אברבנאל על ישעיהו מב:יח

הנבואה הששה ועשרים תחלתה, החרשים שמעו עד כה אמר ה' גואלך ויוצרך מבטן, ויש בה תשע פרשיות הראשונ', החרשי' שמעו, השנייה ועתה כה אמר ה' בוראך יעקב. השלישית, אנכי אנכי ה'. הרביעית, כה אמר ה' גואלכ'. החמשית, כה אמר ה' נותן בים דרך. הששית, ולא אותי קראת יעקב. השביעית, ועתה שמע יעקב עבדי. השמינית, כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו. התשיעית, זכר אלה יעקב. והנה ראיתי לשאול בה ששת השאלות:

השאלה הראשונה, באומרו החרשים שמעו והעור' הביטו לראות, ואם הם חרשים איך ישמעו ואם הם עורי' איך יראו, והנה לא תפול המצוה בנמנעות, גם אומרו פקוח אזנים ולא ישמע הוא דבר והפכו כי אם הוא רואה רבות אינו עור ואם הוא פקוח אזנים אינו חרש:

השאלה השנית, באומרו לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה, והוא מאמר מתמיה מאד כי השם יתברך הוא קדמון ואין לו התחלה זמנית והוא נצחי ואין לו תכלית ואיך יאמר אם כן לפני ואחרי, ויקשה גם כן אומרו לא נוצר אל כאלו הוא יתברך נוצר ובאמת הפסוק הזה הוא היותר קשה שמצאתי בכל כתבי הקדש:

השאלה השלישית, באומרו גם מיום אני הוא, והוא מאמר קשה וזר כמו לפני לא נוצר אל, כי באומרו גם מיום אני הוא מורה שהיה לו יתברך התחלה זמנית והוא שקר, ובפירוש הפסוקים אזכור דעות המפ' בביאורן והיתר הספק:

השאלה הרביעית, במה שאמר זה יאמר לה' אני וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתוב ידו לה' ובשם ישראל יכנה, שזכר ארבע תארים לצדיקים ההם והיה די באחד מהם ומה ההפרש אשר בין זה יאמר לה' אני ובין וזה יכתוב ידו לה' ומה ההפרש בין וזה יקרא בשם יעקב לובשם ישראל יכנה בהיות יעקב וישראל דבר אחד:

השאלה החמשית, במה שהאריך הנביא בעניני הפסילים בכמה מקומות ויותר בזאת הנבואה בפרשת כה אמר ה' מלך ישראל וגומר. יוצרי פסל כולם וגומר מי יצר אל ופסל נסך וגומר הן כל חבריו יבושו וחרשים וגומר חרש ברזל ויתר הפסוקים שבפרשה, כי הנה באמת זה וכל כיוצא בו הוא מותר גמור כי מי לא ידע בכל אלה שהפסילים הם מעץ או מתכת או אבן ושהם בעצמם דוממים או צומח וישרף באש. ושהם פעל מלאכותיי, והנה העושי' אותם והעובדים אותם אינם חושבים שהפסילים עצמם הם האלוקות כי אף שיהיו בוערים בעם לא יטעו בזה אבל הם לכחות העליונים היו עובדים, ומה צורך אם כן לזכור פרטי הפסילים ועניניהם:

השאלה הששית, בכפל המבואר שבא בפסוקים בענין מעשה הפסילים, שהוא אמר והיה לאדם לבער ויקח מהם ויחם אף ישיק ואפה לחם אף יפעל אל וישתחו עשהו פסל ויסגד למו חציו שרף כמו אש ועל חציו בשר יאכל יצלה צלי וישבע אף יחם וגומר, וחזר לומר זה בסמוך ולא ישיב אל לבו ולא דעת ולא תבונה לאמר חציו שרפתי במו אש ואף אפיתי על גחליו לחם אצלה בשר ואוכל ויתרו לתועבה אעשה לבול עץ אסגוד, ולא ראיתי צורך בהכפל הזה גם המפר' לא התעוררו עליו כלל, והנני מפרש הכתובים באופן יותרו השאלות האלה כולם:

הכוונה הכוללת בנבוא' הזאת היא, לבאר הסבה למה החריש והתאפק ה' בצרות ישראל כל ימי גלותם ואמר שהי' זה מפני רשעתם שהי' שולח להם נביאיו ליסרם ולא היו שומעים להם, ולכן היו ישראל כולם בזוז ושסוי בגלותם, ויבטיחם שלא יקרם שמה הכלייה כי הוא ית' יצילם כאשר עשה בגלות מצרים ובצרת סנחריב, וביאר שבזמן קבוץ הגלויות תהי' תחיית המתים ועשה להם ראי' בייעוד חרבן בבל והצלחת כורש כדי שיבנה ירושלם וכן יהי' לעת"ל, אבל התשועה העתידה לא תהי' בזכות ישראל כ"א בזכות יעקב אביהם ומפני הצרות שסבלו בגלות והיו אומרים תמיד לה' אני ולא נתפתו לעבודת הפסילים אשר הבל המה, וכמו שיתבאר כ"ז בכתובים:

החרשים שמעו וכו' עד ועת' כה אמר ה' בוראך יעקב. בפרשה הזאת ביאר הנביא סבת הגלות הזה, כי לפי שאמר למעלה בנבואה הקודמת החשיתי מעולם אחריש אתאפק ביאר עתה ולמה החריש והתאפק בחרבנם וגלותם של ישראל, ואמר שהיה זה לעון הדורות ולחטאת ישראל שלא היו שומעים אל דברי הנביאים הניבאים להם בשם השם, ועל זה אמר החרשים שמעו וכפי המפרשים אמר חרשים ועורים על ישראל שהיו אזניהם חרשות מלשמוע בקול ה' ועיניהם עורות מלראות נפלאותיו, והיה אומר להם חרשים שמעו דברי עורים הביטו נפלאותי, והם היו משיבים (יט) מי עור כנביא ומי חרש כמלאך, והשליח ששולח השם שהוא באמת החרש והעור, וכל זה היו דברי השם כאלו אמר אני שולח להם על ידי נביאי החרשים שמעו והעורים הביטו לראות והם משיבים אלי שמי הוא עור כי אם עבדי וחרש כמלאכי שאשלח אליהם שהוא הנביא, מי עור כמשולם שמלאך השם ונביאו הוא השלם בחכמה ובכל שלמות, וכפל הדבר במלות שונות לחזק הענין, והוכיחם הנביא על אשר לא היו רוצים לשמוע דברי השם (כ) ואמר אליהם ראות רבות ולא תשמור רוצה לומר האם ראוי שתראה צרות רבות הבאות עליך ולא תשמור כדעתך למה הביאם השם, או לא תשמור עצמך מחטוא לפני, וכן אזניכם פקוחות ולא ישמע אחד מכם תוכחת הנביא, וראות ופקוח הם מקור ותשמור הוא דבור לנכח וישמור הוא מאמר לנסתר ואין תימה כי כן דרך הנבואות לדבר פעם לנכח ופעם שלא לנכח.