אברבנאל על ישעיהו מד:טו

ואמנם כנגד הדעת השלישי האומר שצריך שעה ידועה לכרות עץ הפסל או הברזל ושמפני השעה יוקדש, השיב הנביא והיה לאדם לבער וגומר והיא טענה מספקת מאד כי אם היתה השעה מחייבת הקדושה באותו עץ איך היה שחלק מאותו עץ שנכרת באותה שעה היה לפסל וישתחוו לו וחלק ממנו היה לבער באש, וזהו אומרו והיה לאדם לבער ויקח מהם ויחם אף ישיק שהוא כמו יבעיר, ואפה לחם כי הנה יעשה כל זה מחתיכות העץ אשר יכרות וגם כן חלק ממנו יעשה פסל ויסגד למו, ולמה חלק אותו עץ יפריש לגבוה בקדושה רבה וחלקו ינהג בו מנהג בזיון, כל שכן וכל שכן שראינו שיותר תועלת נמשך מהחלק הנבזה משימשך מהחלק הנעבד, כי הנה מאותו (טז) חצי ששרף במו אש יצלה עליו צלי בשר וישבע אף יחם ויאמר האח חמותי ראיתי אור ואלו הם תועלות מגיעות מאותו חצי, (יז) אמנם שאריתו לאל עשה רוצה לומר שאמת שמיחד אותו לאלוהו השר או הכוכב העליון, ולפסלו של אותו אלוה שר ומזל יסגוד וישתחוה ויתפלל אליו הצילני כי אלי אתה ואתה רואה שפעמים קורא את הפסילים בשם יחיד ופעמים בשם רבים כמו שאמר בל יראו ובל ידעו, ואמר ויסגד למו, (יח) ועל זה הדרך אחשוב שאמר לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם על הפסילים עצמם, רוצה לומר כי הם מתפללים להם הצילני כי אלי אתה והיא תפלת שוא לפי שהאלוהות והפסילים ההם לא ידעו לא יבינו, ואף על פי שיש להם צורות עינים הנה טח מראות עינים ומהשכיל לבותם, ולפי שהיו בזה שלשה שבושים כמו שאמרתי, (יט) לכן אמר כנגד שלשתם ולא ישיב אל לבו ולא דעת ולא תבונה רוצה לומר ולא ישיב אל לבו כי קדושת האומן הוא שוא ודבר כזב, ולא דעת בהם לדעת שהורדת הרוחניות על הפסל הוא שקר מבואר, ולא תבונה בענין השעה שהוא לאמר חציו שרפתי במו אש וגומר, והנה חזר וכפל הטענה הזאת חציו שרפתי במו אש פירש בעבור שהוא יותר נגלית ומבוארת, כי הנה היות בצדם כח וקדושה מפאת הנפש אשר בו אינו דבר נמנע בעצמו, ואם הורדת הכח מהעליונים על התחתונים אינו דבר כוזב בהיות המקבל מוכן אליו, אבל קדושת הפסל בעצמו זו היא מחשבה ריקה וסכלה אין לה על מה שתסמוך, ולכן אמר עליה בפרט ולא תבונה לאמר חציו שרפתי בו אש והפסדתי צורתו, וגם נשתמשתי בו שאפיתי על גחליו לחם ואצלה בשר ואוכל, והיותר ממנו אעשה לדבר תועבה בעיני אלקים ואדם בעל שכל, ואסגוד ואשתחוה לבול עץ יבש, זה באמת אינו פעל הנפש השכלי' כ"א פעל הגוף החסר, (כ) וזהו רועה אפר לב הותל הטהו ר"ל האדם הרועה עפר מן האדמה חסר מבלי כח והשכל כלל לב הותל ומלא מהתלות ושקרים, הטהו ולא יציל את נפשו השכלית, ולא יאמר הלא שקר בימיני, וי"ת הא דחלתיה פלגיה קטמא, יפרש האפר על החצי מהפסל אשר שרף, ויהיה פירוש הכתוב על פי דרכו כך, בהיותו רועה אפר ושורף חלקי הפסל וגם כלו בהיותו ישן נושן, לב הותל הטהו לעשותו, שאומר לו לבו הלא עץ הוא באש ישרף, ועכ"ז שלבו נתן לו קצת התר הוא לא יעצור כח להציל את נפשו ולומר הלא שקר בימיני. או יהיה, רועה הוא הפסל. והטהו מוסב אל הרועה כמו שפרש"י, יאמר לב הותל שהנתעה את הצלם שנשרף חציו באש ונעשה אפר שיעשהו זה הנתעה רועה ומתפרנס אליו, ולא יציל הנתעה הזה את נפשו לאמר הלא שקר בימיני ויפרד מעליו. הנה התבארו הכתובים האלה והותרו שתי השאלות חמשית וששית.