אברבנאל על ישעיהו מד:כד

הנבואה השבעה ועשרים תחילתה כה אמר ה' גואלך ויוצרך מבטן וגומר עד שמעו איים אלי. ויש בה שמנה עשר פרשיות, הראשונה כה אמר ה' גואלך ויוצרך מבטן:

השני' כה אמר ה' למשיחו לכרש:

השלישית הרעיפו שמים:

הרביעית הוי רב את יוצרו:

החמישית הוי אומר לאב:

הששית כה אמר ה' קדוש ישראל ויוצרו:

השביעית כה אמר ה' יגיע מצרים:

השמינית כה אמר ה' בורא השמים:

התשיעית שמעו אלי בית יעקב וכל שארית בית ישראל:

העשירית זכרו זאת והתאוששו:

האחד עשר שמעו אלי אבירי לב:

השנים עשר רדי ושבי על עפר:

השלשה עשר גואלנו ה' צבאות:

הארבע עשר ועתה שמעי נא זאת עדינה:

החמשה עשר שמעו זאת בית יעקב הנקראים בשם ישראל:

הששה עשר הראשונות מאז הגדתי:

השבעה עשר שמע אלי יעקב וישראל מקוראי:

השמנה עשר צאו מבבל. וראיתי לשאול בפרשה הזאת ששת השאלות.

השאלה הראשונה במה שספר מגבורות הש"י, כי אחרי שזכר שהוא נוטה שמים ורוקע ארץ אמר שהוא מפר אותות בדים, ואם היה בדים מלשון כזב כדברי המפרשים כולם כמו בדיך מתים יחרישו (איוב יא, ג), מה הגדולה והגבורה שיעשה הש"י בהיותו מפר אותו הכזבים שאין בהם ממש, כי הנה הכזב אין לו קיום ומעצמו יבוטל ואין ראוי לתאר יכולת השם בשהוא יפר הדבר שהוא כזב ובטל מעצמו, עד שמפני זה הוצרך הרב רבי אברהם בן עזרא לפרש בדים מלשון מתבודדים, והם האנשים המתבודדים בדמיונם להגיד העתידות וגם זה מין מהכזב הוא המציאות יפרכו מהר.

השאלה השנית באומרו יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע אני ה' עושה כל אלה, וזה שהחשך הוא העדר וכן הרע כי הטוב הוא המציאות והרע הוא מקבילו שהוא העדר, והנה ההעדר אינו פעולת פועל ואיך אם כן יאמר עליו ובורא רע, והנה במעשה בראשית נאמר יהי אור ויהי אור (בראשית א, ג) כי בו היה מציאות והויה, ולא נאמר שם יהי חשך כי החשך הוא נמשך מעצמו בהפסק מציאות האור ולא יפול עליו שם הויה ובריאה ולא לשון עשיה, ואיך אם כך יאמר הנביא גם על החשך ועל הרע אני ה' עושה כל אלה.

השאלה השלישית למה תלה הנביא כיבוש בבל וחרבנה בכרש מלך פרס, והנה דריוש מלך מדי וכרש מלך פרס חתנו שניהם עלו על בבל להשחיתה ושניהם החריבוה, וגם דריוש היה הקודם בכל מיני הקדימות והוא נשאר מלך בבל כמו שאמר (דניאל ו, א) ודריוש מדאה קביל מלכותא וגומר, ולמה אם כן לא ייחס הכתוב לדריוש דבר מהכבוש והנצחון הזה ויחסו כלו לכרש באמרו כה אמר ה' למשיחו לכרש אשר החזקתי בימינו לרד לפניו גוים ומתני מלכים אפתח לפתוח לפניו דלתים ושערים לא יסגרו וגומר, כי הנה שלוחו את העם מהגולה לירושלים עוד יזכור אותו אחר זה, וגם יד דריוש היתה בו כמו שאזכור בפירוש הפרשה.

השאלה הרביעית באמרו הוי רב את יוצרו חרש את חרשי אדמה וגומר, הוי אומר לאב מה תוליד ולאשה מה תחילין, כי לא ידענו על מה נאמרו הפסוקים האלה, ואם כדברי המפרשים נפרש אותם על בלשצר שהיה מתגאה ומתנשא כנגד האל והוציא כלי בית המקדש לשתות בהם יין, הנה לא ידעתי איך יפול עליו מאמר ופעלו אין ידים לו, ויותר זר מזה אמרו הוי אומר לאב מה תוליד ולאשה מה תחילין שבלי ספק א"א ליחס אותו לא לדברי נבוכדנצר ולא למעשה בלשאצר ולא ידענו ענינו במקום הזה, עד שהיה ממפרשי הנוצרים מי שפירש זה על המכחיש אמונת השלוש בשהאלוה האב הוליד את הבן, ועל המכחיש לידת מרים והיא אשה בבתוליה ושעליה אמר ולאשה מה תחילין, ואתה רואה כמה מהדברים האלה זרים מאמתת המציאות ואמתת הפרשה וסגנונה.

השאלה החמישית באומרו יגיע מצרים וסחר כוש, כי הנה הפרשה הזאת אם נפרשה כדרך המפרשים על ענין סנחריב שהביא שלל מצרים וכוש על ירושלם ובמפלתו זכה בו חזקיהו ועמו, יקשה מאד למה זכרו הנביא אחר ענין כרש בהיותו קודם אליו יותר ממאתים שנה, ואם נפרשהו כדרך מפרשי הנוצרים על כרש עצמו שאחר שהחריב בבל שלל יגיע מצרים וסחר כוש והיו לו לעבדים, איך יתכן לפרש על זה אליך יתפללו אך בך אל ואין עוד אפס אלקים, אכן אתה אל מסתתר וגומר.

השאלה הששית באומרו ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט, כי אין ראוי שיתואר הש"י לא בזקנה ולא בשיבה לפי שאינו נכנס תחת התנועה והזמן, גם אומרו אני אסבול זר מאד כי הנה לא יסבול אדם כ"א מאחר יותר גדול ממנו, ולחסרון יכולתו מהתקומם ממי שהוא כנגדו יאמר עליו שיסבול ולא יפול דבר מזה באלו' ית' כי הוא היכול המוחל', כ"ש שאמר מיד סותר לזה באומרו אני עשיתי ואם הוא יתברך עשה כל זה איך יאמר שהוא סובל אותו, כי באמת שני המאמרים אני עשיתי ואני אסבול סותרים זה את זה, ויקשה גם כן הכפל הדברים באומרו שני פעמים זה הלשון אני אסבול אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול, והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות האלה כלם.

הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא להודיע שלא יפלא מה' דבר וכל חפצו ישלים, כי מי שברא העולם רוצה לומר השמים והארץ אחר האפס המוחלט נקל יהיה לו לשנותו מענין לענין כרצונו לכל אשר יחפוץ יטנו, והביא ראיה מענין מלך בבל שבהיותו בגודלו ומעלתו וישראל נכנעים תחתיו בגלות, יעיר השם את רוח כורש מלך פרס לעלות על בבל לכבשה ובאפס יד תשבר העיר רבתי בגוים שרתי במדינות בבל, וכן יעיר את לבו לשלח את ישראל שהיו עבדים בבבל חפשים לעלות על ירושלם ולבנותה ולשבת בה, וזה כלו ממה שמורה שכן יעשה ה' גאולה אחרת גדולה ממנה להקים את שבטי ישראל ונצורי ישראל להשיב לתתם לאור גוים להיות ישועתו לא לבד בבבל, אבל עד קצה הארץ, וכמו שיתבאר זה בפסוקי הפרשיות.

כה אמר ה' גואלך וכו' עד כה אמר ה' למשיחו לכרש: הפסוקים האלה הם הקדמה לשאר הענין ממעלת כרש וגאולת ישראל שיזכור אחר זה, כי מפני שיזכור חרבן בבל ובנין ירושלם ושיהיה זה על ידי כורש מלך פרס, לכן אמר בתחלתו כה אמר ה' גואלך ויוצרך מבטן כלומר אל תספק בלבך על גאולת השם אשר יעשה כי הנה גואלך ה' צבאות הוא עצמו יוצרך מבטן, ירמוז לבריאה הראשונה, ואם הוא יתברך פעל ועשה הדברים מלא דבר מה יהיה בעיניו להביא הגאולה בעת חפצו, והוא אומרו כה אמר ה' גואלך ויוצרך מבטן, וביאר ענין יוצרך מבטן באומרו אנכי ה' לבדי רוקע הארץ מאתי כלומר שהוא נטה השמים מבלי חומר קודם אליו ולא נמצא יעזור בנטייתו, וכן רוקע הארץ שבהיותה מגולה עשה בה שטחים ישרים לשבת עליה, וגם שרקע אותה על המים כדברי המשורר, ואמר שהכל היה מאתו כלומר שלא עזר בבריאה הראשונ' שום שכל מהשכלים הנבדלים כי הכל היה מאתו ומידו יתברך, והוא אומרו נוטה ורוקע בלשון הווה לפי שהוא יתברך סבה פועלת וסבה שומרת לעולם ומתמידו, גם שיתואר כן מפני פעולתו הראשונה וכמו שאמר בבראשי' רבה (בר"ר א, ג) הכל מודים שלא נבראו ביום ראשון מלאכים שלא יאמרו מיכאל היה מותח בדרומו של רקיע וגבריאל בצפונו והקב"ה ממדד באמצעיתו אלא אני ה' עושה כל, רוקע הארץ מאתי מי אתי כתיב מי היה שותף עמי בבריאתו של עולם, מלך בשר ודם מתקלס במדינה גדולי המדינה מתקלסין עמו למה שנושאים עמו במשאו, אבל הקב"ה אינו כן אלא הוא לבדו ברא את עולמו הוא לבדו מתקלס בעולמו הוי כי גדול אתה ועושה נפלאות אתה אלקים לבדך. ע"כ ביארו בזה שפעולת הנפלאות היא מטבע הבריאה הכוללת ושלכן א"א שיעשה נס ופלא כ"א הבורא יתברך שברא את העולם והוא ישנהו כרצונו, וזהו הקלוס האמתי המיוחד לו יתברך.

ואפשר לפרש יוצרך מבטן שבחר ביעקב ולא בעשו מהיותם בבטן אמם כמו שפירש למעלה, והביא ראיה על יכולתו מהבריאה הכוללת, ואמנם אומרו אחר זה (כה) מפר אותות בדים וגומר, הוא להגיד שמפני שהקדוש ברוך הוא ברא השמים והארץ לכן יש בידו כח לשדד מערכותיהם ולבטל הוראותיהם ולשנות טבעם, ומפני זה כשיראו אותות מורים על ענינים ונראה שלא נתקיימו, ונראה גם כן קוסמים בכוכבים שישפטו כפי חכמותיהם ולא יהיה הדבר ולא יבא, וגם האיש החכם שמצד שכלו ישפוט וישער בדברים אשר יהיו כפי המנהג הטבעי ויצא הדבר בהפך, הנה הסבה בכל זה אינה לשקרות האותות ולא לסכלות הקוסמים והחוזים ולא לפתיות החכמים, אלא שהם שפטו והגידו הדברים כפי מה שיורה עליו הסדר והמנהג הטבעי והש"י יבטלהו, ולכן לא יצא משפטם לאור ולא יאמנו דבריהם כי הוא יתברך מפר אותות בדים רוצה לומר מפר האותות שאנחנו רואים שהם בדים וכוזבים כפי המציאות, כי הם היו אמתיים בעצמם אלא שהוא הפרם, וכן וקוסמים יהולל הוברי שמים החוזים בכוכבים יעשה אותם הולל לפי שישתנו עליהם מעשה בראשית ולא יצא משפטם לפועל. והראב"ע פירש בדים מלשון בדד שיש אנשים שהם מתבודדים לדעת העתידות, וכן משיב אנשים אחור והם האנשים בעלי עצה ותבונה שבכח המשער השכלי שבהם כפי הלוך הדברים ישפטו בשכלם מה שיהיה והשם יתברך בשנותו הדברים דעתם יסכל, ואין כן דברי הנביאים אשר רוח ה' דבר בם שאין נמצא אחר יכול לבטל גזרתו, אבל הוא (כו) מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים, רמז בזה לישעיהו ושאר הנביאים שנבאו על בנין בית שני שכל אחד מהם נבא על ירושלם בהיותה חרבה שתבנה ותתישב, וזהו האומר לירושלם תושב ולערי יהודה תבננה וגומר, (כז) ונבא גם כן על בבל בהיותה בשלותה ומעלתה וגודל רוממותה שתחרב ותשומם, וזהו האומר לצולה חרבי שדימה בבל למצולותי' ברבוי אנשיה ועמה ונבא עליה שתתיבש ותחרב, ולפי שבבל יושבת על נהרות אומר ונהרותיך אוביש רמז לאוכלוסיה. עוד זכר משלמות הנביא עבדו שניבא על כרש קודם היותו מאתים שנה ויקראהו בשמו וזהו (כח) האומר לכרש רועי רוצה לומר על כרש שיהיה רועי לפי שינהג את צאן השם שהוא ישראל, וכל חפצי ישלים אם בחרבן בבל והכרת זרע נבוכדנצר, ואם בענין ירושלם וזהו האומר לירושלם תבנה והיכל תוסד. והותרה בזה השאלה הראשונה.