אברבנאל על ישעיהו מ:ה

ובזמן ההוא יגלה כבוד השם יתברך שהוא תשועתו ואמתת אמונתו לא לבד לישראל אבל גם לכל האומות והוא אומרו וראו כל בשר יחדו כי פי השם דבר.

ובמדרש איכה רבתי אמרו נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם רבי חנינא בר פפא אמר אמרו ישראל לישעיה ישעיהו רבינו תאמר שלא באת לנחם אלא אותו הדור שנחרב בית המקדש בימיו אמר להם לכל הדורות באתי לנחם, אמר אלקיכם לא נאמר אלא יאמר אלקיכם א"ר חנינא בר פפא בשמונה מקומות כתוב יאמר אלקיכם כנגד שמונה נביאים שנבאו אחרי חרבן בית המקדש ואלו הן עמוס יואל צפניה חגי זכריה ומלאכי יחזקאל וירמיהו ע"כ, ירצו בזה להעיר שהנבואה הזאת היא עתידה לימות המשיח ושעל כן אמר בה בלשון עתיד יאמר אלקיכם, זהו הדרך הראשון מהפירוש בכתובים האלה. והדרך השני בפירוש' שאמר נחמו נחמו על שני מיני נחמות שינחמו הנביאים את ישראל בתקות גאולתם וענין זה שהגאולה יש לה שני זמנים כמו שביארתי במאמר ישועו' משיחו, הראשון הוא זמן האפשרות שאם ישראל ישובו בתשובה מיד נגאלין וכמו שאמר היום אם בקולו תשמעו (תהלים צה, ז), והזמן השני הוא בהגיע עת הגזור לפניו יתברך שאז תהיה הגאולה מחוייבת והכרחית שנאמר (ישעיה סג, ה) כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה, ועל שני הזמנים ההם דרשו בפרק חלק אני ה' בעתה אחישנ' (ישעיה ס, כב) זכו אחישנה לא זכו בעתה, ועליה אמר נחמו נחמו עמי רצה לומר בשתי נחמות האחת שיודיעם שיש גבול ותכלית לגלותם בהשלמו יגאלו בהכרח ועל זה אמר בביאור הנחמה הראשונה דברו על לב ירושלים שהם דברים מתישבים על הלב, ועל השניה אמר וקראו אליה שתשוב בתשובה כדי שיהיו נגאלים, וביאור הנחמה הראשונה באומרו כי מלאה צבאה כי נרצה עונה רצה לומר שלא היה גלותם לאין תכלית אבל ימלאו ימיו וזמנו ויהיה צבאה מלשון זמן כדברי המפרשים, ואמר כי נרצה עונה אם לבאר איך מלאה צבאה ואמר שהוא לפי שנרצה עונה רצה לומר שנשלם מירוק עונותיהם כדברי המפרשים, ואם שיהיה נרצה מלשון רצון יאמר שאם יגיעו בגלות לזמן הגזור ולעת הפקידה הנה יהיה זה לפי שכנסת ישראל רצתה בעונה והחזיקה בו ולא עזבתו כי אם היו ישראל עוזבים עונם ושבים אל השם היה ממהר גאולתם, ועל זה עצמו אמר כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה שכפלים הוא רמז אל הרבוי והפצר הצרות אלו על אלו, או כפלי' ממה שהיה הרצון האלקי להענישם אבל היה כל זה בכל חטאתיה כי חטאתיהם סבבו הכפל הרעות ורבוים וכמוהו בלשון התורה ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיהם (ויקרא כו, יח), שפיר' ויספתי ליסרה אתכם שבע רצה לומר הרבה ייסורין ויהיה כל זה על חטאתיכם, וכלל דברי הנחמה הזאת הוא שאם יגיעו עד קץ הגלות הנה יהיה בסבת הפצר' בחטאתיהם.

אחר זה זכר הנחמה השנית שעליה אמר בתחילת הנבואה וקראו אליה שהיא מזמן הגאולה האפשרי התלוי בתשובה ומעשים טובים ועל זה אמר קול קורא במדבר פנו דרך ה' כי הנה קרא והמשיל את האומ' כמדבר החרב והשמם וכערבה היבשה אין כל יאמר שאף על פי שאתם חרבים ושוממים כמדבר כערבה קול ה' קורא אתכם שתטיבו דרכיכם כדי למהר את הקץ אם אתם לא תטרידו דרכו ולא תעכבוהו, ואמר פנו דרך השם על האמונות ישרו בערבה על המעשים ונתן אליהם לתקן מעשיהם ומדותיהם, העצה שנתן הפלוסוף בשני מספר המדות שבהיות האדם נוטה אל אחד מהקצוות ידריך עצמו לקצה המנגד באופן שכאשר יעזב לטבעו ישאר במצוע המדותיי הישר כי יקרה לו כמו שיקרה למישרי המקולות המעוותות שיטו אותם הרבה לצד ההפכיי כדי שישארו על השווי והיושר במצוע, ועל כדומה לזה אמר כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו שהוא משל למעשים ולמדות כולם בהיותם נוטים אל קצה מהקצוות מהתוספת והחסרון שיעתיקו עצמן מן הקצ' אל הקצה כמו הנעתק מקצה השפלות אל קצה הגובה או בהפך, וכאשר תעשו זה אז יהיה העקוב למישור והרכסים לבקעה כי ישארו בשוויים מבלי תוספת ולא חסרון, וזכר הנביא שכאשר יפנו דרך ה' בזה האופן יזכה מהרה לתשועה והגאולה, ועל זה אמר ונגלה כבוד ה' ויראו וידעו כל בשר כי פי ה' דבר מה שדברו הנביאים כולם על זה ושמאתו היו דבריהם וקרא לגאולה כבוד ה' לפי ששמו בגלות מחולל בגוים, הנה התבארו הכתובים האלה כפי כל אחד מן הדרכים האלה והנה באו בזה הלשונות כולם בלשון עבר בהיותם דברים עתידים כי מלאה צבאה כי נרצה עונה כי לקחה וזולתם להורות על אמות הדבר וכאלו הוא כבר יצא לפועל, והותרו במה שפירשתי כפי כל אחד מהדרכים האלה שתי השאלות הראשונות והתבארו שני מיני הנחמות האלה.

ובפסיקתא רבתי אמרו בענין הנחמה הזאת דברים נאים מאד וזה לשונו נחמו נחמו אמר הקדוש ברוך הוא למי צריכין לנחם לי או לה לאשה שמתה לא לבעלה כך נמשלה ציון למתה שנאמר במחשכים הושיבני כמתי עולם לא לי צריכים לנחם נחמוני נחמוני עמי, כיוצא בו למה הדבר דומה למי שנשבו שני בניו בחייו למי מנחמין לאב או לבנים כך בני יצאוני ואינם, כיוצא בו למה הדבר דומה למי שנשרף ביתו למי מנחמין לבעל הבית כך הקב"ה שרפו את ביתו שנאמר וישרוף את בית השם, כיוצא בו למה הדבר דומה לרועה שיש לו צאן ונכנס אריה ואכלן למי מנחמין לבעל הצאן דכתיב צאן אובדו' היו עמי אף על פי כן לכו ופייסוה מיד מתכנסין כל הנביאים והולכין אצלה והיא אומרת להם איך תנחמוני הבל ותשובותיכם נשאר מעל, אמר ר' אבא בר כהנא דבריכם צריכין מירוק עד אזני מלאות מן התוכחות שהוכחתם אותי ואתם באים לנחמני, הלך הושע לנחמה אמר לה הקב"ה שלחני אליך לנחמך אמרה לו מה בידך אמר לה אהיה כטל לישראל אמרה לו אתמול אמרת לי הוכה אפרים שרשם יבש פרי בל יעשון ועתה אתה אומר לי כן לאיזו נאמין לראשונה או לשנייה, הלך יואל לנחמה אמר לה הקב"ה שלחני אליך לנחמך אמרה לו ומה בידך אמר לה והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס אמרה לו אתמול אמרת לי הקיצו שכורים ובכו והלילו כל שותי יין על עסיס כי נכרת מפיכם ועכשיו אתה אומר לי כן לאיזו נאמין לראשונה או לשנייה, הלך עמוס לנחמה אמר לה הקב"ה שלחני אליך לנחמך אמרה לו מה בידך אמר לה ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת אמרה לו אתמול אמרת לי נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל ועכשיו אתה אומר לי כן לאיזו נאמין לראשונה או לשנייה, הלך מיכה לנחמה אמר לה הקב"ה שלחני אליך לנחמך אמרה לו מה בידך אמר לה מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע אמרה לו אתמול אמרת לי בפשע יעקב כל זאת ובחטאת בית ישראל ועכשיו אתה אומר לי כן לאיזו נאמין לראשונה או לשניה, הלך נחום לנחמה אמר לה הקב"ה שלחני אליך לנחמך אמרה לו מה בידך אמר לה לא אוסיף עוד לעבור בך בליעל כולה נכרת אמרה לו אתמול אמרת לי ממך יצא חושב על השם רעה יועץ בליעל ועכשיו אתה אומר לי כן לאיזו נאמין לראשונה או לשנייה, הלך חבקוק לנחמה אמר לה הקב"ה שלחני אליך לנחמך אמרה לו מה בידך אמר לה יצאת לישע עמך לישע את משיחך אמרה לו אתמול אמרת לי שועתי ולא תשמע אצעק אליך חמס ולא תושיע ועכשיו אתה אומר לי כן לאיזו נאמין לראשונה או לשנייה, הלך צפניה לנחמה אמר לה הקב"ה שלחני אליך לנחמך אמרה לו מה בידך אמר לה בעת ההיא אחפש את ירושלם בנרות אמרה לו אתמול אמרת לי יום חושך ואפלה ועכשיו אתה אומר לי כן לאיזו נאמין לראשונה או לשנייה, הלך חגי לנחמה אמר לה הקב"ה שלחני אליך לנחמך אמרה לו מה בידך אמר לה עוד הזרע גפן התאנה והרמון הם היום הזה אברך אמרה לו אתמול אמרת לי זרעתם הרבה והבא מעט ועכשו אתה אומר לי כן לאיזו נאמין לראשונה או לשנייה. הלך זכריה לנחמה אמר לה הקב"ה שלחני אליך לנחמך אמרה לו מה בידך אמר לה וקצף גדול אני קוצף על כל הגוים אמרה לו אתמול אמרת לי קצף ה' על אבותיכם קצף ועכשו אתה אומר לי כן לאיזו נאמין לראשונה או לשנייה, הלך מלאכי לנחמה אמר לה הקב"ה שלחני אליך לנחמך אמרה לו מה בידך א"ל ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ אמרה לו אתמול אמרת לי אין לי חפץ בכם ועכשיו אתה אומר לי כן לאיזו נאמין לראשונ' או לשני', אמר לו הקב"ה לאברה' לך נחם את ירושלם שמא מקבלת תנחומין ממך הלך אברהם ואמר לה קבלי ממני תנחומין אמרה לו האיך אקבל ממך תנחומין שהרי עשיתני כהר שנאמר בהר ה' יראה, הלך יצחק אמר לה קבלי ממני תנחומין אמרה לו היאך אקבל ממך תנחומין שיצא ממך עשו הרשע שעשאני שדה ובניו שרפוני באש, הלך יעקב אצלה אמר לה קבלי ממני תנחומין אמרה לו היאך אקבל ממך תנחומין שעשיתני כלא הייתי שנאמר אין זה כי אם בית אלקים, הלך משה אמר לה קבלי ממני תנחומין אמרה לו האיך אקבל ממך תנחומין שכתבת עלי קללות וגזרות קשות שנאמר מזי רעב ולחומי רשף, מיד הלכו כולם לפני הקב"ה ואמרו רבונו של עולם לא קבלה ממנו תנחומין שנאמר עניה סוערה לא נוחמה אמר להם הקב"ה אני ואתם נלך וננחמה הוי נחמו נחמו עמי עד כאן.

ויש לעיין במאמר הנכבד הזה דברים:

ראשונה למה לא זכר מהנביאים שמואל ונתן וגד החוזה ואחיה השילוני ואליהו ואלישע שלא באו לנחם כמו שבאו אברהם יצחק ויעקב ומשה:

ושנית למה לא זכר ישעיהו וירמיהו ויחזקאל שבאו בדבריהם כמה וכמה המנחמות וזכר בלבד משנים עשר נביאים:

ושלישית למה לא זכר מאותם שנים עשר נביאים עובדיה ולא יונה כמו שזכר העשרה הנשארים:

ורביעית למה זכר האבות באחרונה והיה ראוי שיזכור אותם בראשונה:

וחמשית למה לא אמר באבות ובפרט במשה מה זה בידך והנה היו ביד משה נחמות גדולות ולמה לא זכר מהם כמו שזכר בשאר הנביאים שהביא:

וששית מה ענין אומרם באברהם איך אקבל ממך תנחומין שעשיתני הר שנאמר בהר ה' יראה והנה כל הנביאים קראו הר בית ה':

ושביעית מה ענין אומרם ביעקב איך אקבל ממך תנחומין שעשיתני כלא הייתי שנאמר אין זה כי אם בית אלקים. והנה אין במאמר הזה כי אם מעלה וקדושה שהמקום ההוא אינו אנושי כי אם אלקי עליון מושפע מהשם יתברך:

ושמינית למה בנביאים אמרו הקב"ה שלחני לנחמך ובאבות לא אמרו כן כי אם קבלי ממנו תנחומין לא שיאמרו שהשם שלחם לנחם:

והנראה לי בזה שרבותינו זכרונם לברכה ביופי מליצתם הפליגו ראשונה בתאר האבלות ועצבון אשר השיגהו לש"י כביכול מהחרבן והמשילו הענין כאדם נכבד שהיה לו אשה נאה ובנים נאים ממנה ובית ודירה נאה למושבו וכרם חמר לשעשועו ומרעה צאן הרבה שהאדם אשר כזה הוא מוכתר בכל מיני השלמיות המדומים יתואר באיש כפי האשה ובאב כפי הבנים ובבעל כפי הבית ובאדון כפי הכרם וברועה כפי הצאן, ועם היות במשל הבנים ובכרם והצאן והאשה כולם ענין אחד נאמר על כנסת ישראל הנה הם בבחינות שונות, כי בבחינה שהוציאם ממצרים והביאם להר סיני היו לו לאשה מקודשת ובבחינה שנולדו שאר הדורות בתורת השם ונכנסו בבריתו היו לו לבנים ומאשר הושיבם בארץ ישראל בארצותם לגוייהם והיו כולם זרע אמת היו לו ככרם ומאשר היו מושגחים ממנו תמיד במאכלם ובמשתיהם היו לו כצאן והוא רועה אותם בנאות דשא ירביצם על מי מנוחות ינהלם, הנה אם כן היתה לו האומה בארבע בחינות בבחינת אשה ובבחינת בנים ובבחינת כרם ובבחינת צאן והיה בית המקדש בבחינת בית מושב רוממותו, ולכן אמרו שהקדוש ברוך הוא היה ראוי לנחמו מפאת חמשת הבחינות האלה אשר זכרו ר"ל איש האשה הנרצה ואב הבנים השבויים ובעל הבית הנשרף ואדון הכרם הנקצץ ורועה ישראל שהוא הצאן שנכנס אריה ואכלו שהוא נבוכד נצר שנאמר (ירמיה ד, ז) עלה אריה מסובכו, ולפי הבחינה הזאת יהיה פירוש הכתוב נחמוני עמי שהיה הוא הצריך הנחמה ועם כל זה צוה לנביאים שיפייסו את כנסת ישראל וידברו על לב הגולים דברי תנחומין כדי שלא יתיאשו מתוקף הצרות ומאורך הגלות והנה אומרו שמתכנסים כל הנביאים והולכין אצלה רוצה לומר שהנביאים כולם בנבואותיהם לא יתנו לישראל נחמה שלמה לפי שעם היות שישעיהו וירמיהו ויחזקאל הרבו ייעודי הנחמות גם כן הרבו התוכחות ולכן יאמרו ישראל עליהם איך תנחמוני הבל ותשובותיכם נשאר מעל רוצה לומר תנחומותיכם אינן מספיקין כיון שמיד סמוכין להם דברי הרעות והתוכחות ואח"כ באחרונה נשאר מעל וכמו שפירש רבי אבא בר כהנא עד עכשיו אזני מלאות מן התוכחות, ועם היות שאמרו זה בכלל הנביאים הנה ראוי אחר זה להביא בפרט עשרה נביאים שהם הושע ויואל ועמוס ומיכה ונחום וחבקוק וצפניה וחגי וזכריה ומלאכי ולא זכרו מכל אחד מהם כי אם ייעוד אחד לפי שבאו המאמרים האלה להסיר מלב ישראל י' ספקות גדולות שהיו להם בביאת הגאולה והישועה והם עשרה היזקים ואבדות גדולות שאבדו בגלות כאלו יאמרו שאם יש לנחם את הקדוש ברוך הוא על חמשת הבחינות שזכר יש לנחם את ישראל על עשרת האבדות שאבדו, ואולי שעל זה אמר כי לקחה מיד השם כפלים כלומר למה אני מצוה אתכם הנביאים לנחם את ישראל כי הם צריכין לתנחומין כפלים ממה שצריך הקב"ה כביכול בעבור שהקב"ה אינו צריך תנחומין כי אם מה' בחינות וישראל מעשר בחינות שמהם יולדו להם עשר ספיקות לשיתיאשו בעבורם מן הגאולה.

הספק האחד מיעוט העם וכלויו שנתמעטו ונתדלדלו בגלות ונשארו מעט מהרבה כאלו אין בהם כדי לגאולה ועל זה בא הושע להשיב כנגד הספק הזה והאבדה הזאת ואמר אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה רוצה לומר שבהשגחת השם ירבו ויפרחו כשושנה שיכרתו אותה מבעוד יום ובלילה תפרח ותצץ ציץ כאלו לא נכרתה, ועל דרך מליצת המשל אמר שישראל ישיבהו אתמול אמרת לי הוכה אפרים שרשם יבש פרי בל יעשון שהוא יעוד על מיעוטם וכלויים והפסדם ועתה שאמרת בהפך לאי זה מהייעודים האלה נאמין.

והספק השני הוא מעניות ישראל ודלותם שמתוקף הצרות היו העם הזה עשוק וגזול כל הימים ונשארו רעבים גם צמאים ואיך יהיו מוכנים לכבוש ממלכות ולספק הזה השיבו יואל והיה ביום ההוא יטפו הרים עסיס רוצה לומר ההרים והגבעות אשר תלכו בהם יטפו עסיס לא תרעבו ולא תצמאו ולא קבלו ממנו לפי שכבר כתב הפך זה.

הספק השלישי שאין להם ראש שוטר ומושל ואיך אם כן יעצרו כח להלחם באויביהם ובא עמוס להשיב לספק הזה באומרו ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת רוצה לומר שיקים להם משיח מבית דוד ללחום את מלחמותיו וגם זה לא קבלו ממנו לפי שהוא אמר נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל ואם העם לא יוסיפו קום מה תועלת שתקים סוכת דוד.

והספק הרביעי הוא מפאת חטאתיהם ורוב עונותיהם שבהיותם רעים וחטאים להשם מאד בגלות איך תביא עליהם ישועת ה' ובא מיכה והתיר להם הספק הזה באומרו מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע רוצה לומר שיכפר ה' חטאתם ויושיעם וגם זה לא קבלו ממנו לפי שהוא אמר בפשע יעקב כל זאת ובחטאת בית ישראל מורה שאין השם יתברך נושא עון ועובר על פשע כיון שהענישם על חטאתם בגלות.

והספק החמישי הוא מפאת הגדולה מהיות ממשלת האויבים עליהם ועל הארץ ובא נחום להתיר הספק הזה באומרו כי לא יוסיף לעבור בך בליעל רוצה לומר שיסיר מעליהם האויב הבליעל וגם זה לא קבלו ממנו לפי שהוא אמר ממך יצא חושב על השם רעה יועץ בליעל ואיך יגבר בליעל על בליעל.

והספק הששי הוא בתשועה והוא חולשת ישראל ורפיונם כי באורך הגלות אבדה גבורתם ואיך אם כן יעצרו כח להלחם באדוניהם ולהוושע מידם ובא חבקוק להתיר הספק הזה באומרו יצאת לישע עמך לישע את משיחך רצה לומר שהשם יתברך יהיה המושיעם ולא בכחם יירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו וגם זה לא קבלו ממנו לפי שהוא עצמו אמר עד אנה ה' שועתי ולא תשמע אזעק אליך חמס ולא תושיע והורה בזה שהשם יתברך אינו רוצה להושיעם.

והספק השביעי הוא איך יזכו לגאולה ולתשועה בהיותם בהסתר פנים ממנו יתברך ובא צפניה להתיר הספק ההוא באומרו בעת ההיא אחפש את ירושלם בנרות רוצה לומר שישגיח בהם השגחה נפלאה כאדם שמחפש את ביתו ונרו בידו להטיב הראייה וגם זה לא קבלו ממנו לפי שהוא ייעד ביום חושך ואפלה שהוא המורה על הסתר פנים והעדר האור.

והספק השמיני הוא מפאת ארץ ישראל שנתקללה ובמקום שהיתה זבת חלב ודבש צבי לכל הארצות אחרי חרבנה גפרית ומלח שרפה כל ארצה ונשתנה טבעה לאדמה אשר אררה ה' ובא חגי להתיר הספק הזה באומרו עוד הזרע הגפן התאנה והרמון הן היום אברך כלומר שתשוב הארץ לאיתנה כמו שאמר הנביא (יחזקאל לו, ט) ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגם זה לא קבלו ממנו לפי שהוא עצמו קללם זרעתם הרבה והבא מעט.

והספק התשיעי מפאת האומות שבהיותם במעלה כבוד וגדולה אפשר שיזכו ישראל לגדולה כי לא נתמלאה צור אלא מחרבנה של ירושלם ולא תבנה ותכונן עיר ציון כי אם בחרבן האומות ולכן אמרו בפ' חלק ששאל רבי יהושע בן לוי לאליהו מתי אתי משיחא והשיבו שישאלהו למשיח עצמו וכאשר שאלו עוד אנה הוא השיבו אליהו אפתחא דרומי כלומר שהמשיח סמוך ומצרן לרומי לפי שכאשר תחרב תהיה ביאתו, וכמו שביארתי ההגדה הזאת בשלמות במאמר ישועות משיחו, ובא זכריהו להתיר הספק הזה באומרו וקצף גדול אני קוצף על כל הגוים כלומר שבזמן הגאולה יהיה חרבנם וגם זה לא קבלו ממנו לפי שהוא עצמו אמר קצף ה' על אבותיכם קצף ואם כן הושוו ישראל לאומות בענין הקצף.

והספק העשירי הוא מהיותם למשל ולשנינה בקרב העמים להיותם נבזים ושפלים יותר מכל האומות ובא מלאכי להתיר הספק הזה באומרו ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ וגם זה לא קבלו ממנו לפי שהוא עצמו אמר אין לי חפץ בכם אמר ה' והוא הפך מה שאמר כי תהיו אתם ארץ חפץ. הנה בזה נשלמו העשרה ספקות שהיו לישראל בענין גאולתם שהמה עשר אבדות גדולות שאבדו בגלות ולא נתפייסו בייעודי הנחמות שאמרו הנביאים הנזכרים בענינם לפי שכל אחד ואחד מהם אמר סותרו.

וענין כל זה שאנחנו בגלות לא נתפייס בנחמות הנבואות לפי שראינו בדבריהם תוכחות ונאצות גם כן ואין אנו מבינים דברי הנביאים ועניניהם ולכן אמרו במאמר הזה שאמר הקדוש ברוך הוא לאבות לנחם את ירושלם שמא תקבל תנחומין מהם, וענין זה שמא נתנחם אנחנו עם זכות האבות ונאמין שבזכותם נזכה לגאול' ולכן בא זכר האבות אחרי הנביאים לפי שהנבואות היו כפי ישראל וזכותם, ואחרי שלא מצאו שהיה די להגאל בזכותם כפי הנבואות ראו אם יספיק להם זכות האבות ולכן לא אמרו באחד מהאבות מה בידך כמו שאמר בנביאים לפי שהיה ענינם הזכות בלבד כמו שזכרתי, אבל היתה תשובת ישראל לאברהם איך אקבל ממך תנחומין שהרי עשיתני כהר רוצה לומר היאך אחשוב שבזכותך אגאל ואנחם בזה שהרי יצא ממך מי שעשאני הר חרב והם האשורים שיצאו מבני קטורה ואתה התפללת עלי בהיותי הר רצה לומר בגלות שהשם יתברך יראה וישגיח בי וישמרני ולא התפללת שיצילני מהגלות ומהחרבן כי אם שישגיח עלי אחרי החרבן והוא אומרו בהר השם יראה כלומר בישראל בהיותו הר ה' יראה בהשגחתו, וכן אמרו ליצחק שהיאך יחשבו שבזכותו יהיו נגאלין שהנה יצא ממנו עשו הרשע הוא אבי אדום שהחריב בית שני ושרף אותו באש והוא התפלל עליהם בהיותם בשדה שנאמר (בראשית כד, סג) ויצא יצחק לשוח בשדה כלומר להתפלל על ישראל בהיותם שדה כמאמר הנביא (ירמיה כו, יח) ציון שדה תחרש, והכלל שאולי האשורים שהחריבו בית ראשון והרומיים שהחריבו בית שני הגין עליהם זכות אברהם ויצחק ואיך אם כן יספיק אל גאולת ישראל, ואמנם ליעקב לא קבלו ממנו תנחומין לפי שאמר אין זה כי אם בית אלקים והוא הבית השלישי העתיד ובזה כבר העיר וגלה על החרבן באומרו אין זה, ואחרי שזכרו שלא הספיק זכותם של ישראל בדברי הנביאים בגאולתם ולא זכות אבותם אמרו אולי תגן עליהם זכות התורה ועל זה אמרו הלך משה ואמר לה קבלי ממני תנחומין ולא קבלה ממנו לפי שאמרו ישראל איך תגין התורה וזכותה עלינו והיא היתה בעוכרינו מפאת הקללות והגזרות הקשות אשר בה שנתקיימו בנו, ולכן אמרו שהלכו כולם אצל השם יתברך ואמרו לא קבלה ממנו תנחומין שנאמר עניה סוערה לא נוחמה כלומר שלא הספיק זכות הנביאים והאבות והתורה לגאולתם ולכן אמר הקב"ה אני ואתם נלך לנחמה כלומר שהנחומים האמתיים יהיו מיד השם יתברך ותשועתו וכשתראה בפעל וכמו שאמר ואעש למען שמי עם היות שיצטרפו בדבר גם כן כל שאר הזכיות כי עם היות שלא יספיקו בפני עצמם השם יתברך יספיק בידם, ושזה מאמר הנביא נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם רוצה לומר שהנחמה תהיה מעוטה בזכות הנביאים והאבות והתורה ועיקרה מהשם יתברך שיאמר הנחמות וינחם אותם, הנה התבאר המאמר הזה ולמה לא זכר מהנביאים כי אם י' אלה בלבד לפי שבאו להתיר עשר ספקות שהיו אצל ישראל על הגאולה ולמה זכרו האבות באחרונה ולא אמרו בהם מה זה בידך ולא גם כן הקב"ה שלחני לנחמך לפי שהיה ענינם הזכות, והתבאר גם כן מה היתה תרעומתם בשאברהם עשאו הר וגם ויאמר יעקב אין זה כי אם בית אלקים: