אברבנאל על ישעיהו מ:א

הנבואה עשרים וחמשה תחילתה נחמו נחמו עמי וכו' עד החרשים שמעו ויש בה ששה עשר פרשיות: הראשונה נחמו נחמו. השנית קול אומר קרא. השלישית על הר גבוה. הרביעית מי מדד בשעלו. החמישית כל הגויים כאין נגדו. הששית ואל מי תדמיוני ואשוה. השביעית למה תאמר יעקב. השמינית החרישו אלי איים. התשיעית ואתה ישראל עבדי. העשירית אל תראי תולעת יעקב. האחד עשר העניים והאביונים. השנים עשר קרבו ריבכם. השלשה עשר העירותי מצפון.

הארבעה עשר הן עבדי אתמך בו. החמשה עשר כה אמר האל ה'. הששה עשר שירו לה' שיר חדש: והנה ראיתי להעיר בנבואה הזאת ששה שאלות:

השאלה הראשונה באמרו כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה כי איך אמר הנביא שישראל קבלו מהשם כפלים מעונותיהם, והנה הש"י חשב ממנו למטה מעונינו ולא כחטאתינו עשה לנו וגבר חסדו על יראיו כמו שלמדונו הנביאים המשוררים ברוח הקדש:

השאלה השנית בקולות שנזכרו בפרשה אם באומרו ראשונה קול קורא במדבר פנו דרך השם ומהו הקול שיקרא זה ולמה יחדו למדבר, וה"ר דוד קמחי כתב כאלו קול קורא במדבר והוא מעוות הכתוב עד שתלמידי יש"ו עשו מן הכתוב הזה ראיה שהוא הלך במדבר ארבעים יום והיה מלמד תורה בישראל, ואם באומרו קול אומר קרא ואמר מה אקרא ולא פירש מי הוא הקול האומר קרא ומי הוא אשר ישיבהו מה אקרא:

השאלה השלישית בהכפל פסוק יבש חציר נבל ציץ כי רוח השם נשבה בו וחזר לומר מיד אחריו פעם שנית יבש חציר נבל ציץ ודבר אלקינו יקום לעולם, וירא' שכח שני המאמרים אחד והוא ייתור מבואר בהם:

השאלה הרביעית במה שהכניס בין פסוקי האומו' ענין הלבנון והעולות כי הוא אמר הן גוים כמר מדלי וגומר ואמר ג"כ כל הגוים כאין נגדו וגומר, ובין שני הפסוקים האלה שידברו מענין אחד הכניס ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה ואין זה מענין הגוים:

השאלה החמשית באומרו שני פעמים ואל מי תדמיון אל ואל מי תדמיוני ואשוה, ואם להיותו כפל ואם להיותו מאמר בטל מעצמו כי לא אמר אדם מעולם שהפסל הנעשה בידי אדם הוא דומה ונערך אל הסבה הראשונה יתברך, ולבד מה שאמרו הוא שעושים את הפסילים אם להיותם כלים להורדת השפע מהעליונים ואם שיעשו אותם לזכרונם כדי שיזכרו מעלליהם והם עובדים ומשתחווים לא לפסילים ההם כי אם לאלוקות הרוחניים שהם רמז וסימן להם ולא שיהיו הם בעצמם אלוקות, ויקשה אם כן אומרו ואל מי תדמיון אל הפסל נסך חרש המסוכן תרומ' וגו', ולמה בזה המאמר הראשון אמר לשון ערך ומה דמות תערכו לו ובמאמר השני לשון שווי באומרו ואל מי תדמיוני ואשוה בהיות הדומה ובלתי דומה ממאמר האיכות והשוה ובלתי שוה ממאמר הכמות והם אם כן בשני דברים מתחלפים:

השאלה הששית באומרו ויחזק חרש את צורף מחליק פטיש את הולם פעם אומר לדבק טוב הוא ויחזקהו במסמרים לא ימוט, כי זה הוא מענין הפסילים, והנה למעלה היה ראוי שיחובר זה עם שאר הפסוקים שהביא מהפסילים. והנני מפרש הכתו' באופן יותרו השאלות האלה כולם:

נחמו נחמו עמי וכו' עד קול אומר קרא, הנבואה הזאת כוונתה הכוללת היא שאחרי שזכר מפלת סנחריב ותשועת בני ירושלם מידו ומה שקרה עוד לחזקיהו עם שלוחי מלך בבל ומה שיעדו הנביא מהגלות העתיד להיות, נבא אחריו שעוד תבוא גאולה אחרת יותר גדולה מאותה שהיתה בימי חזקיהו ואז יצאו בניו מהגלות הנגזר עליהם, אמנם במדרש שיר השירים (מדרש זוטא על שיר השירים ח, ו) נתנו בו טעם אחר אמרו נחמו נחמו עמי מה כתיב למעלה מן הענין חזקיהו אל ישעיהו טוב דבר ה' אשר דברת ויאמר כי שלום ואמת יהיה בימי אמר הקב"ה לחזקיהו צרכך בקשת נחמו נחמו עמי שאין אתם צריכים לתפלתו של חזקיהו שאני מנחם אתכם והנה כפל נחמו נחמו היה אם כנגד שתי הגליות שגלו ישראל בחרבן ראשון וחרבן שני ואם לחזק ענין הנחמה כדברי המפרשים.