אברבנאל על ישעיהו לט:ח

אמנם מה שנשאר לעיין בזה הוא בתשובת חזקיהו לדברי הנביא באומרו טוב דבר ה' אשר דברת ויאמר כי יהיה שלום ואמת בימי ובספר מלכים (ב' כ, כ) כתוב טוב דבר ה' אשר דברת הלא אם שלום ואמת יהיה בימי, והתימה מגודל שלמותו איך לא נצטער בייעוד הרע ההוא ובקש בלבד על עצמו ולא חשש על זרעו ואיך אמר על ייעוד הרע טוב דבר ה', כי הנה עם היות שחייב אדם להודות על הרעה אינו ראוי מפני זה שיאמר לרע טוב ולטוב רע ושלא יספוק כפיו ויניע ראשו, ולא עשה כן שאול כשנגזרה עליו הגזרה ולא דוד על ענשו בדבר אורי', והנכון בעיני בזה הוא שחזקיהו לא אמר טוב דבר ה' אשר דברת על הרעה שיעד הנביא מחרבן יהודה וירושלם ובית ה' אבל כיוון לייעוד הראשון שייעדו ישעיהו מתוספת הט"ו שנה על ימיו ורפואתו מחליו, כי כאשר ראה ושמע הצרה העתידה לבוא עליו והרעה אשר ימצא את עמו חשש שמא יהיה זה בחייו ונתחרט מאוד ממה שהתפלל על רפואתו וירע בעיניו על תוספת ימיו כי היה טוב מותו מחייו פן יראה ברע אשר ימצא אותו. וכבר זכר הפלוסוף שהמות הוא נבחר מן החיים הנכלמים בחרפה ובקלון עד שמפני זה אמר מרע"ה (דברים ה, לג) למען תחיון וטוב לכם כלומר שיהיו חיים טובים לכם לא חיים רעים כי הם קשים מהמות, ובעבור זה אמר חזקיהו אל ישעיהו טוב דבר ה' אשר דברת רוצה לומר עתה אומר שהדבר אשר דבו' בימי' הראשוני' על רפואתי ותוספ' שנות חיים אשר חשבנוהו שהיה חסד גדול הוא ומאמר טוב, אבל בתנאי אם שלום ואמת יהיה בימי ושהייעוד הרע הזה אשר אמרת לא יצא בימי לפעל כי אם תהיה הרעה ההיא בימי למה לי חיים טוב מותי מחיי, והשלום והאמת שזכר היה ממלך בבל שהיה בשלום עמו תמיד ולא יהפך לו לאויב להלחם בו, והמאמר הזה מורה שהיה יודע חזקיהו שלא היה החרבן בחטאו כמו שזכרתי כי גזור היה מלפניו יתברך בעבור עמו ולכן לא התפלל לשי"ת כי אם שלא יהיה בימיו וכן היה כי בזכותו האריך ה' אפו, והנה אמר ויאמר כי שלום ואמת יהיה בימי והאמירה בכאן הוא מיותרת להודיע שזה היה תנאי עצמי כאלו אמר טוב דבר ה' אשר דברת אבל אמר הנה יהיה טוב אם שלום ואמת יהיה בימי. הנה התבאר שגם בזה לא חטא חזקיהו בשפתיו כי הוא היה ירא ה' במצותיו חפץ מאד: