אברבנאל על ישעיהו נא:א

הנבואה התשעה ועשרים תחילתה שמעו אלי רודפי צדק מבקשי ה' עד הנה ישכיל עבדי. ויש בה י' פרשיות, האחד, שמעו אלי רודפי צדק: הב', הקשיבו אלי עמי: הג', שמעו אלי יודעי צדק: הד', עורי עורי לבשו עוז: הה', אנכי אנכי הוא מנחמכם: הו', התעוררי התעוררי: הז', כה אמר אדוניך ה': הח', עורי עורי לבשי עוזך ציון: הט', מה נאוו על ההרים: הי', סורו סורו צאו משם: וראיתי לשאול בה ששת השאלות.

השאלה הראשונה באומרו הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם כי אחד קראתיו והיא, כי מה ראה לעשות המשל הזה באברהם ולא עשהו באדם ולא בנח, גם לא עשאו ביצחק ולא ביעקב, וידוע שלכל אחד מאלה קרא הקב"ה לעבודתו בהיותו אחד ולא בחר באחר. ולמה אם כן בחר לעשות שרש זה המאמר באחדות אברהם ושרה.

השאלה השנית באומרו כי תורה מאתי תצא ומשפטי לאור עמים ארגיע, וזה מורה שבזמן הגאולה יתן הקב"ה תורה חדשה ומשפטים חדשים לגוים והוא בהפך עיקר תורתינו שהיא נצחית ולא תשתנה ולא תומר בתורה אחרת לא בזמן הגלות ולא בזמן הגאולה, וכבר עשו הנוצרים מזה הכתוב ראיה רבה להוכיח שבביאת המשיח תהיה תורה חדשה בארץ.

השאלה השלישית באומרו שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה, לפי שהמאמר הזה מורה שיהיה לעתיד לבוא הפסד כליון בשמים כמו שהוא בארץ ובדברים השפלים, והוא הפך מה שהתבאר בחכמה שהגרמים השמימיים הם נצחיים בטבעם ואינם הווים ונפסדים.

השאלה הרביעית באומרו עורי עורי לבשי עוז עורי כימי קדם והיא, למה באו כאן שלשה פעמים מלת עורי סמוכים זה לזה, וכן אמר אחר כך עורי עורי לבשי עוזך ציון כאילו זה הלשון ייחדו בזאת הנבואה לסבה מן הסבות.

השאלה החמישית באומרו שתים הנה קוראתיך מי ינוד לך, ובפרטן זכר ארבע באומרו השוד והשבר והרעב והחרב, והמפרשים אמרו שהשתים הם הארבעה כי השוד הוא החרב והשבר הוא הרעב, ולדבריהם יקשה למה זכר שני שמות ממין אחד אף כי כפי הפשט אין השוד הוא החרב בלבד ואין השבר הוא הרעב בלבד.

השאלה השישית באומרו מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה אומר לציון מלך אלקיך, כי למה אמר בזה כל כך לשונות מתחלפים מבשר טוב ומשמיע שלום ומשמיע ישועה, והנה נחום האלקשי זכר זה עצמו ואמר בלבד הנה על ההרים רגלי מבשר (נחום ב, א) ולא אמר משמיע שלו משמיע ישועה, ודברי שני הנביאים בדבר אחד אי אפשר שיתחלפו מאד שכולם נתנו מרועה אחד: והנני מפרש הכתובים באופן יותרו השאלות האלה כולם.

הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא לייעד לישראל בגאולה העתידה שזכר למעלה ולהתיר להם הספיקות שאפשר שיסופקו עליה, ולהגיד שהכל ביד השם ורצונו והוא יעשה להם נפלאות כימי קדם וינחם מגלותם ויסיר מידם את כוס תרעלת הצרות ששתו בגלות וישקה אותם לאויביהם, וכן יושיע ציון וירושלים ויסיר מתוכה האויבים המושלים עליה, ושתהיה הגאולה המפורסמת בבוא עתה כאלו על ראשי ההרים יקראו המבשרים, ודברי הנבואות יתבררו ויתלבנו לפי שתהיה גאולת השם מפורסמת לעין כל וכמו שיתבאר בכתובים.

שמעו אלי רודפי צדק וכו' עד עורי עורי לבשי עוזך ציון: אתה תראה בכתובים האלה שלשה פרשיות סמוכות זו לזו תחלתן בלשון אחד: הראשונה, שמעו אלי רודפי צדק. השנית, הקשיבו אלי עמי. השלישית, שמעו אלי יודעי צדק עם תורתי בלבם, ששלשתם הם מלשון שמיעה והקשבה ששניהם אחד, וענין זה שהיו בלב ישראל שלשה ספיקות ומניעות גדולות בענין גאולתם, הראשונה, מפאת התמעטם בגלות עד שלא נשאר כי אם אחד מעיר ושנים ממשפחה ומי יהיה אם כן נושא הגאולה ומקבל אותה. והשנית, פן יאמרו אם היה שלא תהיה הגאולה בסבת תשובת ישראל וצדקתם כי אם לרצונו יתברך המוחלט למה אם כן ירצה הקדוש ברוך הוא לגאלם ומה תהיה הסבה שירצה אז בגאולה ולא רצה בה קודם לזה כל ימי הגלות הארוך. והשלישית, מפאת חוזק האומות ותוקפם שיחזיקי וישתעבדו בהם עבודת פרך ומי יאמר להם מה תעשו. הנה להשיב לשלשת הספקות האלה באו שלשה הפרשיות האלה, כי כנגד מיעוטם בגלות אמר שמעו אלי רודפי צדק מבקשי ה' רוצה לומר איני מדבר עם העקש והפתלתל שלא יורה לשום טענה ולא יצדיק את המאמר הצדיק ולא ירשע את הרשע, אבל אתם רודפי צדק מודים על האמת במה שהוא אמת, מבקשי ה' רוצה לומר מיחסים הדברים להשגחתו ומאמינים שהכל מאתו הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם, וביאר משל הצור והמקבת שהם אברהם אביהם ושרה אמם וביאר ענין המשל והוא, (ב) כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו ר"ל שהיה אברהם עקר בלתי מוליד בטבעו וכן שרה עקרה בטבעה ולכן אמר כי אחד קראתיו כי הקריאה היא רמז ליצירה כמו כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו (ישעיה מג, ז), והענין שהיה אברהם כמו האחד המספרי שלא יתרבה בטבעו כן היה אברהם עקר וא' בלתי מתרבה כפי טבעו, ועם כל זה ואברכהו וארבהו והוצאתי ממנו המון רב כן יהיה ענין זרעו, (ג) וענין ציון כי ינחם ה' ציון וינחם כל חרבותיה ועם היותם חרבות ושוממות מבלי בניה כאברהם ושרה, ישם אותו מדבר שמם כעדן ואותה ערבה יעשה כגן השם המלאה מכל שלמות, אבל עם היות שיעשנה כגן אשר נטע השם בעדן לא ימצא בה היגון והאנחה שמצא בגן עדן לאדם הראשון, אבל בהפך שבציון ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה, ויהיה נחם עבר במקום עתיד כי ראה הנביא בנבואתו וכאלו הדבר כבר יצא לפעל, ואחרי שהשיב לספק הראשון השיב בפרשה השנית לספק השני שהוא מפאת אורך הגלות (ד) באומרו הקשיבו אלי עמי ולאומי אלי האזינו כי תורה מאתי תצא ומשפטי לאור עמים ארגיע ואין פירושו שתצא תורה חדשה מאתו יתברך בזמן הגאולה כדברי המפקרים כי תורתנו היא נצחית ולא תשתנה, אבל הכוונה בזה אחד משני ענינים, הראשונה, שאמר תורה שם נרדף למשפט ושניהם על הגזרה האלהית אשר גזר באומרו שתתקיים בהכרח בענין גאולתם, כי תורה הוא מלשון הוראה, יאמר הכתוב הקשיבו אלי עמי ולאומי שאתם מחויבים להאמין ביעודי, שהגזרה אשר גזרתי על הגלות והגאולה שהיא תורה אחת ומשפט אחד תתקיים עכ"פ ותצא לפעל אף על פי שנתארך הגלות כל כך וזהו אמרו, כי תורה מאתי תצא ומשפטי לאור עמים ארגיע כלומר במנוחה ונחת תתקיים גזרתי בעולם, (ה) קרוב צדקי יצא ישעי רוצה לומר יקרב צדק גזרתי ויתגלה אמתתה ויצא ישעי לפעל ולמציאות, לפי שזרועי עמים ישפוטו בזמן הגאולה וכאילו העמים ואיי הים הרחוקים והקרובים כלם עתידים לזה ומקוים ומיחלים אותו, (ו) וחזק אמתת הייעוד הזה באמרו דרך משל וגוזמא שיותר אפשר הוא שיומלחו ויושחתו השמים והארץ כבגד תבלה משאבטל אני גזרת ישועתי וצדקתי, וכזה עצמו אמר הנביא אחר זה כי ההרים ימושו והגבעות תמוטנה וחסדי מאתך לא ימוש, לא שימושו ההרים וימוטו הגבעות, ולא שימלחו השמים כעשן והארץ כבגד תבלה, אלא שאמר אל תבהלו לאורך הגלות כי יותר אפשר הוא שיחרב ויפסד העולם משתבטל תשועתי וצדקתי, ויצא מזה שכמו שהשמים והארץ הם קיימים כן תשועתי וצדקתי תהי' קיימת, וכמו שאמר ירמי' (ירמיה לא, לט) אם ימושו החקים האלה מלפני נאם ה' גם זרע יעקב ישבתו מהיות גוי לפני כל הימים. זהו הפירוש הראשון שיסבלו הכתובים האלה עם היות שהרב המורה פירש שמים כעשן נמלחו על מלכי האומות והארץ כבגד תבלה על העמים שהרעו לישראל.

והענין השני בפירושם הוא שענין הכתובים כפי פשוטם, והכוונה בהם מה שכבר הודעתיך במאמר ישועות משיחו, שהקדוש ברוך הוא ברא את המין האנושי לתכלית ידיעתו והכרת אלהותו כמו שאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו (ישעיה מג, ז), והנה בהיות כל עמי הארץ בארצותם לגויהם יושבי חשך וצלמות באמונותיהם ודתיהם שונות כוזבות ואת דתי מלך ה' צבאות אינם עושים, ולכן גזרה החכמה האלהית שיבא זמן שהמין האנושי בכללו יכיר אמונתו ואמתת אלהותו באופן שלא תהיה בריאתו לבטלה, והנה קבלו חכמי ישראל שהעולם יתמיד בישובו ששת אלפים שנה לא עוד כמספר ימי בראשית, ושאחר כך יפסד העולם ויחרב ולא נדע אם יהיה החרבן כללי במרכז ובמקיף או יהיה בעולם השפל לבד כמו במבול, אבל ידענו שראה השם יתברך בגזרתו שקודם שיפסד העולם יבא כל המין האנושי לשלמותו ויגיע לתכלית אשר בעבורו נברא מידיעת השם והכרת אלהותו. ועל זה יתפרשו הכתובים האלה הקשיבו אלי עמי ולאומי רוצה לומר אתם המאמינים בחדוש העולם ובשאר הפנות האמתיות דעו נא וראו כי התשועה הכרחית היא לא לבד לצרכיהם כי אם גם מפני כבודי, כי תורה מאתי תצא כלומר אמתת התורה ומשפטה יצא לא לכם כי כבר התורה היא בידכם אבל התורה תצא מאתי ומשפטי לאור עמים ארגיע רוצה לו' להאיר לעמים העם ההולכים בחשך שבזמן הגאולה ילמדו אמונות התורה כמ"ש (ישעיה ב, ג) כי מציון תצא תורה, ועם משפטי ארגיע להם ואשקיט' ממלחמותיהם כמ"ש ושפט בין הגוים (שם ד) וגומר. ולא ישאו גוי אל גוי חרב וגומר, ואמנם אומרו קרוב צדקי יצא ישעי הוא להגיד שיהיו שני הדברים סמוכי' זה לזה שהם תשועת ישראל והצדק והאמונה האמתית בעולם, וכאלו אמר קרוב יהיה צדקי רוצה לומר הצטדקות אמונותי בעולם כאשר יצא ישעי עליכם, ואז זרועי עמים ישפוטו שהוא משל לכחו ויכלתו, אלי איים יקוו ואל זרועי ייחלון רוצה לומר שלא ישימו בטחונם לא בחיל ולא בכח ולא במלכי האדמה ושריה וגם לא לפסילי אלהיהם, אבל כולם אפי' מהאיים הרחוקים יקוו אל הש"י ויכולתו, ולפי שזה היה עתיד להיות בסוף העולם באלף הו' לכן אמר שאו לשמים עיניכם והביטו אל הארץ מתחת כי שמים כעשן נמלחו ר"ל יושחתו מגזרת ארץ מלחה (ירמיה יז, ו), והארץ כבגד תבלה ויושביה כמו כן ימותון שהוא כולו מליצה על הפסד העולם העתיד להיות באחרית החלד, וכיון שהדברים כן מחויב הוא שקוד' לכן תבא ישועתי כדי שלא תהיה בריאת המין האנושי עד הפסדו לבטלה, וזהו שאמר וישועתי לעולם תהיה רוצה לו' לא תהיה תשועתי אחר חורבן העולם והפסדו כי היא לעולם בהיותו ביישובו תהיה לא לאחרי הפסדו, וזה ממה שיוכיח שצדקתי והיא הגאולה העתידה לא תחת. ואחרי שהשיב אל הספק השני השיב עוד אל הספק השלישי שהוא מפאת האומות וממשלתם (ז) ואמר שמעו אלי יודעי צדק עם תורתי בלבם כי ראה לתאר אותם בתוארים האלה לומר אחרי שכבר האמנתם בייעוד הראשון שאמרתי בו שמעו אלי רודפי צדק והייתם אם כן בו יודעי צדק ומשיגים אותו בשלמות, וגם אחרי שקבלתם הייעוד השני שאמרתי בו כי תורה מאתי תצא שעליו אמר עם תורתי בלבם רוצה לומר אותו ענין שזכרתי לכם מהתורה נכנס בלבבכם והאמנתם בו, כיון שכבר הוסרו שני הספקות ההם מכם אל תיראו חרפת אנוש רוצה לומר מהאומות שהיו מגדפין אתכם כמאמר המשורר אשר חרפו אויביך ה' אשר חרפו עקבות משיחך (תהלים פט, נד), (ח) כי כבגד יאכלם עש וכצמר יאכלם סס רוצה לומר כי כמו שהעש שהוא תולעת קטן יאכל ויפסיד את הבגד הגדול כולו, וכן הסס שהוא ג"כ מין תולעת קטן מאד יאכל ויפסיד את הצמר הרב, ככה אתם במיעוטכם תאכלו את האומות, וכנוי מ"ם יאכלם חוזר להם, וכנגד עם תורתי בלבם שזכר אמר שאותו העם יאכל את האומות כמו העש לבגד והסס לצמר, אמנם לכם לא יהיה כן שלא יקום עוד מחבל שיחבל אותכם, וזהו אומרו וצדקתי לעולם תהיה וישועתי לדור דורים. הנה התבארו הכתובים האלה והותרו שלשת השאלות הראשו'.