אברבנאל על ישעיהו מא:כא

קרבו ריבכם יאמר ה' וכו' עד הן עבדי אתמך בו: עתה ידבר הנביא כנגד האומות, ופירשו המפרשים קרבו שהוא צווי מפעל הדגוש והוא כמו הגישו שנזכר אחריו, ואפשר לפרשו מפעל עבר יאמר הנביא אחר ששמעתם כל מה שנבאתי למעלה דעו באמת כי קרבו מלחמותיכם וצרותיכם, ואע"פ שאמר ריבכם בלשון יחיד ימצאו כמוהו רבים בנבואות, ולכן ראוי לכם שתגישו עצומותיכם רוצה לומר כל החוזק וההתעצמות אשר לכם להציל אתכם, ואם נביאיכם מבטיחים אתכם שלא יהי' ולא יקום כאשר נבאתי (כב) יגישו אלינו ויגידו לנו את אשר תקרינ' כי כמו שאני בשם ה' מלך יעקב נבאתי כל העתידות האלה בשם אלהיהם ככה יגידו מה שיהיה, ואם על כל פנים נצטרך לפרש קרבו צווי בעבור אומרו ריבכם בלשון יחיד, יאמר אליהם הקריבו מלחמתכם והגישו חזקכם ותעצומותיכם יאמר מלך ישראל, והוא ע"ד התיצב והכן לך (ירמיה מו, יד), ואם יש קוסמים או מגידי העתידות שיאמרו בהפך זה יגישו ויגידו לנו את אשר תקרינה, ולפי שידיעת הדברים הנעלמים הוא אם מהדברים העוברים ואם מהדברים העתידים להיות, נתן להם הבחינה שיכירו מהנעלם אם מה שכבר היה וממנו ישפטו כל העתיד שמה שהיה הוא מה שיהיה, או יגידו העתיד להיות וממנו יודע מה שהיה בעבר לפי שהידיעה מן העבר אל העתיד ידיעת סבה שיודע העתיד להיות בידיע' סבתו שכבר היה, והידיעה מהעתיד אל העבר היא ידיעת ראיה מהמאוחר אל הקודם, וזהו שאמר הראשונות מה הנה הגידו שהם הדברים שכבר עברו, ואז נשימה לבנו ונדעה אחריתם כי מפאת הסבה יודע מסובב או הבאות השמיעונו והם הדברים העתידים, (כג) ואז יהיה כאילו תגידו האותיות לאחור כלומר שאם הם יגידו העתיד הנה באמת אותה הידיעה מהאותיות רוצה לומר מהדברים הבאים העתידים להיות תשמש לאחור לדעת סבתו שכבר היה, ותהיה ה"א הגידו האותיות לאחור משמשת במקום תיו, וכבר הביא רבינו יונה השמוש הזה, ואותיות הוא מלשון אתא בקר (ישעיה כא, יב) הדברים העתידים לבוא, ולאחור הוא מה שכבר עבר כי כמו שיקרא העתיד לפנים ככה העבר יקרא לאחור, הנה אם כן נתן בבחירתם שיגידו אם מהעבר לעתיד או מן העתיד לעבר.

והנה לא פירשתי הגידו האותיות לאחור שיגידו הדברים העתידים להיות בסוף ואחרית הימים כמו שפירשוהו המפרשים, לפי שיהיה המאמר כפל ומותר אחרי שכבר אמר הראשונות מה הנה הגידו, ואמר שכאשר פסיליהם יאמרו הדברים העוברים או העתידים הנעלמים ידעו כי הם אלקים בידיעת הנעלמות, וגם יאמינו שמלבד הידיעה יש בהם כח להטיב ולהרע ואומרו ונשתעה רוצה לומר ונספרה, ונראה יחדיו רצה לומר שהם יסתכלו בדבר וידברו בו ויראו כולם בני ישראל והאומות באלהותם, אבל באמת כל זה שקר כי אין בהם ידיעת העבר ולא העתיד ולא הטובה ולא הרעה, (כד) וזהו אומרו הן אתם מאין ופעלכם מאפע תועבה יבחר בכם והמפרשים פירשוהו על האלוהות והפסילים, ולי נראה שלא אמרו כ"א על האומות שכל ימיהם יכלו, כאין כלומר בדבר שאין בו ממשות והוא הורדת הרוחניו' מהכוכבים על העובדים אותם, ולכן אמר ופעלכם מאפע רצה לומר פעולותיכם והשתדליותיכם במלאכה ההיא אפע ואפס היא באמת, ולכן איש תועבה יבחר בכם ולא איש ישר השכל ונקי הסברא, ויהיה תועבה כמו ואני תפלה שפירו' איש תפלה איש תועבה, ויש מפר' אפע מלשון אפעה פעלכם מעשה הנחש שממית למי שידבק בו, ורש"י פי' מאפע לשון פעייה וצעקה אינכם אלא פועים ומרימין קול להטעות בדברי כזב, ואמנם אומרו אחרי זה (כה) העירותי מצפון ויאת י"מ אותו נבואה חדשה על כורש מלך פרס שהעירו השם מצפון לבוא על בבל לשחתה, כי פרס צפונית לארץ ישראל היתה, ורמס את סגני בבל כטיט בין רגליו וזה היה הגואל הראשון לציון ובימיו היה מבשר לירושלם חגי זכריה ומלאכי. ויש שפירשוהו על משיח צדקנו ושלא פי' כאן את מי העיר, והוא מה שיאמר אחר זה הן עבדי אתמך בו, ומה שאמר מצפון וממזרח הוא לפי ששם עשרת השבטים בלחלח וחבור נהר גוזן וערי מדי ואותה ארץ היא צפונית מזרחית, ועליו פירשו הפסוקים.

ולי נראה שהעירותי מצפון ויאת אינו ממזרח שמש יקרא בשמי, כי קשור הכתובים הוא כך שאחר שזכר הנביא שלא היה שום מגיד העתידות באומות עם כל פסילי טלסמאותיהם, ספר שלא היה כן בישראל כי היו ביניהם נביאים ינבאו על העתידות, וזהו אומרו העירותי מצפון ויאת ואמר זה על מלך אשור שבא על שמרון ולכדה ונבוכד נצר שבא על ירושלם, ועליהם אמר מצפון תפתח הרעה על כל יושבי הארץ וכאלו אמר לא כן אנכי עם ישראל כי אני העירותי מצפון לבוא עליהם ובא לזה אומרו בלשון עבר לפי שכבר נחרבה שמרון כשנבא נבואה זו, וכן עתה אומר שיבא ממזרח מי שיקרא בשמי, ויבא סגנים רוצה לומר על סגנים כאלו הם חמר שירמסוהו ברגליו וכמו היוצר עושה כלי החרס שירמס טיט כן ירמוס זה אשר יבא ממזרח את שם ה' את סגני הארץ ומלכיה, והוא המלך המשיח שתהיה התחלתו מפאת מזרח, יונתן תרגם אותיתי רגלאי מלך תקיף ברוח צפונ' וייתי ובמפק שמשא בגבורתי' ממדינח' אגבריניה, לשמי, ונרא' שהוא מפרש העירותי מצפון ויאת על מלכי בית דוד שגלו לבבל וממזרח שמש יקרא בשמי על המלוכה העתידה לחזור לבית דוד באחרית הימים, וממזרח שמש הוא משל שיהיו אז מלכי בית דוד מתחזקים בגבורה ותוקף נמרץ כצאת השמש בגבורתו מן המזרח.

ואפשר עוד לפרש הכתוב הזה באופן אחר כדי שלא תחסר מלת על באומרו ויבא סגנים יאמר ממזרח שמש יקרא בשמי ויבא רצה לומר שמלך המשיח מפאת המזרח יקרא בשם ה' ויבא משם, סגנים כמו חמר רצה לומר הסגנים ומלכי האומות יהיו בימים ההם כמו חמר רפש וטיט, והוא כמו היוצר שירמס טיט כך ירמסם, הנה אם כן זכר הנביא בשם השם ייעוד רע שייעד על ישראל וייעוד הטוב שייעד עליו, ועליהם אמר (כו) מי הגיד מראש ונדעה כלומר מי מאלקי האומות וכוכביהם יגיד אותם מראש, רוצה לומר מאותו שיבא ממזרח שהוא הראש או מלפנים מהייעוד שאמר בראשונה לבוא מלך בבל על ירושלם, מי מהאלוהות שהגיד בשני הייעודים טרם בואם, וכשתבא הגזרה נאמר שנבואתו צדק לפי שהנבואה תורה על מעלת המנבא יתברך ועל שלמות הנביא המשמיע דבריו ועל שלמות האומה שנמצאה הנבואה בתוכה, לכן אמר עליהם אף אין מגיד רוצה לומר אין מגיד שהאלוה או הכוכב שיעבדו אותו אין בידו להגיד דבר נעלם, אף אין נביא שישמיע דבריו לעם, וגם אין עם ראוי לחול נבואה בתוכו כישראל והוא אומרו אף אין שומע, ואמר אמריכם כאלו ידבר עם האלוקות, וענינו באמת אין מגיד ואפילו שיהיה לו כח להגיד, אין אדם שתהיה לו הכנה להיותו משמיע דברי הכוכב, ואפילו שיהיה הכוכב מגיד ונביא משמיע אין העם מוכן לשמוע דברי הכוכב כל שכן שאין לו ידיעה, ואין בנביא הכנה ואין בעם זכות, וחזר לטענתו ואמר (כז) ראשון לציון הנה הנם רוצה לומר משני הייעודים שזכרתי, הנה הייעוד הראשון שיעדתי על ציון מהגלות ע"י מלך בבל הנה הנם כלומר הרי ראיתם אותו מתקיים, ולכן האמינו גם כן שהאחרון בלי ספק יתקיים כמוהו של ירושלים מבשר אתן, והוא מ"ש ממזרח שמש יקרא בשמי שהוא יבשר הגאולה, ואמר הנביא על זה (כח) וארא ואין איש רוצה לומר והנה ראיתי בזמן ההוא שבאומות לא יהיה איש גבור להלחם, וג"כ מהם אין יועץ לשאשאלם וישיבו דבר, וכיון שאין בהם לא גבורה ולא חכמה וידיעה (כט) הן כולם און, וזהו בכלל אפס מעשיהם בגבורה רוח ותהו נסכיהם בהורדת רוחניות הכוכבים אשר עבדו אותם: