום יום וכתב עליו הראב"ע וכן הרב רבי מנחם המאירי שיפה פירש, ולא ידעתי מה טובו ומה יפיו שחזו בו, אבל רש"י וה"ר יוסף קמחי ובנו הר' רבי דוד קמחי כולם פה אחד פירשו הנבוא' הזאת כולה על ישראל, ולכן ראוי לדעת בתחילת הדברים אמיתת כוונת הנבואה על מי נאמרה.

השאלה השנית במה שדרשו חז"ל (תנחומא תולדות יד, א) על ירום ונשא וגבה מאד ירום מאברהם ונשא ממשה וגבה ממלאכי השרת, שעם היות שפירשו זה על מלך המשיח עדיין יקשה הדבר מאד שאיך אפשר שבן אדם ינשא ממשה שהעידה התורה עליו ולא קם נביא עוד בישראל כמשה (דברים לד, י) כל שכן שתגבה ילוד אשה ממעלת מלאכי השרת אשר אין למעלה ממדרגת מציאותם כי אם מציאות הסבה הראשונה יתברך, עד שמזה עשו חכמי הנוצרים לפנות דתם באלהות המשיח, ואין להשיב על זה כדרך החכם אנבוניי"ט שפירש מלאכי השרת על החכמים כאמרו ז"ל (נדרים כ, ב) מאן מלאכי השרת רבנן, כי איך יעלה על הדעת שהזכירו מעלת' למעלה ממעלת אברהם ומעלת משה, גם כי אין סמך לזה מהכתובים שהביאו לראיה כי שם הוכיחו מלאכי השרת מפסוק וגובה להם ויראה להם וידוע שאותו הפסוק בצבא השמים ממש מדבר ואיך יוכיחו ממנו ענין רבנן.

השאלה השלישית אם היתה כוונת הנבואה על ישראל כדברי המפר', איך תארו הכתוב בלשון איש כמו שאמר כן משחת מאיש מראהו נבזה וחדל אישים איש מכאובות, כי הנה עם היות שפעמים רבות יאמר הכלל בלשון יחיד להיותו עם אחד אבל לא יקרא בשם איש שהוא הפרטי הרמוז אליו כי מה שיתואר בו הפרטי המוגבל הוא זולת מה שראוי שיתואר בו כלל.

השאלה הרביעית באמרו אכן חליינו הוא נשא ומכאובנו סבלם והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעונותינו וה' הפגיע בו את עון כולנו, וכן אמר ועונותם הוא יסבול והוא חטא רבים נשא, כי הנה אם יאמר זה על ישראל בערך שאר האומות יקשה הדבר מאד כפי המשפט האלהי וכבר ביאר הנביא יחזקאל ממדות המשפט האלהי שבן לא ישא עון האב ואב לא ישא עון הבן כל שכן אומה באומה אחרת, ואיך יאמר א"כ שישראל בגלות היו סובלים עונות האומות כי מה שאמר אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו הוא ע"ד פוקד עון אבות על בנים (שמות לד, ז) שענינו כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם (ברכות ז, א).

השאלה החמישית באמרו ואנחנו חשבנוהו נגוע מוכה אלקים ומעונה, איך אפשר שיפורש על ישראל כאלו אין הדבר כן שאינו נגוע מוכה אלקים ומעונה כי הנה ישראל בגלות היה נגוע מוכה אלקים ומעונה באמת כיון שסבלו ייסורין על עונותיהם ואיך יאמרו אם כן שאינו נגוע מוכה אלקים ומעונה, וכן אמרו אם תשים אשם נפשו כאלו היה הדבר מסופק אם היה עונש ישראל על חטאיו והוא המפורסם שבדברים כפי עדות הנביאים וייעודיהם, וכן אמרו מפשע עמי נגע למו אינו כן כי נגע ישראל על פשעיהם היה לא על פשעי האומות.

השאלה הששית באומרו מעמל נפשו יראה ישבע בדעתו יצדיק צדיק עבדי לרבים, כי יראה שאין בכתוב הזה מאמר גוזר כי מה לה לראיה עם עמל נפשו ומה ענין לשובע עם הראיה, ועל מי אמר שיצדיק צדיק לרבים, סוף דבר שהכתוב הזה צריך יישוב רב. והנני מפרש הכתובים באופן יותרו השאלות האלה כלם.

הכוונה הכוללת בנבואה הזאת תודע ותושג בידיעת כוונת הנביא באמת בה לא דרך דרש ואסמכתא כי אם כפי מה שיורה עליו הפשט בשכל הישר והסברא הנכונה, ולכן ראוי שנחקור על כל אחת מן הדעות אשר זכרתי בשאלה הראשונה היתכנו כפי פשט הכתובים וסגנון הפרשה.

ואומר שדעת חכמי הנוצרים הוא לפרשה על יש"ו הנוצרי שנהרג בסוף בית שני ושעליו אמר ירום ונשא וגבה מאד כפי מדרש חכמים ז"ל שדרשו ירום מאברהם ונשא ממשה וגבה ממלאכי השרת, מה שאי אפשר שיצדק כי אם על הסבה הראשונה שהוא גבוה מעל גבוה, ושעליו אמר נגוע מוכה אלדים ומעונה רוצה לומר שהוא היה אלקים ונגוע ומוכה ומעונה, ושמפני שבטל עונש הנשמות שהיו סובלות בחטאת אדם הראשון לכן אמר ועונתם הוא יסבול והוא חטא רבים נשא ולפושעים יפגיע כמו שהאריכו בזה בפירושי', אבל הדעת הזה הוא כולל כפי המושכל בטלים הרבה, ראשונה, שנודה שנענש אדם הראשון כנגד חטאו עונש נפשיי שתרד נפשו לגיהנום ותשב שם תמיד, וזה לא נזכר בכתוב לא בצוואתו ולא בספור עונשו וקללתו, ומה שהביאו ראיה על זה ממה שאמר הכתוב כי ביום אכלך ממנו מות תמות (בראשית ב, יז) מפאת הכפל אינו ראיה, כי הנה נתן אמר לדוד על ענין בת שבע הבן הילוד לך מות ימות (שמואל ב' יב, יד) ואמר ויהי ביום השביעי וימת הילד (שם יח), ואין ספק כי לא ענש הילד לגהינם, גם אבימלך אמר הנוגע באיש הזה ובאשתו מות יומת (בראשית כו, יב) ולא היה גוזר הוא על מיתת הנפש בגיהנם כי לא אלקים הוא, אבל מות יומת הוא כמו אכול תאכל זכור תזכור ודומיהם שנכפלו לחזק הענין. ושנית, כי אף שנודה שנענש אדם על חטאו עונש נפשיי הנה שאר בני אדם שבאו אחריו מה עשו לשיתחייבו גיהנם כי הם לא חטאו ונפש הבן לא תשא עון האב כי הנה האדם בגופו הוא בן אביו ואמו אבל נפשו לא הולידתה נפש אביו וכמאמר הנביא בשם הש"י כנפש האב וכנפש הבן לי הנה (יחזקאל יח, ד), ואם נפש אדם הרשיעה לעשות ונפש אברהם דבקה באלקים ועשתה בהפך ממעשה אדם איך המשפט האלהי יעניש שתיהן יחד והיה כצדיק כרשע בהיות כל אחת מהן במולדתה נקייה וטהורה מכל חלאה, ושלישית, שאף שנודה שהיה זה העונש נפשיי ושנמשך לזרע אדם הנה ברצות השם יתברך לכפר ולסלוח הקצור קצרה ידו כפי כחו הבב"ת מהושיע, עד שנאמר שהוצרך להתלבש בשר ולקבל ייסורין על עצמו, והנה הנפש החוטאת היא תמות ותעניש ולא החוטא, ואם אמרו שהיה ראוי שאחד ומיוחד מאישי המין יקבל העונש כדי לכפר על כולו הנה אם כן היה ראוי שאדם כאחד ממנו נביא או חכם יקבל אותו עונש ואותם הייסורין לא הסבה הראשונה יתברך, שגם אם היה אמת שנתלבש בשר לא היה אדם כאחד ממנו כל שכן שהדבר הזה נמנע בעצמו, והוא מכלל הנמנעות אשר להם טבע קיים שיגשים השם יתברך את עצמו לפי שאלהות הסבה הראשונה שהוא כח בלתי בעל תכלית אי אפשר שיתלבש בשר ויעמוד בנושא בעל תכלית ושיבטל עונש אדם הנפשיי שלא נזכר בכתוב, והעונשים הנזכרים שמה על עמדם יעמודו וכמה מבטולים אחרים יתחייבו לדעת הזר כזה, וכמו שהעיר עליהם הרב רב חסדאי בשלימות רב בויכוח הדת אשר עשה בלשון ארצו והוא כבר מועתק בלשוננו, ואם הדבר בעצמו בלתי אפשר איך יתכן שיפורשו עליו דבר הנביא.

ומלבד זה הנה פשט הכתובים לא יסבול דעתם בפירוש הפרשה, וזה מפנים ראשון שאיך יאמר על האלוה הנה ישכיל כי אם היתה הכוונה בהשכלת הידיעה וההשגה הנה הוא מעולם ועד עולם ידע מה בחשוכא במה שהוא אלוה ואיך יעד עליו הנה ישכיל כאלו הוא עתה נעדר ההשכל ויבא זמן שישכיל וידע, ואם היה הרצון בישכיל יצליח מלשון ויהי דוד לכל דרכיו משכיל (שמואל א' יח, יד) ומה היתה ההצלחה שנתחדשה בו האם בדברים הגופיים או הנפשיים, כי מצליח ובלתי מצליח לא יצדקו על הסבה הראשונה, גם שבערך האנושות מבואר נגלה הוא שלא הצליח ויגיד עליו סופו.

ושני, אומרו עבדי כי איך יתכן שיקרא אלוה העולם לעצם מעצמיו הוא הוא עצמו עבדי כי הנה עבד ואדון הם מתחלפים חזקי ההקבלה ואין להם שיאמרו שקרא עבד בבחינת האנושות והגוף, כי הנה ההשכלה שזכר קודם לזה וירום ונשא וגבה מאד שזכר אחריו בסמוך כלם תארים לא יפלו כי אם במה שהוא אלוה לדעתם, ולכן עבדי שנאמר באמצע הדברים כה יהיה משפטו בהכרח אף כי הדבר לא יתואר כי אם בצורתו, ולא יקרא האדם אדם מפאת חמרו כי אם מפאת נפשו המשכלת, ולכן אף לדעתם שיאמרו שהאלוה נתלבש בשר לא מפני זה יקרא עבד כי שמו אשר יקראו לו תמיד יהיה מפאת צורתו האחרונה, וכבר כתב הראב"ע שלא יתכן שיאמר עבדי על הגוף כי הגוף לא ישכיל אפילו כשהוא חי.

ושלישי, באומרו ירום ונשא וגבה מאד וכבר ידעת שהמאמרים עתידים, ומי יתן ואדע אם הרוממות הזה שאמר שיתחדש בו יהיה בדברים הגופיים כפי האנושות או בענין אלהותו, כי הנה בענין אנושותו בעולם הזה לא היתה בו רוממות ומעלה כי אם שפלות ומות כמו שהם יאמרו שנבא עליו הנביא בנבואה הזאת, ואם שעל ענין האלהות אמר ירום ונשא וגבה מאד הנה הוא מאמר בטל כי האלוה במה שהוא אלוה תמיד הוא רם ונשא שוכן עד ואיך ינבא עליו שיבא זמן שירום ונשא מחדש.

ורביעי, באומרו משחת מאיש מראהו יתארו מבני אדם וכן אמרו חז"ל לא תואר לו ולא הדר ונראהו ולא מראה ונחמדהו נבזה וחדל אישים איש מכאובות ידוע חולי וזה שהמאמרים האלה כולם מורים שהוא היה בטבעו עכור ומכוער שחוריי חלוש המזג רפה ההרכבה וזה כולו כפי מה שסופר מענינו, והוא בלתי אמתי כי הוא היה בחור וטוב נחמד למראה אף כי חכמיהם אמרו שהיה שוה המזג באכיות האיזון, ואם אמר זה על מותו הנה כל אדם כשימות זיו אפוהי ישתנא, ולא נאמר מפני זה שהיה משחת מאיש מראהו ותארו מבני אדם, וכן לא תאר לו ולא הדר שהם תארים יאמרו על החי ההמה המורגל שיקראהו איש מכאובות שהיה סובל והנה לא נזכר דבר מזה בספוריו.

וחמישי, באמרו אכן חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם כי זה א"א לפרשו על נפשות הצדיקים שהיו בגהינם בחטאת אדם הראשון שפטרם והוציאם משם, כי העונש הנפשיי לא נקרא חולי כ"ש שיאמר עליו הוא נשא וסבלם כי אף לדעתם לא יאמר שהאלוה סבל ונשא עונשי גיהנם, ופשט הכתוב מורה שהוא קבל על עצמו אותם החוליים שהסיר מהם, ולכן אמר ואנחנו חשבנוהו נגוע מוכה אלקים ומעונה לפי שהוא עצמו לא היה נגוע ומוכה, ואם יפרשו זה על מותו והייסורין שנתנו לו יקשה אמרו חליינו ומכאובינו כי המות אשר היהודים סבבו לו לא היו חוליים ומכאובי', כל שכן באמרו ובחבורתו נרפא לנו כאלו יאמר שהיה להם חליים ומכאובים והוא לקחם על עצמו וסבלם ובזה נרפא להם.

וששי, כי איך יאמרו שנאמרו הכתובים האלה על ישוע הנוצרי, ושעל מותו נאמר כי נגזר מארץ חיים כי הנה הכתוב אומר מפשע עמי נגע למו ומלת למו היא לשון רבים, ויורה שהפרשה על רבים נאמרה לא על יחיד שאם לא כן היה לו לומר מפשע עמי נגע לו, וראוי שתדע שמעתיקי הנוצרים לבורחם מהספק הזה העתיקו מלת למו בלו ואין הדבר כן.

ושביעי, באומרו ויתן את רשעים קברו ואת עשיר במותיו כי הם פירשו זה על ישוע הנוצרי שהיתה מיתתו על ידי רשעי' שהם ישראל ולפי דבריהם היה ראוי שיאמר ויתן את רשעי' מותו לא קברו, כי כפי ספוריהם לא הרעו עמו דבר בקברו כי אם במותו וגם אמרו ואת עשיר במותיו יראה שאין ענין לו.

ושמיני, באומרו וה' חפץ דכאו החלי אם תשים אשם נפשו וזה כי אם היה אלוה ורצה לקבל הייסורין ההם להציל נפשות הקדושים משחת כדעתם איך יאמר וה' חפץ דכאו החלי כאלו האל ית' בחפצו ורצונו רצה לדכאו בייסורין ונתן לו חליים, ומה שאין לו סבה ידועה ייוחס אל החפץ הפשוט לא מה שיעשה העושה לתכלית ידוע, וכ"ש באמרו אם תשים אשם נפשו ואיך יצדק המאמר הזה על האלוה וייוחס האשם לנפשו שהוא האלהות המוחלט.

ותשיעי, באומרו יראה זרע יאריך ימים וחפץ ה' בידו יצלח, כי הנה הוא כפי מה שסופר מענינו מת בבחרותו ולא ראה זרע בן או בת, ואם יפרשו יראה זרע על הנמשכים אחרי דתו הנה אלה לא נקראו זרע בכל הכתוב, וגם לא תצדק כי מלת יראה אשר פירושו באמת יראה בחייו ובימיו זרע ובנים לבניו, ואם על האלהות נאמר בידוע שהוא רואה צופה ומביט מה שהיה ומה שיהיה ואיך יאמר אליו יראה זרע כאלו תתחדש לו אותה ראייה, אף כי אומרו יאריך ימים אם מת בבחרותו בן שלשים ושנים שנה ואיה אריכות ימיו, גם אומרו וחפץ ה' בידו יצלח אין ספק שלא יפול המאמר הזה כ"א על האדם שיעשה חפצו ע"י זולתו לא על מה שיעשה הוא בעצמו.

העשירי, באומרו לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל, ואם יפרשו אחלק לו ברבים על שקבלו רבים מהאומות דתו ואמונתו מה יפרשו בו את עצומים יחלק שלל, האם אותו האיש עשה מלחמות ושלל שלל ובזז בז. הנה התבאר מעשרת המקומות מן הכתובים האלה וממקומות אחרים בהם שכפי הפשט והשכל הישר והסברא הנכונה א"א שתפורש הנבואה הזאת כדרך מפרשי הנוצרים, והוא הצד הראשון מהפירוש.

ואולם דרך יונתן וחכמים ז"ל שפירשוה על משיח צדקנו איני יודע אם רצו בזה על משיח בן יוסף אשר קבלו שיבא בתחילת הישועה, או אם כוונו בו על משיח בן דוד שיבא אחר כך, ובין לזה ובין לזה אין פשט הכתובים סובל שיהיה פירוש הפרשה כן לפי שעל משיח בן יוסף שימות בתחילת ענינו ומלחמותיו אי אפשר שיאמר ירום ונשא וגבה מאד כי הוא לא יגיע לאותה המעלה הרמה ולא יתמיד בה, גם אומרו משחת מאיש מראהו נבזה וחדל אישים איש מכאובות וידוע חולי זה כולו דבר שלא זכרו החכמים ז"ל בענינו, כי למה זה יהיה משחת מאיש מראהו ויהיה נבזה וידוע החליים והמכאובות, גם אומרו ואת עשיר במותיו לא נדע ענינו, ועוד כי איך יאמר עליו יראה זרע יאריך ימים אם ימות בהתחלת ענינו.

ואם יפרשו הנבואה על משיח בן דוד יקשה אומרו כן משחת מאיש מראהו ותארו מבני אדם לא תאר לו ולא הדר, כי הנה ישעיהו אמר הן עבדי אתמוך בו בחירי רצתה נפשי נתתי רוחי עליו ובמקום אחר קראו חוטר מגזע ישי ואמד ונחה עליו רוח ה' וגומר אליו גוים ידרושו (ישעיה יא, י) וגומר, לא שיהיה נבזה וחדל אישים איש מכאובות וידוע חולי, ועוד כי איך יאמר עליו אכן חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם ואנחנו חשבנוהו נגוע מוכה אלקים ומעונה כי הוא יהיה מלך צדיק ולא יהיה נגוע ומוכה כי אם צדיק ונושע, ואיך אם כן יאמר עליו ובחבורתו נרפא לנו וה' הפגיע בו את עון כלנו ושאר הפסוקים שמורים שהוא יקבל ייסורין ומיתה בעבור ישראל, וגם יקשה לפרש עליו מעוצר וממשפט לוקח ואת דורו מי ישוחח כי נגזר מארץ חיים כי משיח בן דוד יהיה בידו העוצר והמשפט אבל לא ילקח ממנו וגם לא יהיה נגזר מארץ חיים כי שם ימלוך, ויקשה גם כן אמרו מפשע עמי נגע למו שהיה ראוי לומר נגע לו בלשון יחיד, ועוד יקשה אמרו ויתן רשעים קברו ואת עשיר במותיו כי הנה הנביא אמר והיתה מנוחתו כבוד שהוא סותר לזה, והכלל שפירוש יונתן ומה שנמשכו חז"ל בדעת הזה לא יעלה על הדעת שהוא פירוש אמתי כדרך הפשט כי הנה טבע הכתובים לא יסבלנו, אבל היה ענינם בדרך הדרש או אסמכתא ולכן סמכו מה שהיה מקובל בידיהם בעניני המשיח לכתובים האלה לא שיחשבו שתהיה כן הכוונה האמתית בנבואה, כי גם חכמים ז"ל עם היות שפירשו פסוק הנה ישכיל עבדי על המלך המשיח הנה שאר פסוקי הפרשה לא פירשו כ"א על ישראל, וגם יונתן כן עשה שפירש הפסוקים הראשונים על מלך המשיח ושאר פסוקי הנבואה על בחירי צדיקיא, כ"ש שגם חכמים ז"ל דרשו לכן אחלק לו ברכים על מרע"ה שמת על דור המדבר, ולא מפני זה נאמר שכל הפרשה נאמר עליו, והרמב"ן עם היות שפירשה על מלך המשיח כתב שלדעתו לא נאמרה כ"א על עדת ישראל.

ואמנם דעת הגאון שפירש הנבואה הזאת על ירמיהו באמת איני רואה אפילו פסוק אחד שיורה עליו אמתתו, כי איך יפורש על ירמיהו ירום ונשא וגבה מאד ופסוק עליו יקפצו מלכים פיהם, כי הנה הנביאים היו מורגלים באותם הזמנים, ואיך יאמר עליו חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם ובחבורתו נרפא לנו וכן ה' הפגיע בו את עון כולם כאלו הוא קבל העונש כולו וישראל היו נקיים, גם מפשע עמי נגע למו וכן ויתן את רשעים קברו לא נמצא בענינו דבר מזה כלל, כל שכן יראה זרע יאריך ימים ואומרו ואת עצומים יחלק שלל כי דבר מזה לא נתקיים בענינו, ותמהתי מאד מהגאון מי הביאו לדעת הזה, ומהחכמים אשר שבחו פירושו סוף דבר שהדרכים האלה כולם הם זרים בלתי מתישבים בכתובים.

ולכן הדעת האמתי שראוי להחזיק בו הוא באחד משני דרכים, הדרך האחד, הוא מסכים למפרשים שהנבואה הזאת נאמרה על ישראל שהוא נקרא בדברי השם עבדי כמו שאמר עבדי יעקב ישראל עבדי, וכבר יורה על זה שלמעלה מזה נאמר כי הולך ה' לפניכם וזה על ישראל אמרו בהכרח, ואחר הפרשה הזו נאמר רני עקרה לא ילדה שגם כן נאמר על ישראל, וא"כ הפרשה הזאת שנאמרה בנתים אין ראוי שתפורש כי אם על ישראל כמו הקודמת והמאוחרת ממנה, והפרשה הזאת תחלק לשלשה חלקים. החלק הראשון, יספר הנביא בהצלחת האומה הישראלית ושתהיה הצלחתה ביחס שפלותה והכנעתה בגלות והחלק הזה, תחילתו מן הנה ישכיל עבדי עד ואשר לא שמעו התבוננו. והחלק השני, יניח בו ההודאה וההכרה אשר יתודו ויכירו וידעו כל האומות בזמן הגאולה בפשעם וחטאתם על מה שהרעו לישרא' במיני ענויים רבים, תחילתו מי האמין לשמועתנו וכו' עד על לא חמס עשה ולא מרמה בפיו. והחלק השלישי, הוא מאמר הנביא מפרש ענין יסודי האומה על מה היו ומבטיחה בשכר שיגיעה באחרונה, תחלתו וה' חפץ דכאו החלי וכו' עד סוף הפרשה. והדרך השנית, הוא שנראה לי שנאמרה הנבואה הזאת כולה על יאשיהו מלך יהודה, והנני מפרש הפרשה כאשר עם לבבי כפי כל אחד מן הדרכים האלה על פי הכתובים. הנה התבארה הכוונה הכוללת בנבואה הזאת וחלקיה והותרה השאלה הראשונה.

ואמנם מה שדרשו חכמים ז"ל ירום מאברהם ונשא ממשה וגבה ממלאכי השרת לא אמרוהו על ישראל, אבל הלכו בזה לשנותם לפרש הפסוק הראשון הנה ישכיל עבדי על המלך המשיח והמאמר הוא במדרש רבי תנחומא וזה תארו שם: מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור זה משיח ולמה נקרא שמו גדול לפי שיהיה גדול מהאבות דכתיב הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד, ירום מאברהם דכתיב ביה הרימותי ידי אל ה' אל עליון ונשא ממשה דכתיב ביה כי תאמר אלי שאהו בחיקך וגבה ממלאכי השרת דכתיב בהו וגובה להם ויראה להם ע"כ: ועם היות שדבריהם כמו שזכרתי הם על המשיח ואני לפרש הפרשה על ישרא' באתי אין ראוי שאחדל מלפרש המאמר הזה פן יבאו המתפקרים לחסות בצלו, וראיתי מי שפירש בו שמ"ם מאברהם ממשה וממלאכי השרת אינה מ"ם היתרון כי אם מ"ם הסבה כמו משיצא הדבר, ושהיה כוונתם שיהיו במלך המשיח ג' שלמיות. הראשונה, טבעי שנמשך אליו מאברהם, והשני', הרגלי שנמשך אליו ממשה כי הורגל בתורתו, והג', אלהי שישפיעו עליו שפע רב מאת ה' מן השמים, וע"ז אמרו וגבה ממלאכי השרת, אבל אין דברי המאמר הזה מסכימים לזה הפירוש ואני כבר בארתי בו בפר' הראשון עיון שלישי חלק שני ממאמר ישועות משיח אשר עשיתי ואזכור לך ממנו פה ראשי דברים, והוא שחכמים ז"ל הגדילו מעלת המשיח בשלשה בחינות:

הבחינה האחת, היא בערך השם יתברך שיהיה אוהבו הולך אחריו ודבק בו וכל מעשיו ופעלותיו יכוין לעבודתו ואמרו שהמעלה הזאת תהיה במשיח יותר ממה שהיתה באברהם אבינו שעזב ארצו ומולדתו ובית אביו ללכת אחרי השם יתברך וקבל חותם ברית קדש לאמר לה' אני והלך לעקוד בנו יחידו לקיים מצות אלהיו, ומנצחון המלכים לא נכנסה בו גסות הרוח והפעלות הכבוד אשר קנה בנצחונם ולא חמדת שללם אבל אמר הרימותי ידי אל ה' אל עליון רוצה לומר שלא היה כבודו מדומה וגשמי, אבל המלך המשיח תרום מעלתו ביראת האלהים ואהבתו מאברהם וכמאמר הנביא ונחה עליו רוח ה' רוח דעת ויראת ה' והריחו ביראת ה' (ישעיה יא, ג), והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו:

והבחינה השנית, היא בערך אל האומה שיהיה המשיח פודה ומציל רב להושיע וע"ז אמרו ונשא ממשה ואין זה במדרגת הנבואה ולא בנתינת התורה ובשאר המעלות שנתעלה בהם אדון הנביאים על כל אנשי מינו, אלא בבחינת קבוץ הגליות וגאולת ישראל ונשיאתם אל הארץ לפי שעם היות שמשה רבינו עליו השלום הוציא את ישראל ממצרים ונשאם אל האדמה אשר נשבע ה' לאבותם כאשר ישא האומן את היונק, הנה הגאולה העתידה תהיה יותר גדולה מגאולתו לפי שישראל במצרים היו כולם מקובצים במקום אחד קרובים לארץ ישראל, אבל המלך המשיח יקבץ נדחי יהודה וישראל אשר נפוצו מקצה השמים ועד קצה השמים, ועל השלמות הזה שהוא בבחינת העם בגאולתם ונשיאתם לארץ דרשו ונשא ממשה ולכן הוכיחוהו ממה שנאמר בו שאהו בחיקך כאשר ישא האומן את היונק על האדמה שהוא בגאולת העם ונשיאתו לארץ:

והבחינה השלישית, היא בבחינת האומות שיגבר עליהם ויחריבם ואף על פי ששריהם העליונים ישפיעו עליהם טובות הנה תגבר יד המלך המשיח עד שיבוטלו מלפניו המערכות העליונות, וכן אמרו ז"ל אין הקדוש ברוך הוא נפרע מן האומה עד שנפרע מאלהיה (תנחומא בשלח יג, א), ויהיה מלך המשיח בקרב עמו ואומתו כאחד מצבא המרום והשרים המשפיעים על כל אומה ואומה כי כמו שהשרים העליונים מקבלים השפע מעלותיהם וישפיעו על אומותם וכחם ילחם עם כח השרים המנגדים אליהם כמו שבא בדברי דניאל ככה מלך המשיח יקבל השפע מהסבה הראשונה וישפיע על אומתו הצלחה וכבוד ושלוה רבה, ובזה יבוטלו כוחות השרים המנגדים ולכן עשו יחס וערך ממלך המשיח למלאכי השרת רוצה לומר שרי האומות בשאלו ואלו מקבלים השפע מהבורא יתבר', אבל תגדל מעלת מלך המשיח עליהם בשני דברים. הראשונה, בשהשפע המגיע למשיח יהיה ממנו יתברך מבלי אמצעיים מה שאין כן בשפע המגיע לשרי מעלה שהוא משתלשל באמצעים רבים, והשנית, שכחותיהם יתבטלו בזמן ההוא ולא יועילו לאומותיהם לפי שאז יפסד חוט החסד המגיע אליהם מלמעלה אבל המלך המשיח לא יהיה כן שיגדל ויאמן כחו ויערה עליו השם רוח ממרום ובהיות מלך המשיח בהלחמו עם האומות מבטל הכחות העליונות אמרו שגבה מהם, ולזה כולו כוונו באמרם וגבה ממלאכי השרת. זהו מה שנראה לי בפי' המאמר כשיפורש הפסוק הראשון על המלך המשיח, והותרה עם זה השאלה השנית, ואחרי ביאור כל זה נבוא לפי' הכתובים בדרך הראשון שנאמרו על כנסת ישראל.

הנה ישכיל עבדי וכו' עד מי האמין לשמוע'. זהו החלק הראשון שבו יספר הנביא ההצלחות שיגיעו לאומה בזמן גאולתה, וענינו כי לפי שיעד הנביא למעלה על גאולתם כמו שאמר כי לא בחפזון תצאו זכר אחריו המעלות אשר יזכה עליהם עם ישראל בזמן גאולת', וקראו עבדי לפי שסבל הגלות שנים רבות ועצומות על דבר כבוד השם יתברך ולא עזב תורתו ומצותיו ועבודתו כעבד הנאמן לרבו, ואמר הנביא שישראל בגלות היו משוללים מארבע מעלות שהיו להם מקדם בסוד אלוה עלי אהלם, המעלה הראשונה, היא בחכמה וידיעה רצה לומר שבמקום שהיה מקדם עם חכם ונבון הנה בבואם בגלות אבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו נסתרה וכמאמר המשורר מתרעם על זה ואין אתנו יודע עד מה: והמעלה השנית, היא מעלת המלכות ר"ל שבמקום שהיו עליונים למלכי ארץ במעלה ומלכות הנה בגלות ישבו לארץ ידמו ובאו מקצה הכבוד והמלכות אל קצה השפלות וההכנעה. והמעלה הג', היא הנבואה שבמקום שהיו ביניהם מקדם להקת נביאים ובסבת הארון והשכינה שהיו ביניהם היתה מתרבה הנבואה והמשא ביניהם בכל יום, הנה בבואם בגלות לא מצאו חזון מה' וכמאמר המשורר מתרעם על זה אותותינו לא ראינו אין עוד נביא. והמעלה הרביעית, היא השכינה שהיתה ביניהם שבאמצעותה היו מתדבקים בגבוה מעל גבוה יתברך כמו שיעד ואביא אתכם אלי, ובבואם בגלות הסתיר פניו מהם עשר מסעות נסעה שכינה ובמקום שהיו דבקים למעלה השליך משמים ארץ תפארת ישראל והרחיקם מעליו. וייעד הנביא שבזמן הגאולה העתידה תשוב האומה לזכות הארבע מעלות האלה בשלמות גדול: וכנגד המעלה הראשונה שהיא מהידיעה והחכמה, אמר הנה ישכיל עבדי רוצה לומר ישראל עבדי אף על פי שעתה בגלות הוא כעם סכל כיונה פותה אין לב, הנה בזמן הגאולה ישכיל וידע וכמו שאמר המלא' לדניאל והמשכילים יבינו (דניאל יב, י). וכנגד המעלה השנית מהמלכות, אמר ירום כי הרוממות הוא ההקמה משפלות הגלות והענוי אל כסא ממלכות ומעלה ומזה הלשון וירוממך לרשת ארץ ותרם כראם קרני שעל המלכות וכבוש ארצות אמר לשון רוממות, וכאילו אמר העם הזה אשר עד עתה היה שפל בתכלית השפלות הנה אז ירום במלכותו ומעלתו מעלה מעלה: וכנגד המעלה השלישית מהנבואה, אמר ונשא שהוא מענין נבואה כמו וה' נשא עליו את המשא הזה (מלכים ב' ט, כה) כלומר עם היות ישראל בגלות מבלי נבואה זה כמה מהשנים עוד תשוב תראה שיבא זמן שינבא וישא משא מאת האלהים. וכנגד המעלה הרביעית מהדבקות האלהי, אמר וגבה מאד רוצה לומר הנה עם היות ישראל בגלות מרוחק ונפרד מאלקיו הנה בזמן גאולתו יגבה למעלה והגובה לא יאמר באמת כי אם בערך אל הדבוק האלהי מלשון הלא לאלוה גובה שמים המגביהי לשבת (תהלים קיג, ה) כי גבוה מעל גבוה שומר (קהלת ה, ז). הנה ביאר הנביא במלות קצרות ארבעה ייעודי מעלות נפלאות שתזכה בהם האומה לעתיד לבוא: