אברבנאל על ישעיהו נ:ו

ואף על פי שפושעי הדור בשבט יכו על הלחי את נביא ישראל הנה אני גוי נתתי למכים ולחיי למורטים פני לא הסתרתי מכלמות ורוק כי לא נמנעתי בעבור זה מלהוכיחם, אבל ברצון טוב נבאתי להם והיו מתחברות שתי הסבות כוונת השולח יתברך וכוונת הנביא השלוח, ואין כוונת הנביא ישעיהו שהיו בני דורו מכים אותו על הלחי ובכלימות ורוק כי הוא היה שר וגדול בישראל ומי ישלח ידו במשיח השם ונקה, אבל לפי שלשאר הנביאים היו עושים כן כמו שזכרו בירמיהו ועמוס ומיכה לכן אמר ישעיהו שהוא כדי לפרסם נבואותו היה מכין גוו למכים ולחייו למורטים ולא הסתיר פניו מכלמות ורוק אם יתנו לו, אבל לא נעשה בפעל כן כי לא מלאו לבו לשום אדם לעשות כן, (ז) וזהו וה' אלקים יעזור לי על כן לא נכלמתי רוצה לומר הנה לא נכלמתי מהבזיונות שהיו עושים ומדברים לשאר הנביאים לפי שהיה הקב"ה עוזר אותי, ונבואתו היתה שומרת אותי באופן שלא אכלם מדבר, וזהו ג"כ על כן שמתי פני כחלמיש ואדע כי לא אבוש מחובר למה שיורה עליו הנראה כלומר ואדע כי במה שאני מיעד אליהם יתאמתו דברי ולא אבוש כי לא יאמרו שקר דברת בשם ה'.

ולפי שהיו בדורו נביאי שקר שהיו מדברים על לבם אמר (ח) קרוב מצדיקי מי יריב אתי נעמדה יחד מי בעל משפטי יגש אלי רוצה לומר קרוב מצדיקי שהוא הקדוש ברוך הוא שיצדיק דברו ונבואתי, ולכן מי ירצה לחלוק עמי מנביאי השקר והחוזים נעמדה יחד לאמת דברינו לא שאנבא אני מצד אחד והם ינבאו בצד אחר אבל יגש אלי ויתבוררו ויתלבנו הדברים, (ט) לפי שהן ה' אלקים יעזור לי באמת כי הוא אשר שלחני, ולכן מי הוא ירשיעני, אמנם המה אין להם קיום ולא אמת בדבריהם ולכן כל דבריהם יהיו לאין וזהו הן כולם כבגד יבלו עש יאכלם (י) ואמנם אומרו אחר זה מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו וגומר נראה לי לפרשו באחד מג' אופנים. הא', שאמר הנביא כנגד בני דורו מי ומי בכם אדם שיהיה ירא את ה' ושומע בקול עבדו שהוא הנביא שתאמרו שתכפוהו רעות ולא הגין עליו הקב"ה, וזהו אשר הלך חשכים ואין נוגה לו אם היה לבבו שלם עם אלקיו שיבטח בשם ה' וישען באלקיו, הלא באמת לא ימצא בכם אדם מזה המין שיהיה חסיד ושלם עם אלקיו ולא יצילהו, אבל בהפך שהן כולכם קודחי אש מאזרי זיקות וגומר. והאופן הב', שאמר הנביא אין ספק שבגולה אשר הלכו בני ישראל ואשר ילכו בני יהודה אי אפשר שלא ימצא בתוכם איש ירא את ה' במצותיו חפץ מאד, ולכן ישאל שואל איך הלך זה בגולה עם יתר הפושעים הנה להשיב על זה אמר מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו רוצה לומר אם יש בכם אדם שיהיה ירא את ה' ושומע לנביא שהוא עבדו, ועכ"ז הלך חשכים ואין נוגה לו בזה הגלות אל תחשבו מפני זה שאבד שכרו יבטח בשם ה' וישען באלקיו כי הוא ישיב גמולו בראשו והנה שכרו אתו ופעולתו לפניו בעולם הנשמות, לפי שהגלות היא גזרה כוללת ואיך ימלט ממנה האחד פרטי, והוא אומרו הן כולכם קודחי אש מאזרי זיקות. והאופן הג', מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו רוצה לומר בנבואותי אשר הלך חשכים בגלות ואין נוגה לו, ישוב מדרכו הרעה ויבטח בשם ה' וטוב לו, כי זה היה תכלית מאמר הנביא בהתראותיו ותוכחותיו כלומר שישובו הפושעים בתשובה, ואמר אלה היו דברי תמיד אבל אתם לא עשיתם כן, (יא) כי כולכם קודחי אש מאזרי זיקות רוצה לומר קודחי אש באף האל ומוסיפים בכעסו והוא על דרך כי אש קדחה באפי (דברים לב, כב), ולכן לכו באור אשכם ר"ל לכו בגלות לא באור ה' כי אם באור האש אשר קדחתם באפו, ובזיקות שבערתם בפשעיכם, ואומרו מידי היתה זאת למעצבה תשכבון הם אצלי דברי הנביא כאומר אלה היו דברי והתראותי תמיד לכם ולא נמנעתי מללמד אתכם כל הלמוד המועיל הזה, ולכן מפני שהתריתי בכם ולא קבלתם עצתי לכן עתה למעצבה תשכבון בגלות. ובזה חתם הנביא ענין דבריו להודיע שאורך הגלות ואיחור הגאולה לא היה בסיבת השם יתברך, ולא מפאת הנביא כי תמיד כל היום היה מוכיחם ע"ז, אלא בסיבת פשעיהם של ישראל שלא רצו לשוב בתשובה גם בהיותם בגלות.