אברבנאל על ישעיהו נ:א

כה אמר ה' איזה ספר כריתות אמכם וגומר עד ה' אלקים נתן לי לשון למודים. אחר שזכר הנביא ענין הגאולה העתידה אשר תבא אחרי הגלות הארוך הזה בא להתיר ספק אחר אפשר שיסופק נגדו והוא למה נתארך כל כך זה הגלות האם היתה הגזרה העליונה חרוצה אין להשיב ולא הועילה תשובת הדורות וצדקיהם, והיה אם כן סבת אורך הגלות רצון השם יתברך וגזרתו, או אם היה זה בעצלת הנביאים שלא הוכיחו את העם ולא למדום לשוב אל השם יתברך, הנה להגיד זה ביאר ראשונה שלא היה אורך הגלות מפאת הש"י כי הוא לא נתן ספר כריתות לאומה לגרשה מעל פניו לעולם, ולא נתן אותה מתנה ומכירה לאומה מהאומות לשנאמר שלכן הוכרח הגלות כל ימי ממשלת האומות כפי שריהם העליונים, וזהו אומרו כה אמר ה' אי זה ספר כריתות אמכם כי בעבור שאמר למעלה כי אני ה' מושיעך וגואלך אביר יעקב אמר שתמיד היה הוא יתברך מושיע וגואל בהיותם מוכנים אליו, כי כה אמר ה' אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה רוצה לומר האם נתתי גט פטורין לאומה לבלתי היות לה עוד לאלקים כמו שיתן האדם לאשתו כשיסירנה מעל פניו ולא ירצה עוד לשוב אליה, והתבונן אומרו כריתות אמכם שהאם רמז אל האומה, והנה הקדוש ברוך הוא עם כל חטאתיה לא שלחה לגמרי לבלתי היותה לו עוד לעם, ואמר או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו רוצה לומר האם חשבתם שבחרתי בכשדיים ובבבליים וברומיים ושנתתי אותכם לאחד מאלו האומות במתנה ושכר עבודתם, אינו כן כי אני לא מאסתי בעמי ולא נתתיו לעם אחר הן אמת שבעונותיכם נמכרתם ובפשעכם שולחה אמכם כלומר בסבת עונותיכם נמכרתם לאומות לא לתת להם שכר כי אם להעניש אתכם, ובפשעיכם אשר עשיתם בזמן בית ראשון שולחה אמכם כלומר היא מעצמה שולחה וסבבה בפשעיה שירדו בה האויבים וישלחוה מן הארץ, לא שאני שלחתיה והסירותיה מעל פני לבלתי השגיח בה עוד, והענין דומה לאשה שחטאה לבעלה וכאשר הכירה בחטאתיה קודם שיגרשנה מעליו היא מעצמה יצאה מן הבית ושולחה משם מבלי שהבעל ישלחנה ולא יגרשנה, וזהו אומרו ובפשעיכם שלחה אמכם לא אמר שלחתי אמכם כי אם שולחה, וכן היה ענין האומה שמפני חטאתיה משלו בה האויבים ושלוחה מביתה לא שהאלוה יתברך יתן לה ספר כריתות לבלתי היות לה עוד לאלקים והיא תהיה לו לעם, ולכן עליהם העון הזה שאחרי שחטאו והלכו בגלות היה להם לשוב בתשובה וינחם השם על הרעה וימהר גאולתו, והם לא עשו כן כי החזיקו ברשעתם ולא שבו עוד אליו. ומפני זה נתארך גלותם (ב) וזהו אומרו מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה כלומר אני שבתי להשגיח עליכם בגלות כי זו היא הביאה שזכר בכאן ואין איש שב בתשובה, קראתי אתכם שובו אלי ואשובה אליכם (מלאכי ג, ח) ואין עונה, האם חשבתם שקצור קצרה ידי מפדות רוצה לומר שלא אוכל לפדות אתכם מגלותכם במעט הזמן כרצוני, ואין בי כח להציל אתכם מן האומות אשר החזיקו בכם, הנה כוחי בלתי בעל תכלית ובגערתי אחריב ים אשים נהרות למדבר באופן שתבאש דגתם מאין מים ותמות בצמא כל הדגה אשר בים ובנהרות ההם, וזה כולו משל לחרבן האומות והמונם ואי אפשר שזכר הים והנהרו' לשון ויגער בים סוף ויחרב (תהלים קו, י) ולרמוז לירדן שעברו ברגל, ואם תאמרו שעם היות יכולתי להחריב ים ונהרות שהם דברים שפלים הנה הצלחת האומות תלויה בשריהם העליונים ושאני לא אוכל לבטל כחותם והשפעותיהם, (ג) הנה ע"ז אמר אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם והוא מאמר המשליי נאמר על ביטול השפעותיהם, ולפי שהשפעותיהם תלויות באורה לכן על ביטול השפעת שרי האומות כרצונו אמר שילבישם קדרות שהוא הפך האורה, ושק ישים כסותם. וה"ר אברהם אבן עזרא פירש אלביש שמים קדרות על לקות המאורות.

הנה התבאר שאין סתירה במה שאמר שולחה אמכם למ"ש איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה, ואמנם מה שאמר ירמיהו (ירמיה ג, ח) שלחתיה ואתן את ספר כריתות' אליה פירשו המפרשים שנאמר על עשרת השבטים שלא יהיה עוד מהם מלך, כי בקבוץ גלוית נאמר ודוד עבדי נשיא להם (יחזקאל לז, כה) ואמר ולא יחצו לשתי ממלכות עוד, אבל ליהודה לא נתן ספר כריתות לפי שעתידה המלכות לחזור אליו, ומדברי הראב"ע הוא ר' דוד קמחי כתב שירמיהו דיבר מעשרת השבטים לפי שלא שבו בבית המקדש השני, וישעיהו דיבר כנגד בני יהודה ששבו אחרי שבעים שנה, ולכן אמר עליהם אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה כלומר קרובים אתם לשוב אלי כמו ששבתם כבר פעם אחרת, ושני טעמים האלה אין להם סמך בכתוב, ויותר נכון אצלי לפרש שהנביא ישעיהו דיבר מהאומה בכללותה ולזה אמר אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה להגיד שהש"י לא עזב עמו ונחלתו עזיבה מוחלטת, אמנם ירמיהו דיבר מהשבטי' אותם עצמם שהלכו בגולה שהמה בפרטיותם לרוב פשעיהם שלחם ה' מעל פניו ונתן בידיהם ספר כריתות לשבמדבר הגלות יתמו ושם ימותו, אבל זרעם לא נכלל באותה גזרה, ולכן אמר ירמיה בשם האל וארא כי על כל אודות אשר נאפה משובה ישראל שלחתיה ואתן את ספר כריתותיה אליה, כי באומרו כריתותיה גילה שעל אותם שהלכו בגולה אמרו לא על האומה בכלל אשר כנה בשם אם, ולכן אמר ירמיהו מיד ויאמר ה' אלי צדקה נפשה משובה ישראל וגומר הלוך וקראת הדברים האלה צפונה ואמרת שובה משובה ישראל נאם ה' לא אפיל פני בכם כי חסיד אני נאם ה' לא אטור לעולם, שביאר בו שאם שבטי ישראל שגלו צפונה ישובו בתשובה לא יטור הש"י גלותם לעולם כי לא נתן ספר כריתות לאומה אלא לאותם הגולים בלבד.

ואפשר לפרש עוד הכתובים האלה באופן אחר והוא שלחתיה כלומר הביטו וראו נוסח הגט אשר נתתי לאמכם שהיא הכנסיה, ותראו בו אם הוא מוחלט או על תנאי כי בלי ספק הוא על תנאי כל זמן שיהיו רעים וחטאי' לה' בהחלט, והוא אומרו ובפשעכ' שולחה אמכם רוצה לומר בתנאי הפשעים כתוב הגט לא זולתו, ולכן היתה התלונה מדוע באתי ואין איש כמו שפירשתי, ולזה עצמו מסכים שאמר ירמיה, כי הנה הוא אמר תחילה הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד הלא חנוף תחנף הארץ ההיא ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאם ה', רוצה לומר שאין השלוחין עזיבה מוחלטת כי אם תנאית כל ימי הפשע והחטא, ולכן אמר ה' אליו עוד בימי יאשיהו הראית אשר עשתה משובה ישראל הולכה היא אל כל הר גבוה ואל תחת כל עץ רענן ותזני שם ואומר אחרי עשותה כל אלה אלי תשוב ולא שבה, כלומר שהיה הרע כולו מה שהחזיקו עשרת השבטים בחטאתם ולא שבו בתשובה, ולא עוד אלא שגם בני יהודה למדו מדרכיהם הרעים וזהו ותרא בגודה אחותה יהודה, ועל זה אמר וארא כי על אודות אשר נאפה משובה ישראל שלחתיה ואתן את ספר כריתותיה אליה רוצה לומר שלא היה ספר כריתותי' גט פטורין לחלוטין, אבל על כל אודות אשר נאפה כלומר כל זמן שיתמידו בחטאם היו השלוחין והספר כריתות, ומפני זה צוה אל הנביא שיתרה בבני ירושלם וגם שילך ויקרא צפונה שגלו שם עשרת השבטים שובה משובה ישראל נאם ה' כי אם תעשו תשובה לא אפיל פני רוצה לומר כעסי בכם, כי חסיד אני נאם ה' לא אטור לעולם. הנה התבאר מדברי שני הנביאים יחד שאומרו אי זה ספר כריתות אמכם להודיע שאינו גט מוחלט, ושאומרו ובפשעכם שולחה אמכם הוא להגיד שהיה הגט תנאיי זמניי כל ימי היותם פושעים כמו ירמיהו. והותרה בזה השאלה הששית.