אברבנאל על ישעיהו מד:ו

כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו וכו' עד זכר אלה יעקב, לפי שהנביא ייעד לישראל המסות הגדולו' האותות והמופתים והיד החזקה אשר יעשה הקדוש ברוך הוא בזמן הגאולה העתידה, הודיעם בפרשה הזאת שראוי להם להאמין זה ושלא יתיאשו מהחסד האלקי כי הוא היכול על כל אלקים והוא מגיד מראשית אחרית, ועל זה אמר כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו רוצה לומר אותו שהיה בימים הראשונים מלך ישראל ואותו שיהיה בעתיד גואלו ומושיעו, ה' צבאות רוצה לומר אני הוא האדון על כל הצבאות, ואתה תראה בכתבי הקדש שנקרא צבא השם כל אחד מהעולמות, כי הנה על השכלי' הנבדלים מניעי הגלגלים נאמר בדברי מיכיהו בן ימלא (דברי הימים ב יח, יח) ראיתי את ה' יושב אל כסאו וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו ויאמר ה' מי יפתה את אחאב וגומר ויצא הרוח וגומר, ועל הגלגלים עצמם אמרו אנשי כנסת הגדולה (נחמיה ט, ו) וצבא השמים לך משתחוים שהם הגלגלים, ועל האומה הישראלית להיותה מבחר העולם השפל אמר (שמות ז, ד) והוצאתי את צבאותי, יצאו כל צבאות ה', לפי שהם צבא השם יתברך הנה אם כן אומרו ה' צבאות הכוונה בו אדון הרוחני והשמימיי והישראלי. והנה אמר אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים להגיד שהוא יתברך אשר הוציאם וגאל אותם ממצרים בראשונה הוא יגאלם ויפדם עתה באחרונה, לא שיאמר שהוא יתברך נופל תחת הזמן ולא שיאמר עליו ראשון או אחרון כי אם שהיה מלך ישראל וגואלו וה' צבאות ראשון, וגם כן יהיה עתה בתארים האלה עצמם אחרון, ואפשר גם כן לפרש אני ראשון ואני אחרון עליו יתברך כי הוא היה קודם שנברא העולם ויהיה אחרי הפסדו, (ז) ואמר ומי כמוני יקרא להגיד שהמופת על מעלתו הוא ידיעתו והגדתו הדברים אשר עברו בעולם ואשר הם עתידים להיות, ועל העוברים אמר ומי כמוני יקרא ויגידה ויערכה לי משומי עם עולם רוצה לומר ומי האל שכמוני יקרא ויגיד הדברים המשתלשלים מעת שנברא העולם כמו שהגדתי אני למשה בספר בראשית, ויהיה אומרו עם עולם רוצה לומר מעת ששמתי העמים ובני אדם בעולם, וכן האם הוא אפשר שיגידו העתיד, והוא אומרו ואותיות ואשר תבאנה יגידו למו ר"ל אותם האלוקות יגידו העתידות להצדיק עצמם ולשבח מעלתם, ולפי שהי' להם להשיב ע"ז שהכחות העליונות ושרי מעל' הם מטיבים לאמותיהם ומריעים לאויביהם כמו שזכר דניאל משרי פרס ויון שהיו לוחמים בישראל, לכן אמר (ח) אל תפחדו ואל תרהו מאלקי העמים הלא מאז השמעתיך לכם אתם עדים נאמנים בדבר הזה היש אלוה כלומר יכול ומוחלט מבלעדי כי שאר השרים העליונים הם אמצעיי' בשפע לא אלוקות יכולים להשפיע מעצמם, וזהו היש אלוה מבלעדי, ואמרו עוד ואין צור בל ידעתי אפשר לפרשו כפשוטו מל' ידוע תדע, כאלו אמר היש אלוה מבלעדי כי אין צור בעולם שלא הקיפה בו ידיעתי וידיעת כחו, ואפשר לפרשו מענין השגח' ושפע כמו למנות ימינו כן הודע (תהלים צ, יב), וגבוה ממרחק יידע (שם קלח, ו), ואמר ואין צור ר"ל התחלה טבעית רוחנית או שממיית בל ידעתי ר"ל שאיני משפיע עליה כי כולם הם עלולים ומושפעים ממנו, וכן ת"י ולית דתקיף אלהין מן קדמי מתיהב ליה תקוף, גם נוכל לפ' בל ידעתי מענין שברון והשחתה כמו ויודע בהם את אנשי סוכות (שופטים ח, טז) וידע אלמנותיו ועריהם החריב, וידוע חולי יאמר שאין צור ושר משרי מעלה שאין אני משחית ומשבר יכולתו לפעמים כפי רצוני, על דרך יפקוד ה' על צבא המרום במרום (ישעיה כד, כא) ולפי שישראל לא יקשו על זה מענין הפסילים שהיו עושים האומות כדי להוריד רוחניות וכחות העליונים עליהם, (ט) לכן סמך לזה יוצרי פסל כולם תוהו וחמודיהם בל יועילו ושאר הפסוקים, וענינם אצלי שהנה המאמין כפסילים יעשה דעתו ואמונתו אם בקדושת האומן והחרש שיחשוב שאותו אומן או חרש נולד בשעה כך שהפסל אשר יעשה יצלח בכח העליונים לדברים ידועים אצלם אם להעשיר ואם לגבורה ואם להצליח בעבודת האדמה ושאר הדברים, ולכן יחשוב שלא יצלח הפסל כי אם בהיותו נעשה על ידו, ואם שתהיה דעתו שאין הדבר תלוי באומן אל' בפסל עצמו שכאש' יהי' נעש' לש' אותו מזל או כוכב יוריד עליו רוחניותו וכחו ויצלח לאות' הדברי' שהם מכח אותו מזל או שר, ואם שיהי' דעתו שהשע' גורמ' כי כאש' יחתך העץ או יתוקן הברזל בשע' פלוני' הנ' השע' ההיא תחייב הכח ההוא בפסל ההוא. ואת' תרא' שהנביא זכר ביטול ג' הדעו' האל' באלו הפסוקי' ר"ל מהאומן, מהכח העליון, משעת המעש'. וזכר' ראשונ' בכלל אח"כ הוכיח בפרט בכל א' מהם ביטולו, וכנגד הראשון שהוא מפאת האומן אמר יוצרי פסל כולם תוהו ר"ל לא יעל' בלבך שיש יתרון בדבר הז' לאומן א' על זולתו אינו כן כי כול' תוהו. וכנגד רוחניו' השר או המזל המשפיע על הפסל אמר וחמודיה' בל יועילו כי הנ' קרא חמודיה' לכחות העליוני' שהם חומדי' הורדת רוחניות' ואמ' שגם העליוני' האל' בל יועילו וכמו שאמר במקום אחר וגם היטב אין אותם (ירמיה י, ה), ואומרו ועדיהם המה יחזור לפסילים שהם מעידים שאין כח בעליונים להוריד עליהם רוחניות' שאם היה כח להם על זה היה נמצא בהם מאחר שהם מקבלים אותו הכח השגה מה, ואינו כן כי הם בל יראו ובל ידעו וכל זה מורה שאין בהם קבול שפע ויבושו בזה עובדיהם, וכנגד שעת מעשה הפסל אמר (י) מי יצר אל ופסל נסך בהיותו סומך על בחירת השעה הראויה לכך שהוא דבר בלתי מועיל.

ואחרי שזכר ביטול שלשת הדעות האלה בכלל, פרט עוד ביאורם ואמר על הראשון אשר מצד האומן (יא) הן כל חבריו יבשו רוצה לומר הפועלים המתחברים עם האומן במעשה הפסל בראותם שהם לא ידעו במלאכתו ובתת הצורה יאמרו סורו טמא אל תגעו כי אם האומן הידוע, הנה הם באמת יבושו מזה:

וחרשים המה מאדם רוצה לומר והם אומנים יותר טובים ויותר שלמים במלאכתם מהאומן שהוא האומן הקדוש המיוחד לזה המעשה לדעתם, ועם היות שאר הפועלים חכמים וחרשים ממנו הנה יתקבצו כולם ויעמודו יפחדו מלשום יד באותו פסל בשעת גמר צורתו ובזה יבושו יחד, (יב) אבל האומן הידוע אם הוא עושה הפסל מברזל הוא בידיו עושה המעצד והוא הפועל בפחם, ובמקבות יצרוהו שהוא הפטיש, ויפעלהו בזרוע כחו רוצה לומר שאומרים שהוא בעל הכח לעשותו ואין איש לעשות כמעשהו. אבל רואה אני ביטולים חזקים בדעת הזה, ראשונה שהאומן הקדוש הזה אם ירעב אין כח בו אם לא ישתה מים ייעף, ואם היה בו צד אלהות לעשות אותו פעולת קדוש איך ירעב ויצמא ולא יעצור כח בעצמו ולא יתן לו הצלם ההוא כח, וכן אם הוא (יג) חרש עצים ועושה פסל מעץ רואה אני בעיניו שיתארהו בשרד והוא חוט הצבע ואחר כך יעשהו באותה מדה במקצועות ובמחוגה שהם כלי אומנותו, ואם היה בו כח עליון למה לא יעשה אותם הדברים מבלי אותם הכלים, אבל הוא יעשה המלאכה כמו איש אחד שאין בו כח כלל זולת הטבעי הנהוג. עוד אני רואה שיעשה הפסל בתבנית איש והוא תימה למה לא יעשה צורה אחת נפלאה מצורות העליונים כי הוא אינו עושה כי אם בתבנית איש והוא המורה שענינו הדמיון המורגל לא קדושה וכח עליון כלל, עוד אני רואה שתמיד עושה הפסל בתפארת אדם לשבת בית ולמה לא יעשהו מתנועע אם היה בו כח עליון לעשות בו דבר פלא הלא משה רבינו עליו השלום עשה המטה שהיה כח מתנועע כנחש בכח קדוש', וכן היה ראוי לאומן הנה אם היתה בו קדושה יעשה פסלו מתנועע לא תמיד לשבת בית שלא ימוש ממקומו, והמתרגם פירש כתפארת אדם על האשה שהיא תפארת לבעלה ויושבת תמיד בבית ולא תצא ממנו, ואמנם כנגד הדעת השני שהוא בהורדת הרוחניות מעליונים אמר (יד) לכרות לו ארזים וגומר ורוצה לומר אינו אמת שהוא כורת את ארזיו ושאר העצים להשפעת המזל והכוכב והשר אשר למעלה כי הוא מכוון לעצמו של האומן לא לעצם השר והכוכב, וזהו לכרות לו ארזים רוצה לומר לעצמו, ויקח תרזה ואלון שהם מיני עצים, ויאמץ לו בעצי יער כלומר שאין הכוכב והשר נותן בו כח והשפעה כלל אבל האומן עצמו הוא מאמץ לו בעצי יער כי הוא נוטע אותם במקום המים כדי שיגדלו בחוז' ואומץ רב, וגשם יגדל שיעש' גוף וגשם גדול וכל זה מורה שאין בפסל דבר מכח העליונים כי אם ממלאכ' מחשבת האומן ההיא.