אברבנאל על ישעיהו מב:א

הן עבדי אתמוך בו וכו' עד כה אמר האל השם בורא השמים ונוטיהם. יש מפרשים זאת הפרשה על צדיקי ישראל, והגאון רבינו סעדיה פיר' כפי מה שהגיד ה"ר אברהם אבן עזרא על כורש, וה"ר אברהם פירש אותה על הנביא שעל עצמו היה אומר הן עבדי אתמוך בו וגומר, ונראה שכל אלה החכמים הוכו בסנורים ולא ראו שהכתובים האלה כולם אי אפשר לפרש' כפי הסברה הישרה כי אם על מלך ישראל מבית דוד וענינם שלפי שזכר למעלה שממזרח יקרא בשמו ויבא בא לבאר עתה מי הוא זה אשר יבא ממזרח ויקרא בשם ה' ומה תאריו ועניניו, וזכר ממנו תאר ראשון והוא שיהיה בחיר ה' ואהוב לפניו ושיהיה יושב על כסא דוד עבד ה', וכאלו אמר הן עבדי דוד שהוא הנקרא כן גם עתה אתמוך בו כי באיש מזרעו אבחר לנגיד וזהו המשיח, והוא יהיה אותו דוד בחירי. שרצת' נפשי בו כשהמלכתיו על ישראל, ונתתי רוחי עליו כמו שאמר רוח ה' דבר בי (שמואל ב' כג, ב), ולכן גם עתה דוד וישב על כסאו, משפט לגוים יוציא, ואמר הן עבדי אתמך בו לפי שהוא דבור המשליי כמו המלך הנשען בעבדו נאמן ביתו כלומר נאמן רוחו, ראוי לסמוך עליו בזה שלא יבחרהו השם מפאת דעתו וחכמתו כי אם מרצונו הפשוט, וזהו בחירי רצתה נפשי שיבחר בו ברצון פשוט. עוד ביאר בו תואר שני והוא שיהיה נביא השם וחכם חרשי' וכמו שאמר ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה (ישעיה מב, א) ועליו אמר נתתי רוחי עליו וכפי הרוח אשר בו לא לבד לישראל אבל גם לכל האומות משפט לגוים יוציא, וכמו שאמר ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים (ישעיה ב, ד). ולפי שהאדם שלמד חכמה לאחר או שיעשה משפט בין המריבים יצטרך שיעשה קולות וצעקות לצורך הלמוד או להכריח בעלי הדין לקבל משפטו, אמר שלא יהיה הוא כן כי הוא (ב) לא יצעק ולא ישא קולו ולא ישמיעהו בחוץ (ג) ואפילו קנה אחד קרוב להשבר שהוא רצוץ לא יצטרך לשבור אותו בחוזק הנהגתו, כי הכל יעשה בנחת ולא יצטרך לקולות ולא למקל ומטה הנהגה, וכן לא יצטרך לעיין כל הלילה בדבר המשפט כדרך החכמים, כי כשישאלוהו דבר המשפט ותהיה הפשתה כבר כהה שהיא נוטה אל הכבוי שהוא מתחיל לכבותה, לא יכבנ' ולאמת יוציא משפט, כלומ' שלא ישלים לכבותה בטרם שיוציא המשפט לאמתו, אבל בטרם תשלם כבויתה. לאמת יוציא משפט, לפי שידיעתו תהיה ברוח אלקין קדישין לא בכח אנושי. והמפרשים פירשו שקנה רצוץ לא ישבור ופשתה כהה לא יכבנה הוא משל לאנשים הדלים והחלושים שאפילו עליהם לא יתגאה, והכלל שלא יהיה כשאר המלכים שצריכים אל כח ותגבורת ובהלו', ואומרו עוד (ד) לא יכהה ולא ירוץ עד ישים בארץ משפט הוא להגיד לענין משפטו שלא יצטרך לעמול וליגע מאד ולא ללכת מארץ אל ארץ, לפי שהאומות עצמן יקוו ללמוד תורתו ומבלי עמל ולא יגיעת הדרכים יכנעו למצותו, וזהו אומרו לא יכהה ולא ירוץ עד ישים בארץ משפט רוצה לומר שישים בארץ משפט, לפי שלתורתו איים ייחלו כלומר עד האיים הרחוקים ייחלו ללמוד תורתו כמו שאמר בתחילת הספר (ישעיה ב, ג) והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' ואל בית אלקי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירוש'. ראה גם ראה אם אפשר לפרש כל זה על כורש או על הנביא כמו שחשבו האנשים האלה שלמים הם אתנו, ומה שאמר ולתורתו אין הכוונה שמלך המשיח יעשה תורה חדשה כי אם ששאר האומות ישובו אל התורה שהוא מאמין בה שהיא תורת משה, או אמר תורתו על למודו והוראתו, ורבינו שלמה פירש כל הפרשה הזאת על ישרא' שקרא את ישראל עבדי ובחירי כענין שנאמר (שם מה, ד) למען עבדי יעקב, וישראל בחירי כי יעקב בחר לו יה (תהלים קלה, ד), והוא מחובר למה שאמר למעלה שאין באומות שום נביא מודיע העתידות זולתי בישראל, כמו שכתוב יגישו לנו את אשר תקרינה וגומר הגידו האותיות לאחור ונדעה כי אלקים אתם וגומר, ואמר על זה העירותי מצפון ויאתן שאמר הנביא אבל אני נבאתי על חרבן שומרון וירושלם ויבא דברי, או הש"י אמר כן שהוא הודיע לנביא את העתיד ובא דברו, ועל זה אמר ה' הן עבדי וישראל הוא אשר אתמוך בו, והוא אשר בחרתי ורצתה נפשי בו נתתי רוח קדשי עליו להודיע לנביאיו של ישראל את סודי, וסופו לימות המשיח משפט לגוים יוציא וכמ"ש והלכו גוים רבים ואמרו.