אברבנאל על ישעיהו מב:טז

והולכתי עורים שהם ישראל בגלות, בדרך לא ידעו כלומ' שיוליכם לארצי במדבר העמים, ולפי שיעברו במלכיות וארצות זרות אמר בנתיבות לא ידעו אדריכם ועם היות עתה בגלו' כעורים שאור עיניה' גם הם אין אתם, הנה בזמן הגאול' ישים המחשך לפניהם לאור. והמעקשים אשר לפניהם למשור, והוא דבור המשליי לאדם ההולך בדרך שלא ידע שיהיה כעור ויכשל בכל מקום להיותו אצלו מעקש, ועתה ילכו באור ה' ויהיה להם לאור יומם והמכשולים המעקשים ישובו להם למשור:

ואומרו אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים פירשום המפ' עבר במקום עתיד כדרכי הנבואות, ויותר נכון לפרשו בלשון עבר כפשוטו יאמר האל ית' אלה הדברים כבר עשיתים בזמן עבר מיציאת מצרים ולא עזבתים לשלא אעשם עוד, כי תמיד הם בידי לעשותם פעם אחרת בזמן הגאולה באופן שאז כראות העמים כל זה, (יז) נסוגו ר"ל יסוגו אחור ויכלמו ויבושו בשת הבוטחים בפסל בחשבם שהורדת השפע מן העליונים באמצעות הפסילים וטלסמאות הוא דבר נאות, ויראו אז כי המה שקר ואין בם מועיל כי יש גבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם. והראב"ע פי' כל זה על פקידת בבל הביטו וראו אם יסבלו הכתובים דעתו: