אברבנאל על ישעיהו לז:ל

ואמנם אמרו וזה לך האות אכול השנה ספיח כתב רש"י שאמר הנביא לחזקיהו מפלת סנחריב תהיה לך לאות על הבטחה זו שאני מבטיחך מפי השם, כי לפי שחיילות סנחריב החריבו התבואות וגדעו האילנות בכל ארץ יהודה, שהנה בשנה הזאת יתברכו הספיחים ותסתפקו בהם ובשנה השנית תסתפקו בשחיס, ובשנה השלישית זרעו וקצרו, ויותר נכון לפרש שאמר לחזקיהו זה הדבר אשר תראה ממפלת סנחריב ושישוב בדרך אשר בא בה יהיה לך האות על ייעוד אחר שמיעד אותך השם יתברך, והוא שבשנה הזאת תאכלו הספיחים אשר בשדות ולא יהיה אויב מחוץ שימנע אתכם מזה, ונצטרך לומר זה לפי שעדיין היו בני יהודה בפחד אולי ישוב עליהם סנחריב עם חיל אחר, ובשנה השנית לא תצטרכו לזרוע כי תאכלו השחיס והוא היוצא באדמה מהנופל מהספיח הראשון, וידמה שאותה שנה היתה שנת שמטה ולכן לא יזרעו ולא יקצורו, או השנה הראשונה עברה בעסק המלחמה והשנית פתחו האדמה ונרו להם ניר ולכן בשנה השלישית כתוב זרעו וקצרו וגומר, ואמר ואכלו פרים להגיד שישבו בהשקט ובבטחה ויאכלו פרי אדמתם, (לא) לפי שאותה הפליטה הנשארת מכל ישראל והיא בית יהודה תוסיף שרש למטה ותעשה פרי למעלה כדרך העצים השתולים על יבלי מים, והשרש הוא מעשה הצדקה ולמוד התורה האלהית ומזה יצא הפרי למעלה והוא ברכת התבואות, ואפשר שאמר פליטת בת יהודה לפי שסנחריב הרג והגלה רבים מהם בכבשו כל ערי יהודה הבצורות והודיע שעם היות שסנחריב כבש והגלה רבים מערי יהודה (לב) הנה ירושלם תמלט ומשם תצא שארית ופליטה וקיום לבית יהודה, והיה זה מפאת הכבוד החונה בירושלם והשכינה אשר בהר ציון, ושעם היות יושבי ירושלם בלתי ראויים לשיעשה להם נס גדול כזה הנה קנאת ה' צבאות על החרופים שחרף אותה מלך אשור תעשה זאת הפליאה העצומה.

ולפי שהיו כל דברי הנביא במשלים וחידות הוציא מדבריו הייעוד המבואר והוא (לג) כה אמר ה' אל אשור לא יבא אל העיר הזאת רצה לומר שלא יכנס לירושלם עם היות שבא סמוך אליה עם מחנהו ושם נגף ולא נלחם בה, והוא אומרו ולא יורה שם חץ ולא יקדמנה מגן ולא ישפוך עליה סוללה רצה לומר שלא ילחמו עליה בחצים ולא גם כן שיקדמו מגינים לגשת אל החומה להפילה, וגם כן שלא ישפכו עליה סוללה שהם כולם דרכים מתחלפים מהמלחמה (לד) וישוב בדרך אשר בא בה והנה אמר ואל העיר הזאת לא יבא אחרי שכבר זכרו למעלה, לפי ששם ייעד שלא יכנס בירושלם וכאן אמר שאל העיר הזאת לא יבא שרצה לומר פעם אחרת עם מחנה אחר כי ימיתוהו בחרב אחרי לכתו ולכן לא ישוב עוד, (לה) ואמר שיהיה השם יתברך מגן ומחסה להושיעה לא בזכות העם היושב בה כי אם למען כבוד שמו יתברך, ובעבור הברית אשר כרת את דוד עבדו שאם ישמרו בניו את בריתו ומצותיו לא תסור המלכות, ולכן בהיות חזקיהו ירא את ה' במצותיו חפץ מאד הנה היה משורת הדין שהשם צבאות יגן עליהם, ואם כן במאמר הזה העיד הנביא על זכות חזקיהו וצדקתו שתגין על העיר, (לו) והעיד הכתוב שכמו שניבא הנביא כן היה שיצא מלאך ה' והכה במחנה אשור מאה ושמנים וחמשה אלף וישכימו בבקר והנה כולם פגרים מתים, כבר זכרו חכמים זכרונם לברכה (תנחומא וארא ט, א) שאותם מאה ושמנים וחמשה אלף שהכה המלאך היו קשורי כתרים בראשיהם, וכן נראה בדברי הימים (ב' לב, כא) ויכחד כל גבור חיל ונגיד ושר במחנה מלך אשור ולכן אמר ישעיהו בנבואות שעשה על סנחריב ישלח ה' במשמניו רזון שקראם משמניו להיותם שרים, ובמכילתא (ישעיה י, טו) אמרו הגדול שבהם היה ממונה על מאה ושמנים וחמשה אלף והקטן שבהם אינו פחות משני אלפים שנאמר ואתנה לך אלפים סוסים אם תוכל לתת לך רוכבים עליהם ואיך תשיב את פני פחת אחד עבדי אדוני הקטנים, ואמרו עוד שמכתם היתה שרפת נשמתם והגוף קיים וכמו שאמר על זה ותחת כבודו יקד יקוד כיקוד אש.

אמנם בספר מלכים כתוב (מלכים ב' יט, לה) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' וגומר וזה מורה שסנחריב בהיותו בלכישה ידע שתרהקה מלך כוש היה בא נגדו ויצא לקראתו עד לבנה ושם נלחם עמו ויתפשהו ויקח את כל חילו ומשם שלח המלאכים השניים עם הספרים שנזכרו למעלה אל חזקיהו, ובא מיד סנחריב על ירושלם עם כל השבי ממצרים ומכוש שהחריב אותם באותו פעם, ואותו היום שבא עם מחנהו על ירושלם נבא ישעיהו הנבואה הזאת ומיד בלילה הסמוכה לאותו יום יצא המלאך והכה במחנה אשור, ומפני זה לא היה לו זמן לירות שם חץ ולקדם מגן ולא לשפוך עליה סוללה, וחכמינו זכרונם לברכה אמרו (ישעיה ל, כט) כי ליל פסח היה ושאותו הלילה אמרו ישראל שירה שנאמר השיר יהיה לכם כליל התקדש חג, ועוד אמרו כי לפני מפלתו של סנחריב חלה חזקיהו וביום השלישי לחוליו שעלה בית ה' היתה מפלת סנחריב, וכדי שישוב סנחריב לארצו בפחי נפש גזרה חכמתו העליונה שלא ימיתהו המלאך בקרב המחנה כדי שיבוא לארצו בקלון וחרפה ושם יהרג על ידי בניו, (לז) והוא אומרו כאן ויסע וילך וישב סנחריב מלך אשור וישב בננוה שהוא היה ראש מלכות אשור כמו שאמר (מלכים ב' יט, לו) ומן הארץ ההיא יצא אשור ויבן את נינוה (לח) ויהי הוא משתחוה בית נסרוך אלוהיו, והנה אדרמלך ושראצר בניו הכוהו בחרב ואמרו חכמים זכרונם לברכה שסנחריב שאל מה זכות אומה זו שאלהיהם נלחם להם ושהשיבוהו חכמיו אברהם אביהם העלה את בנו עולה ושהוא אמר אף אני אעלה את שני בני אלה, וכאשר שמעו זה בניו הרגו אותו בעוד שהיה משתחווה בית אלהיו וברחו אל ארץ אררט כי לא הרגו אותו כדי למלוך אחריו כי הנה לא מלך אחריו כי אם אסרחדון בנו:

מה גדלו מעשיך ה' ומה עמקו מחשבותיו, הנה סנחריב חרף וגדף שם כבוד מלכותו ולכן הוא ירב לו ושלח מלאכו והכה במחנהו אשר היה בוטח בו ולא רצה השם יתברך שתהיה מפלתו בידי בני אדם כי אם ביד האלים, כמו שהוא חרף וגדף לאלקים זימן שכדי שמלכי מצרים וכוש יראו מפלתו וישמחו בה, שקודם המפלה הזה יהיה נצחון סנחריב עם מצרים וכוש, ואם לפי שישראל יזכו בשללם שהביא עמו כאשר בא על ירושלם, ועל זה אמר ישעיה עליו השלום (ישעיה מה, י) נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתך ואומר (ישעיה מג, ג) יגיע מצרים וסחר כוש וסבאים אנשי מדה עליך יעבורו ולך יהיו עד שגם המה יעידון יגידון אך בך אל ואין עוד אפס אלקים: