אברבנאל על ישעיהו מד:ג

ואמנם אומרו כי אצק מים על צמא פירשו המפרשים כי כשם שאני יוצק מים מהמטר על מקום צמא כמו כן אשפוך רוח הנבואה על זרעך, מסכי' למה שאמר יואל (ג, א) אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם, ולפי שישראל בגלות חסרים מהשלמות הנפשיי כמו שאמר (עמוס ח, יא) לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר ה' שהוא הנבואה, ומהשלמות הגופנית שהוא החירות והחפשיות, הבטיחם בשניהם, על הנפשיי אמר אצוק רוחי על זרעך ועל הגופני אמר וברכתי על צאצאיך, (ד) ויצמחו מהרה כאלו הם בין חציר שהחציר מהרה יצמח, ושמא תאמר אם יצמחו מהרה גם כן יפלו ויבשו במהרה כמו שאמר (ישעיה מ, ז) יבש חציר נבל ציץ, לכן אמר כערבים על יבלי מים רוצה לומר שיתמידו בלחותם ולא ייבשו, וזכר עוד שכולם יהיו קדושי עליון ולכן אמר והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו, ויאמרו בפיהם (ה) לה' אני ויקראו עצמם בשם יעקב ויכתבו ידם לה' ובשם ישראל יכנה כל אחד מהם, ולפי שיבאו מזה אחד ומזה אחד כמו שאמר (ישעיה כז, יב) ואתם תלקוטו לאחד אחד בני ישראל, לכן אמר זה יאמרוזה יקראוזה יכתוב.

ויותר נכון אצלי לפרש אצק רוחי על רבוי הזרע שירבה שלא כמנהג הטבעי, והנה עשה בדבר משל יפה מאד והוא שעובד האדמה הדבר היותר הכרחי שישאל לבוראו הוא המטר בעתו בעוד שהאדמה צריכה אליו, אחר כך ישאל שתצמח התבואה ותנצל מהדברים המונעים, כאלו תאמר פעמים שיצא החציר בין החטה ויגדל שמה וישחיתה ותהיה החטה מפני זה נשחתת, וכאשר תצא התבואה לאור יחלה פני אלהיו שיאכל אותה בשלום ובבריאות כי הוא התכלית הנכסף אצלו, כזה בעצמו יקרה בענין הבנים, כי הנה האדם ראשונה יתפלל אל השם שיתן לו בנים, ואחר שיהיו לו הנה יעברו עליהם בינקותם וגדולתם מהחוליים והפגעים והסכנות שיצטרך לחלות פני אלקיו שיצאו וימלטו מהם, ואחרי שיגיעו לגדול אנשים יחלה פני האל שיהיו טובים וישרים כלבותם ולא יהיו רשעים ומורדי אור, וזהו אומרו כי אצוק מים על צמא בעבודת האדמה:

אצוק רוחי על זרעך שהוא רוח החיים שירבו ויפרו ויעצמו במאד מאד ולא ישיגם בגדולה מהפגעים והסכנות, אבל יצמחו כבין חציר כמו שהחטה שבהיות סביבה חציר הרבה תצמח על כל פנים ותעשה פרי למעלה כערבים על יבלי מים, שהוא כולו משל לגדול וההמלט מהפגעים, ובאחרונה הבנים ההם יהיו כולם אנשי חיל, והוא אומרו זה יאמר לה' אני וגומר. והנה אמר בזה ארבע גזרות זה יאמר לה' אני וזה יקרא בשם יעקב, וזה יכתוב ידו לה' ובשם ישראל יכנה לפי שהם זוגות, וענין זה שכבר ידעת ששם יעקב פעמים יאמר על האדם הרמאי ובעל עקבה וישראל על השר עם אלקים ועם אנשים, וידוע שיש מהאנשים שיאמרו בפה לה' אני אבל מעשיהם ופעולותי' לא יורו ע"ז בביאור מפני עקבה מה שבלבותם, ועליהם אמר זה יאמר להשם אני והאיש אשר כזה שיאמר אותו בפיו בלבד ראוי שיקרא בשם יעקב, ויש מהם שהם מפורשים ומבוררים לעבודת השם ואלה יכתבו בידיהם נגד השמש שהם להשם והאיש אשר כזה אין ראוי שיכונה בשם יעקב כי אם בשם ישראל, הנה א"כ הבטיח שמבניו מהם לא יפליגו בחסידות מאד אבל יאמר לה' אני וזה יקרא בשם יעקב, ויהיה מהם מי שיכתוב ידו להשם ויפרסם קדושתו. וזה בשם ישראל יכנה, והכל משל לצדקת הבנים וישרם.

האמנם ראיתי במכילתא שדרשו חלק מהכתוב הזה על הגרים אמרו וזה לשונם. חביבין הגרים שבכל מקום הוא מכנם בישראל, נקראו ישראל משרתים שנאמר ואתם משרתי השם תקראו, וכן נקראו הגרים שנאמר ומבני הנכר הנלוים על ה' לשרתו, נקראו ישראל עבדים וכן הגרים שנאמר לאהבה את שם השם להיות לו לעבדים, נקראו ישראל אוהבים שנאמר להנחיל אוהבי יש, וכן הגרים שנאמר ואוהב גר ר' שמעון בן יוחאי אומר הרי הוא אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו וכי מי הוא גדול מי שהוא אוהב את המלך או מי שהמלך אוהבו ונאמר ואוהב גר, נאמר בישראל ברית והיתה בריתי בבשרכם ונאמר בגרים ברית שנאמר ומחזיקים בבריתי, נאמר רצון בישראל שנאמר לרצון להם ונאמר בגרים רצון שנאמר עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי, נאמר בישראל שמירה שנאמר הנה לא ינום ולא ישן שומר ישרא' ונאמ' בגרים שמירה שנאמר השם שומר את גרים, אברהם קרא עצמו גר שנאמר גר ותושב אנכי עמכם, דוד קרא עצמו גר שנאמר כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי, חביבין הגרים שלא מל אברהם אבינו אלא בן תשעים ותשע שנה שאלו מל בן עשרים או בן שלשים שנה לא היה גר יכול להתגייר משלשים ומעלה, אלא הקדוש ברוך הוא מגלגל עמו עד שהגיע לתשעים ותשע שנה שלא לנעול דלת בפני גרים להרבות שכר לעושי רצונו, לקיים מה שנאמר ה' חפץ למען שמו יגדיל תורה ויאדיר, וכן אתה מוצא בארבע כתות שהם עומדות לפני מי שאמר והיה העולם שנאמר זה יאמר לה' אני כוליה להשם ולא נתערב בו חטא, וזה יקרא בשם יעקב אלו גרי הצדק וזה יכתוב ידו לה' אלו בעלי תשובה, ובשם ישראל יכנה אלו יראי שמים, עד כאן. וראוי שנרגיש במאמרם זה דברים, ראשונה שהם זכרו ששת הדברים האלה בלבד משרתים עבדים אוהבים ברית רצון ושמירה ולא זכרו דבר אחר, ושנית למה סמכו עניניהם לאברהם ודוד ולא למשה שאמר גר הייתי בארץ נכריה, ושלישית למה יתחייב שאם היה אברהם נמול בן עשרים או בן שלשים שנה לא ימולו הגרים ביותר מאלה השנים, ורביעית מה הם הארבע כתות כי בהיות הכת האחת גרים והכת השנית חסידים גמורים הנה הכת האחרת מהשבים בתשובה הם הם הגרים. ואמנם הרביעית שהיא יראי שמים לא ידעתי במה יבדל מהצדיק הגמור או השב בתשובה. והנרא' לי בזה שהגרים שזכרו כאן אינם מאנשי שאר העמים כי כבר קיימו וקבלו שאין מקבלין גרים לימות המשיח, אבל כיוונו גרים אל פושעי ישראל שיצאו מכלל הדת אבותיהם ואבות אבותיהם והם נולדו בגיות ושבו אל ה' כי אלה הם באמת גרי הצדק שידבקו עם ישראל בזמן הגאולה, וידוע שאלה בהיותם בגיות היו משוללים ומרוחקים משש מעלות שהיו להם בהיותם בקרב ישראל. המעלה הראשונה היא מהלוים והכהנים שהיו בהם משרתי ה' ועתה בגיותם משוללים ממנה, השנית ממעשה המצות שהיו עושים ביהדותם ועובדים את ה' בקיום מצות תורתו ועתה בגיותם לא יעשו דבר מזה, השלישית שהם היו אוהבי ה' ביהדותם ועתה בגיותם היו אויבי הש"י ועוזבי תורתו, הרביעית הברית שהיה בבשרם ביהדותם ועתה נטלה בגיותם ולא נתן להם אות ברית קדש החמישית הרצון ר"ל שביהדותם היו מעשיהם לרצון לפני השם יתברך ובגיותם במעשיהם מכעיסים אותו, וששית שביהדותם היו תחת השגחתו וכאשר סרו ממנו היו בהסתר פנים ממנו. ולכן אמרו שהשבים אל ה' גרי הצדק יהיו משרתי השם כבני ישראל כי הכהנים והלויים שבהם ישובו למעלתם והיא המעלה הראשונה, ויעשו המצות ויהיו עובדי השם והיא המעלה השנית, וידבקו בו בכל לבבם ובכל נפשם ויכנסו באהבתו והיא המעלה השלישית, ויבאו בבריתו שהיא המעלה הרביעית, ומעשיהם יהיו לפניו לרצון והיא החמשית ויזכו לשמירת' והיא השישית, ולפי שהיו בגרים שתי בחינות האחת במה שיבאו לחסות תחת כנפי השכינה, והשנית במה שהיו מפושעי ישראל ומעמו ששבו בתשובה מחטאתם, לכן ייחסו להם שני אבות האחד אברהם שהיה אב הנכנסים תחת כנפי השכינ' ונמצאו בו ששת המעלות כולם, כי הוא הקריב עולות וזבחים ככהן משרת, וכן אמר דוד עליו (תהלים קי, ד) אתה כהן לעולם, והוא עשה וקיים מצותיו כעבד נאמן והוא נקרא אוהב אברהם אוהבי (ישעיה מא, ח) הוא נכנס בברית תחילה היו כל מעשיו לרצון לפני השם ושמרו האל מכל אויביו מפרעה ומאבימלך ומהמלכים שנלחם עמהם, ולהיותו אב הגוים אמרו שאלו מל בן עשרים או בן שלשים שנה לא היה גר מל יותר מאותו זמן לפי שכולם יעשו כמעשיו, ולכן מל בן תשעים ותשע להיותו למוד ומשל לבאים אחריו ודיו לבא מן הדין להיות כנדון. והאב השני הוא דוד בבחינת התשובה שהוא היה מעם ישראל הוא ואבותיו וחטא לאלקיו ושב בתשובה ולכן אמר כי גר אנכי עמך רוצה לומר באתי לעשות תשובה כגר עם היות שאני תושב ככל אבותי שהיו מבני ישראל, וכן הוא ענין הגרים האלו שהיו מזה העם וחטאו וישובו אל ה', ומפני זה לא זכרו כי אם אברהם ודוד משתי אלה הבחינות ואמנם הארבע כתות שמצאו בכתוב הם, האחד, זה יאמר לה' אני והוא שלא נתערב בו חטא רמזו בזה אל היהודים שעמד טעמם בם ותמיד אמרו לה' אני. והשנית, וזה יקרא בשם יעקב אלו גרי צדק שעבר עליהם מהעקבה ועתה שבו למשור, ואחרי שעשה שתי כתות מיהודים שני חלקים החלק האחד מהשבים בתשובה ועליו אמר וזה יכתוב ידו להשם שהוא הבעל תשובה מהיהודים הגמורים ואין זה מכלל הגרים כי אם מחלק היהודים, ולכן אמר בהם וזה יכתוב ידו להשם כמו שאמר בתחילה על היהודים הגמורים זה יאמר לה' אני, ופירשו הכתיבה על התשובה לפי שהאיש הנאמן על פי דבורו יקום דבר. אמנם מי שכזב פעמים אחרות יצטרכו לכתוב שטר על עצמו, ועל היהודי שהוא צדיק גמור שלא חטא מימיו שהוא הנקרא אצלם ירא שמים אמר הכתוב ובשם ישראל יכנה כלומ' שלא יכונ' בשם עקבה כי לא טעם טעם חטא כי אם בשם ישראל שר עם האלקים, ובאמת הוא פירוש נאה בכתובים, ואולי שעל זה אמר שמע אלי עבדי יעקב וישראל בחרתי בו וכן אל תירא עבדי יעקב וישורון בחרתי בו שקרא יעקב לאותו הכת מפושעי ישראל שיצאו מכלל התורה, וישראל וישורון ליהודים הגמורים, ושעל אותם פושעי ישראל אמר כי אצק מים על צמא ונזלים על יבשה אצק רוחי על זרעך והיא רוח התשובה אל ה' וההתעוררות לזה, וקראם צמא להיותם משוללים מהתורה והמצוה ומתאוים להם, ואמר על כת היהודים הגמורים וברכתי על צאצאיך כי לא יצטרכו כי אם לברכ' והרבוי לא אל הרוח לשוב אל תורת השם לפי שלא פרקו עול מלכות שמים מעליהם בהיותם בגלות, ועל אותם הגרים אמר וצמחו בבין חציר כערבים על יבלי מים רוצה לומר שיתגדלו ויתחברו בין החציר שהוא רמז אל האומות, ויהיו ביניהם גדולים ושרים כערבים על יבלי מים, ועם כל זה יתעוררו לשוב אל ה' והוא אומרו זה יאמר לה' אני וזה יקרא בשם יעקב, ויהיו הארבע כתות שזכרו בדרש הזה אם יהודים בכלל שלא עברו עליהם המים הזדונים, אי זה שיהיה כצדיק כרשע, ואם גרי הצדק שהם אותם שהמירו דתם ויתערבו בגוים הם או הם וזרעם ושבו לתורת האמת ואם השבים בתשובה מבני ישראל ואם היהודים אשר לא חטאו והם חסידים גמורים.

וראיתי לרש"י שכתב ועתה שמע לשוב לתורתי יעקב עבדי, כי אצק מים על צמא כמו שאני יוצק מים על צמא כן אצק רוחי על זרעך וצמחו כבין חציר בתוך עשו על ידי גרים שיתוספו עליהם, בין חציר הוא עשו שנאמר על אדום (ישעיה לד, יג) והיתה נוה תנים חציר לבנות יענה, זה יאמר לה' אני אלו צדיקים גמורים, וזה יקרא בשם יעקב אלו קטנים בני רשעים, וזה יכתוב ידו לה' אלו בעלי תשובה, ובשם ישראל יכנה אלו הגרים, כך היא שנוייה באבות דרבי נתן עד כאן. וראה גם ראה כי מה שדרשו במכילתא על וזה יקרא בשם יעקב אלו גרי הצדק דרשוהו באבות דרבי נתן אלו קטנים בני רשעים, והוא מה שזכרתי שהוא רומז אל האנוסים שהולידו בנים ובנות בגיות והם שקראם קטנים בני רשעים, אלא שמכל מקום לא עשה רבי נתן חלוקת הארבע כתות כדרך שעשאוהו במכילתא, כי לא עשה בישראל כי אם שלש חלוקות הראשונה צדיקים גמורים, והשנייה קטנים בני רשעים, והשלישית הרשעים ששבו הם עצמם בתשוב', וכלל כל מיני הפשעים בכלל אחד רוצה לומר אותם שהמירו דתם ושעשו פשעים אחרים, ולפי זה כשאמר יעקב רמז אל אותם מישראל שפשעו וחטאו, וע"כ אמר עליהם ועתה שמע יעקב עבדי שמע לשוב לתורתי, וכן אל תירא עבדי יעקב אחרי שובך אלי בעבור עונות שעשית, אבל הצדיקי' הגמורים המכונים בשם ישראל וישורון איני צריך לדבר אליהם שישמעו ולא להבטיח' מהיראה והפחד כי בם בחרתי מימי קדם, וזהו אומרו וישראל בחרתי בו וישורון בחרתי בו. ואחר שדבר אל פושעי ישראל בכלל אמר עוד עליהם רוצה לומר כנגד פושעי ישראל כי גם אם נטבעו בגוים הם וצאצאיהם יצוק רוחו עליהם להשיבם בתשובה, ויברך זרעו וצאצאיו באופן שיתוספו עליהם גוים גרים בראותם כי הם זרע ברך ה' ושתמיד כל מחשבותם ומגמתם לשוב לתורתו, ולפי שזכר בזה ארבע כתות צדיקים גמורים באומרו וישראל בחרתי בו וישורון בחרתי בו, והפושעים באומרו ועתה שמע יעקב עבדי אל תירא יעקב עבדי, ובני הפושעים באומרו אצק רוחי על זרעך וברכתי על צאצאיך, והגרים מאומות העולם באומרו וצמחו בבין חציר, אמר כנגדם ארבע לשונות בפסוק, זה יאמר לה' אני שהם כנגד הארבע כתות האלה כמו שנזכר, והתבונן שעל השלשה הראשונים אמר לשון זה לפי שהם כתות חלוקות מעם ישראל אבל ברביעי אמר ובשם ישראל יכנה ולא אמר וזה בשם ישראל יכנה, והענין כי הכל מוסב כלפי ישראל ולפי שאמר בראשונה על צאצאי פושעי ישראל וצמחו בבין חציר שהם יהיו סבה לשיתגיירו הרבה מהאומות אשר הם מוטמעים בם שב עתה ואמר וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתוב ידו לה', ובשם ישראל יכנה, לומר שאלה פושעי ישראל שעליהם אמר וזה יכתוב ידו להשם כששבו בתשובה וצאצאיהם שעליהם אמר וזה יקרא בשם יעקב כל אחד מאלה יהיה סבה לשיתגיירו גרים הרבה מהאומו' ובשם ישראל יכנה אותם המתגיירים ויכנה לפי זה הוא פעל יוצא, וכן הוא בכל מקום כדברי רבותינו ז"ל (בבא מציעא נח, ב) המכנה שם רע לחברו, והוא שב אל וזה יכתוב בשובר כי זה שיקרא בשם יעקב וזה שיכתוב ידו לה' הוא שיכנה לאנשים מאומות העולם בשם ישראל, הנה התבארו הכתובים והותרה השאלה הרביעית.