אברבנאל על ישעיהו לט:א

בעת ההיא שלח מראדך וכו' עד סוף הנבואה, ספר הכתוב שמראדך היה מלך בבל לפי שעם היות שסנחריב מלך אשור היה גם כן מלך בבל כמו שכתוב בספר מלכים (מלכים ב יז, כה) ויבוא מלך אשור מבבל היו תחת ידו מלכים רבים ומכללם מלך בבל, ואחר שמת סנחריב ומלך אסרחדון בנו תחתיו היה מראדך בלאדן בן בלאדן מלך בבל והיה תחת ידו של אסרחדון, אבל היו אויב לסנחריב ובניו למה שהיה מושל עליו בחזקה ולכן שלח ספרים ומנחה אל חזקיהו כאשר שמע שחלה ונתחזק רוצה לומר נתרפא, (ב) וישמח עליהם חזקיהו רוצה לומר על מלאכיו ועל הספרים והמנחה והראה את מלאכיו את בית נכאתה רוצה לומר בית גנזיו והדברים החמודים שהיו לו, והשמן הטוב הוא שמן אפרסמון שלא נמצא בכל העולם כי אם ביריחו, ובפרקי רבי אליעזר כתוב שהראה להם את קדש הקדשים והראה להם הלוחות ואמר באלה אנו עושים מלחמה ונוצחים, וכפי מה שנאמר בדברי הימים יחס הקב"ה לחזקיהו אשמה וחטא במה שהתגאה בהצלחותיו ובית גנזיו וחמודותיו, ולפי שלא יחס הנצחון והטוב להשגחת השם יתברך והוא אומרו שם (דברי הימים ב לב, כה) ולא כגמול עליו השיב יחזקיהו כי גבה לבו ויהי עליו קצף ועל יהודה וירושלם, (ה) ולכן בא הנביא ישעיהו להוכיחו עליו באומרו שמע דבר ה' צבאות הנה ימים באים ונשא כל אשר בביתך ואשר אצרו אבותיך עד היום הזה בבל גומר, ומבניך אשר יצאו ממך אשר תוליד יקחו והיו סריסים בהיכל מלך בבל רוצה לומר הנה הראת לבבליים כל אוצרותיך בגאוה וגודל לבב (ו) לכן תדע שהבבלים ישאו כל אשר לך לבבל ולא לבד הגנזים והחמודות (ז) אבל מבני בניך כיהויקים ויהויכין וצדקיהו יוליכו שמה וכן מנש' הגלה, בבל ואמנם חנניה מישאל ועזריה ודניאל וזרובבל שהיו מזרע המלוכה ומהפרתמים יהיו סריסים בהיכל מלך בבל, ויש בזה דעות לחז"ל מהם אמרו סריסים ממש ומהם אמרו שרים כתרגומו.

אבל יש להקשות בזה איך נענש חזקיהו עונש מופל' כל כך בסבה קטנה ועון קל כזה כי אם היה שבאו אליו שלוחי מלך בבל ראוי היה שיכבדם ויראם בית גנזיו, ואם דרשו מעמו המופת אשר היה בארץ אין ספק שיספר להם חזקיהו הענין כולו, ואף שנאמר שחטא בהתגאות לבו אין ראוי מפני זה שנאמר שבעוונו נחרבה ירושלם וגלתה יהודה ונשרף בית קדשנו ותפארתנו חלילה לאל מרשע שיעשה מכה רבה וחרבן מופלג אשר כזה בעבור חטא נקל בגאות חזקיהו, והנה לא ראינו שהנביא הוכיחו על זה ולא אמר לו יען אשר עשית את הדבר הזה או יען אשר לא גמלתני וכיוצא באלו הדברים המורים על היותו כפוי טובה נגדו יתברך, וגם שנודה שחטא בזה הנה ישראל מה עשו ולמה יכשלו בעונו כל בני יהודה וירושלם, עד שאמרו בפ' חלק (סנהדרין קד, א) תניא רשב"א אומר בשביל הטוב מה אות ובשביל מה אות אכלו גוים על שלחנו ובשביל שאכלו גוים על שלחנו גרם גלות לבניו, מסייע ליה לחזקיה דאמר חזקיה כל המזמן גוי בתוך ביתו ומשמח עליו גורם גלות לבניו שנאמר ומבניך אשר תוליד יקח והיו סריסים בהיכל מלך בבל עד כאן, ופסוק מפורש הוא שלא היה החרבן כי אם בחטאת מנשה ואיך אם כן יוחס לחזקיהו, וכבר ראיתי בדברי החכם אבן כספי במאמר תם הכסף בדרוש ז' שכתוב שהיה חזקיהו סבה רחוקה בחרבן ומנשה סבה קרובה, שחזקיהו כשהראה כל בית נכאתה ואוצרות בית ה' לשלוחי מלך בבל ותגדל בעיניהם עושר ירושלם ובית המקדש וכאשר נתפרסם כל זה לבבליים נכנסה חמדה רבה בלבם ובעבור זה התעוררו אחר כך לבוא על ירושלם לשלול שלל ולבוז בז, וזו היתה סבה רחוקה טבעית בחרבן הבית, אמנם מנשה בגלל חטאתיו אשר חטא ואשר החטיא את יהודה מלא סאתם לפני השם עד שמפני זה נגזרה גזרה מהשם יתברך להחריבה זאת היתה סבה קרובה מגעת, וכבר ידעת שהסבות הקרובות יגיעו באמצעות הסבות הרחוקות והאמצעיות זהו דעתו, ולא יכשר בעיני לפי שאם היה ענין חזקיהו סבה טבעית אנושית לא היה מקום לייעוד הנביא שיעדו עליו כי הוא נאמר באמת ע"ד העונש והגזרה שכבר היתה גזורה לפניו ית' ועדיין לא נולד מנשה ואיך יגיד הנביא מה שנגזר עליו.

ולכן אומר אני שחרבן ירושלם היה כמוס לפניו יתברך חתום באוצרותיו בעבור עון בני יהודה מהע"ז אשר עבדו ימים רבים ולהיותם בלתי שומרים שמטת הארץ ויתר עונותיהם, וכאשר גלו עשרת השבטים היה משורת הדין שיגלו ג"כ בני יהודה ובנימין אלא שלא רצה השם שיגלו אז בזכות חזקיהו שהיה אז מלכם ובזכות בית המקדש שהגין בעדם, ונתן להם זמן כדי שישובו בתשובה ויתנו לב אל אחיהם בית ישראל שהלכו בלא כח לפני רודף ולא נחתם גזר דינם כי אם בחטאת מנשה כמו שהעיד הכתוב פעמים, אבל עתה כאשר חזקיהו הראה לשלוחי מלך בבל כל אשר בביתו ונתגאה באותו כבוד שבאו אליו שלוחים מבבל, הודיע הש"י לנביא לא על צד העונש והגזרה כי אם על צד הגדת העתיד שכל מה שאירע עתה לחזקיה יהיה סימן לבניו אם הוא לא היה רוצה להוליד בנים והיה עושה עצמו בלתי מוליד הנה יבאו ימים שמבניו יהיו סריסים, אם באו אליו עתה אנשים מבבל הנה יבא זמן שיבא עליו חיל גדול וכבד מבבל עם נבוכדנצר, אם עתה בבליים ראו כל אשר בביתו הנה גם כן בימים ההם יראו ויקחו כל אשר בביתו, הנה א"כ היה חזקיהו לבניו ולזרעו סימן לא סבה ופועל כי הוא לא חטא כי אם בהתגאות לבו וגם מזה עשה תשובה כמו שנאמר בדברי הימים (ב' לב, כו) ויכנע חזקיהו בגובה לבו הוא ויושבי ירושלים ולא בא עליהם קצף ה' בימי חזקיהו מורה שחמת השם יתברך היתה ערוכה בכל ושמורה לבוא על ירושלם ובזכותו האריך השם אפו ולא באה בימיו, הנה אם כן חזקיהו הסיר קצף מעל ישראל לא שהיה סבה פועלת אותו כי הפועל האמתי בקצף והחרבן היה מנשה כמו שנזכר בהוסיפו על חטאות יהודה הקודמים פשע.