אברבנאל על ישעיהו מא:ח

ולזה אמר מיד ואתה ישראל עבדי שעשה דמיון בעם לענין אברהם אביהם כלומר ואתה ישראל עבדי ישראל אשר בחרתי בך כמו שבחרתי באברהם הנה להיותך זרע אברהם אוהבי, עשה אעשה לך כאשר עשיתי לו כי כמו שקראתי אותו ממזרח והוצאתיו מיד נמרוד והבאתיו אל אדמתי, ככה (ט) החזקתיך מקצות הארץ ומאציליה קראתיך ר"ל החזקתי בך בהיותך בגלות בקצות הארץ מפוזר ומפורד בין העמים ומאצילי הארץ ומלכיה קראתיך לצאת משם כמו שיצא אברהם מאור כשדים, ובאו כאן הדברים עבר במקום עתיד כי כן דרך הנבואות לאמת הדברים כאילו הם כבר במציאות. ורש"י פירש אשר החזקתיך לקחתיך לחלקי כמו וישלח ידו ויחזק בו (שמות ד, ד) מקצות הארץ משאר האומות ומאציליה מן הגדולים שבהם קראתיך בשם לחלקי ובחרתיך ולא מאסתיך כעשו שנאמר (מלאכי א, ג) ואת עשו שנאתי, אבל כפי פשט הכתובים הכל הוא דמיון מישראל לאברהם וזהו אומרו ואומר לך עבדי אתה כמו שהיה אברהם, ואמר בחרתיך ולא מאסתיך כלומר בחרתיך בראשונה ולא מאסתיך אע"פ שישבת בגלות זה כמה שנים וכמו שאברהם התאמץ כנגד המלכים ולא נתירא ולא פחד מהם כן (י) אל תירא מהגוים אשר אתה בקרבם, וזהו אל תירא כי עמך אני אל תשתע כי אני אלקיך ופירוש אל תשתע אל תתרפה לא ירפו ידיך מגזרת שעו מני אמרר (ישעיה כב, ד) שפירושו הרפו, ובב"ר דרשוהו אל תהיה כשעוה כהמס דונג מפני אש וכן פירש"י, ונתן הסבה בחזקו ואמצו באומרו אמצתיך אף עזרתיך אף תמכתיך בימין צדקי (יא) הן יבשו ויכלמו כל הנחרים בך וגומר, וענין רוב תוארי ההתחזקות האלה הוא כי העזר שיבא לגוים במלחמה יהיה באחד משני פנים אם בתוספת כחו וגבורתו ואם בהחליש כח האויבים, ואם תגבורת האדם בעצמו יהיה אם בדברים טובים בדברים נחומים, ואם בתוספת רוחו בקרבו ואם בהתאמצות איבריו, ולכן אמר אמצתיך בדברים אף עזרתיך באומץ הלב, אף תמכתי' בימין צדקי שהוא חוזק האיברים ולכן אמר בימין צדקי, ואמנם בהחליש את האויב אמר הן יבשו ויכלמו כל הנחרים בך רוצה לומר שילבשו בושה וכלמה ולא אומץ לב כיון שאינם מצליחים במלחמותיהם, וקרא לאויבים נחרים לשון כעס וחרון אף כמו בני אמי נחרו (שיר השירים א, ו), כי רוצה לומר אותם שנתמלאו חרון אף בך יהיו במעשיהם כאין ויאבדו במלחמה ואתה אף על פי שאתה עיף ויגע (יב) תבקשם כי תעצור כח נגדם ותבקש אותם והם יברחו ממך, ולכן לא תמצאם כי יפנו אליך עורף אותם שקודם לכן היו אנשי מצותיך שהוא מלשון ריב כמו הן לריב ומצה תצומו (ישעיה נח, ד), והסבה לשלא תמצאם הוא לפי שלא יעצרו כח להלחם בך, וזהו יהיו כאין וכאפס אנשי מלחמתך, והתבונן יופי מליצת הנביא וספוק לשונו שאמר בענין אחד שלש לשונות אנשי ריבך אנשי מצותיך אנשי מלחמתך, ואמר שכל זה ר"ל מגבורתם ומחולשת האויבים יבא מהשגחת השם יתברך לא בדרך טבע, וזהו (יג) כי אני ה' אלקיך מחזיק ימינך האומר לך אל תירא אני עזרתיך, ולא איש אני ואכזב ובן אדם ואתנחם, ולפי שישראל יספקו בייעוד הזה אם מפני מיעוטם שנתמעטו בגלות כל כך שלא נשאר מהם כ"א שנים שלשה גרגרים בראש אמיר, ואם לדלותם ועניותם שכלתה פרוטה מן הכיס ואין להם דבר לאכול, לזה הביא אחר זה שתי פרשיות לנחמם על כך, אם לענין המיעוט אמר (יד) אל תיראי תולעת יעקב רוצה לומר אל תירא יעקב שאף ע"פ שאתה חשוב כתולעת ואנשיך הם כמתים בגלות, כי לרמוז לזה אמר מתי ישראל ולא אמר עם ישראל לרמוז ללשון המות אע"פ שהוא נקוד שב"א ועיקרו לשון עם, והענין כי מתי מספר יהיו, אל תירא מזה לפי שרבים אשר אתנו מאש' אתם כיון שאני עזרתיך נאם השם, ואינך נגאל בדרך טבע לשתצטרך לרבוי עם כשאר העמים וגבורתם כי גואלך קדוש ישראל, והנה יהיה ענינך כענין המורג שהוא מברזל שעם היותו יחידי וקטן הוא מוכן לחתוך בו הרים וגבעות גדולים כך אתה, (טו) הנה שמתיך למורג חרוש חדש רוצה לומר מורג מחתך חדש בעל פפיות שתדוש ותדוק ההרים והגבעות שהוא משל למלכים ולאומות, עד (טז) שתזרם ורוח תשאם וסערה תפיץ אותם והוא משל להפלגת החרבן שיבא עליהם לא שישראל יעשו אותו אלא שהקדוש ברוך הוא יעשה אותו בסבתם והם יהיו סבתו, ולכן אתה תגיל בהשם ובקדוש ישראל תתהלל.

ובמכילתא תזרם ורוח תשאם החטים והקש והתבן מדיינין אלו עם אלו החטים אומרים בשבילנו נזרע' השדה והקש אומר בשבילי נזרעה השדה והתבן אומר בשבילי נזרעה השדה, אמרו להן החטים תבא השעה ואתם רואים בשביל מי נזרעה השדה, כיון שהגיע שעת הגורן התחיל בעל השדה נטל את הקש ושרפו ואת התבן השליכו והחטין מעמידן התחילו הכל מנשקין אותם, כך ישראל ואומות העולם מדיינין אומות העולם אומרים בשבילנו נברא העולם אמרו להם תבא השעה ואתם רואים בשביל מי נברא העולם שנאמר תזרם ורוח תשאם וסערה תפיץ אותם ועתה תגיל בה' בקדוש ישראל תתהלל עד כאן. העירו בזה שישראל הם תכלית העולם השפל והם בערך החטה והאומות בערך הקש והתבן, ואחרי שהשיב על מיעוטם השיב על דלותם והמשיך הענין בצמא למים, וזהו אומרו (יז) העניים והאביונים מבקשים מים ואין שהוא משל על חסרונם ודלותם, וגם בזה ימלא השם חסרונם כמו שאמר אני ה' אענם אלקי ישראל לא אעזבם, והוא (יח) שאפתח על שפיים נהרות והשפיים הם ההרים והגבעות, וכן אשים מדבר לאגם מים רוצה לומר במקום הבלתי מובן אליו אתן להם חסרונם, וכן (יט) אתן במדבר ארז וגומר, והעצים האלה הם העושים צל כי המים והצל במדבר ובימות הקיץ הם תכלית התענוג, והכל משל להפלגת ההצלחה והשלוה.

ורש"י פירש כל זה שהוא משל לחזרת השכינה והנבואה, ושאומרו העניים והאביוני' מבקשים מים הוא שנבא הנביא על אחרית לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר ה' (עמוס ח, יא) ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו (שם), וכשישוב אפו יכין להם מים ישכון שכינתו ורוחו בפי הנביאי', והנהרות הם משל ללב מבין התורה והנבואה, ושהמדבר שהוא מקום השמם מבלי יישוב הוא משל אל המקומות שלא היה שם חכמת תורה, ואמר שיתן שם ארז שטה והדס שמן וגומר שהם מיני יישוב, כלומר שיתן בהם כל מיני חכמה וטובה ושלום עד כאן, וגם נכון הוא שלפי שאולי יתיאשו ישראל מן הגאולה בעבור ראותם העדר הידיעה ושפלות אנשי התורה, ושהיו ימים רבים שלא מצאו חזון מה', לכן הוצרך הנביא לנחמם על זה ולהודיעם כי כבוד ה' ונבואתו ישכנו עליהם כירחי קדם ותמלא הארץ דעה את ה', (כ) ונתן הסבה בכל זה למען יראו העניים והאביונים ההם שזכר וגם האומות כולם וידעו וישימו לב וישכילו יחדו כי יד ה' עשתה זאת וקדוש ישראל בראה רוצה לומר שהוא פעל נסיי ושמי שברא העולם ברא הפליאה הזאת: הנה התבארו הפסוקים האלה כולם על זאת הכוונה לעתיד, והראב"ע נמשך לשטתו פי' העניים והאביוני' על העולי' מבבל בפקידה לירושלם שהיו עניים ואביונים ובצמא באו בדרכים ההם, ולכן חתם הדברים כי יד ה' עשתה זאת וקדוש ישראל בראה רומז לפקידת כורש, ומה שכתבתי הוא היותר נכון ואמיתי וכפי המשך הכתובים וסדר הפרשה: