אברבנאל על ישעיהו מב:י

שירו לה' שיר חדש וכו' עד סוף הנבואה. לפי שזכר למעלה שמלך המשיח יבא להדריך את כל העולם בדרך אמת וללמדם תורתו למען ידעו ויכירו כולם יחד את כבוד השם ית', לכן אמר בפרשה הזאת שעל החסד הזה שיקבלו כל האומות מהש"י ששלח לפניהם מלאך מליץ ראוי שישירו לו שיר חדש, כי כמו שיהיה זה דבר חדש לא נעשה כמוהו בשום זמן ככה ישירו שיר חדש עליו, והוא אומרו תהלתו בקצה הארץ, ולהורות על כללות השיר כפי כללות החסד אמר יורדי הים ומלואו איים ויושביהם (יא) ישאו מדבר וגומר, רוצה לומר וכן ישאו השיר הנזכר המדבר ועריו והחצרים שאנשי קדר יושבים בהם כולם ירונו, וכן יושבי סלע והם המגדלים הגבוהים הבנויים על הסלעים, וההרים רומז לרוב העולם, ויונתן תרגם יושבי סלע על המתים הקמים מקבריהם בתחייה, ורבותינו זכרונם לברכה דרשו ירנו יושבי סלע מראש הרים יצוחו על האבות והאמהות שירונו בזמן הגאולה, והכלל שכולם ירונו ויצוחו, ויורדי הים ויושבי איים ומדברות וסלעים הוא גם כן משל לאנשים הנעדרים מכל ידיעה והכרה אלקית אם בים ואם ביבשה שכולם יכירו וידעו כל כך מאלקותו יתברך שגם הם (יב) ישימו ויתנו לה' כבוד ותהלתו בגוים יגידו, והתהלה אשר יגידו היא (יג) שהשם כגבור יצא לתשועת ישראל כאיש וגבו' מלחמות יעיר קנאת ישראל מאויביהם, וכמו הגבור המנצח המלחמה כן יריע אף יצריח בקול רם על אויביו יתגבר, ועל זה אומר הנביא בשם האל יתברך אינו בלתי ראוי שאעיר קנאה ושאריע אף אצריח, (יד) כי אני החשיתי מעולם רוצה לומר ימים רבים. יש ששתקתי עם כל צער ישראל, וכן אחריש אתאפק שהם עתיד במקום עבר, וכן דרשום רבותינו ז"ל עד עתה החרשתי והתאפקתי, ואפשר לפרשם מלשון עתיד יאמר עד עתה החשיתי מעול' אבל עתה האם אחריש אתאפק עוד ואסבול יותר מכל אשר סבלתי, באמת לא אעשה כן אבל כיולדה הצועקת על חבליה כן אפעה ואצעק אריע אף אצריח על אויבי, אשום ואשאף לשון בליעה והשחתה כמו (תהלים נו, ב) כי שאפני אנוש, שאפה רוח (ירמיה ב, כד), (טו) ואחריב הרים וגבעות שהוא רמז למלכים ולאומות, וכל עשבם אוביש שהוא רמז לנכסיה' וקנינם, ושמתי נהרות לאיים שהם היבשים מהמים, וכן כל אגמים אוביש, שכל זה משל למלכים ושרי האומות המלאים כל טוב שיהיו יבשים וחסרים.