אברבנאל על ישעיהו ה:כח

אשר חציו שנונים רוצה לומר מחודדים כראוי להלחם, וכל קשתותיו דרוכות, ר"ל שהקשת של כל אחד מהם היה קשת דרוכה כבר, כדי שלא יצטרך לדרוך אותה בעת המלחמה, ושפרסות סוסיו תהיינה כ"כ חזקות שכמו צר נחשבו, וצר, כמו צור שהוא אבן חזקה, רוצה לומר שלא תחלשנה מטורח מהירות הדרך. ויש מפרשים צר מאויב, רוצה לומר שפרסות סוסיהם היו באים בזדון ובקשת המלחמה כצרים וכאויבים עצמם, וגלגליו כסופה, רוצה לומר וכן גלגלי המרכבות שלהם ירוצו במהירות כסופה, והוא רוח סערה. וחכמי הנוצרים פירשו, על כן חרה אף ה' בעמו על חרבן שמרון ותהי נבלתם כסוחה וגומר, על מפלת מחנה סנחריב כשהכם מלאך ה' על ירושלם, ושאמר אחר זה בכל זאת לא שב אפו, לרמוז על ביאת נבוכדנצר להחריב את ירושלם, ושעליו אמר ונשא נס לגוים וגו', ומה שפירשתי הוא היותר נכון: