אברבנאל על ישעיהו מה:ד

עוד הודיעו תכלית כבודו ונצחונו באומרו למען עבדי יעקב וישראל בחירי כלומר לא למענך אני עושה זה אלא למען יעקב עבדי, מפני שמלך בבל החריב את ירושלם והגלה את עמה והכביד עולו עליהם ואני בחרתיו לנקום נקמתם בחרבן בבל ולהוציאם אח"כ מהגלו', ובעבור זה אני נותן לך את כל הכבוד הזה, ולכן קראתי בשמך אכנך ולא ידעתני כלומר שנים רבות קודם היותך פרסמתי בעולם שמך וכנויך ולא היה זה מפני זכותך כי אתה לא ידעתני, אלא בעבור ישראל כמו שנזכר ובזה תדע כי (ה) אני ה' ואין עוד זולתי אין אלקים, ואני הנותן לך כח ונצחון והוא אומרו אאזרך ולא ידעתני, והנה אם כן זכר המאמר הזה שני פעמים להעיר על שני הדברים הנפלאים, האחד ידיעתו פרטי הדברים העתידים קודם היותם במציאות כמו שנראה מאשר כנה ופרסם שמו קודם היותו שנים רבות ועל זה אמר אכנך ולא ידעתני, והשני מהיכולת האלהי המוחלט שיראה מהנצחון המופלא והגבורה הבלתי משוערת שהערה עליו ממרום ועליו אמר אני ה' ואין עוד זולתי אין אלקים אאזרך ולא ידעתני רצה לומר אני הנותן לך כח לעשות כל זה ואין אלוה אחר שימחה בידי לא אלוה בבל ולא אחר, ולכן במעשה המופלא הזה (ו) ידעו ממזרח שמש וממערבה כלומר ממזרח וממערב כי באותו אורך הוא ישוב העולם, כי אפס בלעדי אני ה' ואין עוד ושאין כח בשרים העליונים להגין על אומותיהם כי אם על פי רצוני, (ז) ושאני יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא רע ולא אמר כאן אור וחשך על האור המאיר ועל חשך הלילה, אבל הוא דבור המשליי שהשלום והקיום והטובות יכנם באור, והמלחמה והחרבן והרעות יכנם בשם חשך על דרך העם ההולכים בחשך ראו אור גדול (ישעיה ט, א), ולכן אמר יוצר אור הנצחון והגאולה ובורא חשך החרבן וההשמד, עושה שלום למשרתיו עושי דברו ובורא רע והם העונשים וכלל הרעות לרשעים, אני ה' עושה כל אלה ואמר זה להגיד שיתן חשך ורע בבבל ואור ושלום לישראל ומזה תדע שלא תלה לשון הבריאה בהעדר שהוא החשך והרע כי אם בצרות שהם מציאות רע לא העדר גמורה.

והרב רבי דוד קמחי כתב שאמר על האור יוצר אבל על החושך והרע לא אמר כי אם בורא חושך ובור' רע, לפי שבורא הוא מלשון גזרה כמו וברא אותהן בחרבותם (יחזקאל כג, מז) וכאילו אמר שמוליד החשך בהפסיקו האור והרע בהפסיקו הטוב, ואמנם מה שאנו אומרים בתפלת השחר יוצר אור ובורא חשך הנה הוא ברכת המאורות שהבורא יתברך בהנעתו את הגלגל העליון יוצר אור בהיות השמש על הארץ ובורא חשך בהיותו תחת הארץ, והיצירה והבריאה ההיא היא ההנעה היומית המסודרת שממנה ימשך האור והחשך ובבחינתה יאמר יוצר אור ובורא חשך, אבל ענין מאמר הנביא בכאן אין ספק שבא להודיע שחרבן בבל שהיא החשך והרע וגאולת ישראל שהוא האור והשלום הכל הוא מאתו השם יתברך, ולא כמחשבת המשנים האומרים בשני אלוהות אחד פועל הטובות ואחד פועל הרעות. והותרה בזה השאלה השנית.

ובפר"ק דמגלה (מגילה יב, א) אמרו דרש רב נחמן בר רב חסדא מאי דכתיב (ישעיה מה, א) כה אמר ה' למשיחו לכרש אטו כרש משיח הוא, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשיח קובל אני לך על כרש אני אמרתי הוא יבנה עירי וגלותי ישלח והוא אמר מי בכם מכל עמו יהי אלקיו עמו ויעל. ע"כ הנה לקחו מלת משיחו מפני הכנוי שבה מיוחס לאל יתברך שאין ראוי שיאמר כי אם על משיח אלהי יעקב, ולכך פירשו הכתוב שאמר הקדוש ברוך הוא למשיח שהוא משיח בן דוד העתיד לבוא שהיה תרעומתו של הקדוש ברוך הוא על כרש לפי שהוא אמר עליו הוא יבנה עירי וגלותי ישלח, שהיה לו להשתדל בעצמו בבנין הבית וללכת עם העם להושיבם על אדמתם והוא לא עשה כן, אבל אמר מי בכם מכל עמו ונותן הרשות לפעול אינו הפועל בעצם, והנה יאמר הקדוש ברוך הוא זה למשיח להגיד שהוא לא יעשה כן כי הוא יבנה היכל ה' והוא ישיב את פזוריו. גם כיוונו בזה ז"ל כוונה שנית כי בעבור שלעתיד בעת קץ ביאת משיחנו תהיה מפלה גדולה בעם פרס כמו בשאר האומות, עד שאמר בפר"ק דיומא (יומא י, א) עתידה פרס שתפול ביד רומי וכו' אולי יקשה הדבר בעיני בני אדם אשר למראה עיניו ישפוטו לפי שמלך פרס שלח את הגולה והטיב לישראל כמו שנבא הנביא בכאן, וכמו שהקשה שם במסכת יומא אחד מן החכמים בנויי ביד סתורי, והיתה התשובה גזרת מלך היא, לכן אמרו במליצתם זו כאלו הקדוש ברוך הוא אומר למשיח צדקו שאין לו לרחם על הפרסיים לפי שגם כרש סכל את ידיו והרשיע לעשות, כי הוא יתברך הקימו מעפר לשלח את גלותו ולבנות את ביתו והוא לא עשה כן אבל נתן רשות לעלות ולבנות ואחר כך בטל את המלאכה.

האמנם ענין כרש התחלתו ומעשהו הנביא לא זכרו, וגם יוסף בן גוריון דבר ממנו מעט מזעיר לא כביר, וראיתי אני להגיד לך פה מה שכתוב מענינו בספרי מלכי פרס כפי מה שהביאו המספרים הלאטיניס בספרי הימים אשר להם, הנה מלך פרס אחד היה שנקרא אשטראגי"ש ולא היה לו כי אם בת אחת יורשת מלכותו והיא חשקה נפשה בשר אחד משרי המלכות ותנשא לו בסתר וישכב עמה ותהר לו, וכאשר שמע המלך את הדבר הזה חרה אפו מאד על השר אשר עשה זה שלא ברשותו ויתנהו במקום אשר אסירי המלך אסורים ויענהו שם עד שמת, ואת בתו שם ג"כ במאסר בענוי גדול על אשר עשתה, ויהי בלדתה ויאמר המלך לא תקום ולא תהיה שבן הרשע הפריץ ובן הזונה אשר כזאת יירש מלכותי ויקח את הנער הנולד ויתנהו ביד אחד ממשרתיו ויצוהו להוליכו אל ארץ גזירה לשלח אותו לעזאזל המדברה, ויעש כן האיש וישא את הנער היולד ליער אחד מלא חיות רעות טורפות ויעזבהו שם לאמר טרוף יטרף וידי אל תהי במיתתו, וימן ה' אלקים כלבה אחת שבאה לשם אז ותמצא את הילד ותחזק בו ותניקהו מחלבה ותוליכהו בפיה ובשיניה ותהי לו לאומנת עד אשר הניקתהו וגדלתהו ויגדל הילד ויהי רובה קשת גבור ציד, ויודע הדבר והוא גם הוא נעשה בן חיל ויאספו אליו אנשים רקים ופוחזים ויהי להם לשר, וכשמוע המלך שהיה זקן את ענינו שלח לקבץ אנשים רבים לשלוח אליו ולהרגו, והוא כורש עם אנשיו בא אל העיר המלוכה וילחם עם המלך זקנו וילח' על העיר ויכבשה ויהרוג את זקנו וימלוך על כל הארץ, ומפני שהיה גדולו ע"י הכלבה הנזכרת נקרא שמו כורש שבלשון פרסי הוא כלב, ותתפרסם גבורתו ומעלתו וכל הארץ נכנעו לפניו, וכל זה מבואר נגלה בכל ספרי דברי הימים אשר ללאטיניס, ולפי שדריוש מלך מדי לא היה לו כי אם בת אחת כשידע גבורת כרש וחוזקו נתרצה לתת לו את בתו לאשה כדי שכרש מלך פרס ימלוך על פרס ומדי אחריו, ואחרי שהתחתנו כרש שגבה לבו בחזקתו דבר אל הזקן חותנו הנה אנחנו מלכים ואנשי חיל ולמה זה נהיה משועבדים ונכנעים לבלשאצר בן בנו של נבוכדנצר זרע מרעים בנים משחיתים, ומי בלשאצר למשול בנו להיותינו אליו לעבדים, כי היה בלשאצר מולך ושליט על כל המלכים כנבוכדנצר זקנו וכאויל מרודך אביו, וכמו שנבא עליו ירמיה (ירמיה כז, ז) ועבדו אותו ואת בנו את בן בנו, ולכן אמר כרש לחותנו נלכה נא ונלחמה בו כי לנו תאות הגדולה והגבורה והמלכות בכפה ולא לו, וביד אלקים הטובה אשר היתה את כרש העירו והניעו אל הדבר הזה באומץ גדול ועריצות רב, ויסת את דריוש שהיה זקן עד שאמר לו בני אתה וכל אשר לי לך הוא כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה ויהי אלקים עמך, ויקבצו שניהם חיל גדול ויבאו להלחם בבלשצר היושב לבטח אתם והוא היה בבבל וכשנתקרבו אל העיר יצאו שרי צבאות בלשאצר עם כל גבוריו ומחנהו נגדם, וגם מפריצי ישרא' נתחברו עם הבבליים בפרסיים ונתרחקו עוד מבבל והבבליים שבו אל העיר בנצחון ושמחה מהנקמה שעשו באויביהם בפעם ההיא, והמלך בלשאצר שמח לבו ויגל כבודו ואז עבד לחם רב לרברבנוהי, כי לשמחת אותו נצחון עשה אותו משתה לכל שריו ועבדיו בלילה ההיא והוציא כלי בית ה' וחמרא שתיו בהון ונראתה בכותל היכל המלך הפס ידא די כתבא מנא מנא תקיל ופרסין, ונקרא דניאל ופתר הענין כמו שסופר בספרו (דניאל ה, כו), וסריס א' שהיה בחצר המלך והיה מכיר את דניאל מימי נבוכדנצר וידע מייעודיו ושלא נפל מכל דבריו ארצה נתן לב לדברי דניאל אשר דבר על בלשאצר, וכאשר ראהו נרדם משכרותו ותמהון לבבו ממה שראה ומדברי דניאל, ויכרות את ראשו ויצא מבבל וילך למחנה כרש ודריוש ויגד להם את כל אשר קרה הלילה ההוא לבלשאצר, וענין המשתה וכלי בית ה' והנס שנעשה עליו ויתן בידיהם את ראש בלשאצר, ויתמהו האנשים מאד על הדבר הזה ויאמרו איש אל אחיו הלא בחטאת חרבן ירושלם וגלות עמו ושממות היכלו חשב ה' להשחית את זרע נבוכדנאצר, וידרו נדר אם יתן השם את בבל בידיהם להשיב את הגולה ולהשיב לבנות ירושלים ולהשיב שם את כליו, ויהי בבקר ויקרבו דריוש וכרש אל בבל וילחמו עליה והבבלים עמדו נגדם בכל יכלתם וילכדו חיל פרס ומדי את בבל ויחריבוה במכת חרב והרג ואבדן אשר לא היתה כמוה, ואז הומלך דריוש בבבל כי רצה לשבת שמה בזקנתו, ושאר המלכיות כלם גם מדי ופרס מלך עליהם כרש, ויצא הוא וילך הלוך וכבוש כל המלכיות ויעש מלחמות חזקות וגברו נפלאות בכל מלכי האדמה, ובמות דריוש נשאר גם בבל ביד כרש, ומפני הנדר שנדרו שניהם להשיב את הגולה ולבנות בית ה' כשחלה דריוש המדי למות ויקרא לכרש חתנו וימליכהו בחייו על בבל ועל כל אשר לו ויצוהו לקיים את הנדר אשר נדרו על ענין בית ה' ועמו, וכמו שכתוב כל זה בספר יוסף בן גוריון, ואז כרש בכל הדרכים האלה אשר העיר השם את לבו נתן רשות לבני הגולה לעלות ולבנות ירושלים, ונתן להם כל כלי בית ה' כמו שכתוב בספר עזרא, הרי לך מבואר מזה הספור כלו שעם היות שני המלכים דריוש המדי וכרש הפרסי נוסדו יחד למלחמה הזאת הנה עיקר הענין היה כרש אם בבחינת ענין מולדתו ואם להיותו המתחיל בדבר הזה והמסית את חותנו, וגם כי הוא היה הלוחם ושר הצבא לא דריוש שהיה זקן, וגם שהכל נשאר בידו וגם שהוא שלח את העם לירושלם, ולהיות בכל הכבוש והמלחמה בכל הבחינות האלה הוא הראש והעיקר לכן הערה עליו השם רוח ממרום רוח עצה וגבורה, ומזאת הבחינה כולה תלה הכתוב בו הדברים ולא בדריוש, ואמר כרש רועי לפי שהכלבים הם שומרי הצאן מהזאבים ושאר החיות הטורפות ומפני זה נקראו הכלבים בהרחבת הלשון רועים כמו שאמר (ישעיה נו, יא) והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה והמה רועים וכמו שיתבאר, ומפני זה נאמר כרש רועי רוצה לומר הכלב שירעה צאני. והותרה בזה השאלה השלישית.

כה אמר ה' קדוש ישראל ויוצרו עד כה אמר ה' יגיע מצרים וסחר כוש.