אברבנאל על ישעיהו נא:יב

והנ' מאמ' אנכי אנכי הוא מנחמכ' הוא תשובת השם יתברך לנביא, כי לפי שהוא אמר לבשי עוז זרוע ה' ודבר כנגד הזרוע ועשה ההמשל והדמוי ליציאת מצרים, לכן השיבו הנה גאולת מצרים היתה דבר מועט עד שכנו אות' באצבע כמו שאמ' אצבע אלקי' היא (שמות ח, טו), וקריעת ים סוף היתה גאולה גדולה ממנה ולכן נתיחסה ליד, כמו שאמר וירא ישראל את היד הגדולה (שם יד, לא), אמנם בגאולה העתידה לפי שתהיה גדולה ממנה לאין שיעור לכן לא תיוחס לא לאצבע ולא ליד ולא לזרוע כי אם לי בהחלט, והוא אומרו אנכי אנכי הוא מנחמכם לא הזרוע בלבד, והענין המשליי רומז לגודל התשועה וכאלו הוכיחם לפי שבהיותם בגלות היו יראים מצרות האומות והיו עושים ע"ז השתדליות אנושיים ולא אלהיי' וכמו שאמר והעם לא שב עד המכהו, ועל זה אמר מי את ותיראי מאנוש ימות ר"ל מאנוש שהיום כאן ומחר בקבר, ומבן אדם שמיתתו תהא מהר' כמו החציר (יג) ותשכח ה' שהוא היכול המוחלט נוטה שמים ויוסד ארץ ותפחד תמיד כל היום מפני חמת המציק כאשר כונן להשחית שהוא רמז לאומות המשחיתים בישראל, והכוונה שהיו מפחדים מהאויבים ולא מהש"י והוא היה טעות מבואר לפי שמפי עליון לא תצא הרעות והטוב (איכה ג, לח), וברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו (משלי טז, ז), ועל זה אמר ואיה חמת המציק מהר צועה להפתח ר"ל ואיה חמת המציק ומה יכולת יש לה אם לא ברשותי, ואמנם העומד בצרה כשיצעק אל אלקיו ימהר להושיעו וזהו (יד) מהר צועה להפתח כי צועה הוא כמו צועק כמו צועה ברוב כחו, כי המנצח ירים קולו ויצעק קול ענות גבורה, וכן את צועה זונה (ירמיה ב, כ) וכן ושלחתי לו צועים וצעוהו (שם מח, יג) שהוא מלשון צעקה, אלא שהצועים צועקים קול ענות גבורה וצעוהו הוא שיצעק קול ענות חלושה, וכן אמר כאן מהר צועה להפתח אם היית צועק אל אלקיך בגלותך היה ממהר לפתח מוסרות הגלות באופן שלא תמות לשחת בגולה, וגם לא יחסר לחמך ומזונותיך שמה, לפי שהרחמים והחנינה והצרות גם כן כולם מאתו ובידו ואינם במקרה, (טו) וזהו ואנכי ה' אלהיך רוגע הים ויהמו גליו כי מנוחת הים אמר על תתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם, ויהמו גליו הוא רמז לצרות הגלות הבאות על חטאתם, (טז) והנה אמר הש"י ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך להגיד שהוא אשר יצילם מיד הגוים שלא יכלו אותם בגלות ושהיתה הצלתם בזכות התורה שבפיהם, וזהו ואשים דברי בפיך שהוא התורה כדי שבצל ידי כיסיתיך, והצלתיך מידי האומות לנטוע שמים וליסוד ארץ שהוא משל לגאולה העתידה כמו שאמר כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה ולא תזכרנה הראשונות (ישעיה סה, יז), וביאר הנמשל בזה באומרו ולאמ' לציון עמי אתה, ועתה אחרי ההבטחה הזאת (יז) התעוררי התעוררי קומי ירושלם ר"ל ראוי שתתעוררי מלבך שכל הדברים שעברו עליך היו מפאת ההשגחה אשר שתית מיד ה' את כוס חמתו בצרות הגלות, ודמה אותה לקובעת כוס התרעלה שהם השמרים הרעים הסמיים ואמר, שתית מצית להודיע שנתקיימו בה כל הקללות האמורות בתורה שלא נשארה אחת שלא נתקיימה בה, גם בהיותה בגלות לא היה כח בבניה להגין על כללות האומה ואין עומד בפרץ, וזהו (יח) אין מנהל לה מכל בנים ילדה וגומר.