אברבנאל על ישעיהו לח:א

בימים ההם חלה חזקיהו וכולי עד ויהי דבר ה' אל ישעיה, כתב הרד"ק שחלה חזקיהו קודם מפלתו של סנחריב ושלכן נאמר ברפואתו ומכף מלך אשור אצילך, והרב רבי לוי בן גרשם בפירושו לספר מלכים כתב שהיה חוליו אחרי הספור הקודמת ומפלת סנחריב כסדר הפרשיות, ושמה שאמר ומכף מלך אשור אצילך היה לפי שאסרחדון בנו היה רצונו לבוא על ירושלם, ושני הדעות האלה לא יתכנו אם הראשון כי מלבד שיבאו הפרשיות שלא כסדרן הנה יהיה אומרו בימים ההם חלה חזקיהו בלתי צודק כי לא היה בימים ההם כי אם קודם לכן, ואם לדעת השני יקשה אומרו בימים ההם, ולכן אחשוב שהיו שני הדברים בזמן אחד רוצה לומר ביאת סנחריב על ירושלם ומחלת חזקיהו, ולכן אמר בימים ההם חלה וכן אמרו בסדר עולם (פרק כג פרשה א) לפני מפלתו של סנחריב חלה חזקיהו שלשה ימים רבי יוסי אומר יום שלישי של חזקיהו הוא יום מפלתו של סנחריב, וידמה שלהיות חזקיהו חולה כאשר בא רב שקה היתה צרתו מכופלת ולכן לא הלך הוא בעצמו אל ישעיהו מפני חוליו ושלח את אליקים ושבנא וזקני הכהנים לפניו, ובבא ספר סנחריב אליו התחזק והלך בית ה' להתפלל ושב אל המטה, ואמנם חוליו לא היה טבעי אבל מהשגחת השם יתברך לפי שלא היה נשוי אשה וכדי שלא יפסק זרע בית דוד שלא ישאר ממנו יושב על כסאו הוכח במכאוב על משכבו כדי שישוב בתשובה וישוב וישא אשה, וכבר הסכימו חכמים זכרונם לברכה בפרק קמא ממסכת ברכות (ברכות י, א) אמרו שם אמר רב הונא מאי דכתיב (קהלת ח, א) מי כהחכם ומי יודע פשר דבר מי כהקדוש ברוך הוא שיודע לעשות פשרה בין שני צדיקים, חזקיהו אמר ליתי ישעיהו גבאי דהכי אשכחן באליהו דאזל לגבי דאחאב וישעיהו אמר ליתי חזקיהו גבאי דהכי אשכחן ביהורם דאזל לגבי אלישע, מה עשה הקדוש ברוך הוא הביא יסורין על חזקיהו ואמר לישעיהו לך ובקר את החולה שנאמר בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו כה אמר ה' צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לע"ה, אמר ליה ומאי כולי האי אמר ליה משום דלא עסקת בפריה ורביה, אמר ליה דאמרו לי כלדאי דנפקו מנאי בני דלא מעלו, אמר ליה את גבי כבשי דרחמנא למה לך, רצה לומר סתרי דרחמנ' אבעי לך לאעסוקי ומאי דניחא לקמיה דהקב"ה ליעביד, הנה בארו שהיה חליו השגחיי על צד העונש בעבור שלא נשא אשה ושכוונת חזקיהו בזה היתה לשם שמים לדעתו שעתיד לעמוד ממנו מנשה הרשע, אבל הקב"ה לא בחר בזה ולא הסכים עליו מפני שלא יפסק זרע הממלכה ממשפחת בית דוד כמו שיעדו לא יכרת לך איש מעל שבטי ישראל ואמר (תהלים פט, לא) ושמתי לעד זרעו וכסאו כימי שמים, ומפני זה בא אל חזקיהו החולי הכבד ההוא שהגיע עד שערי מות יצוה השם אל ישעיהו שיבקרהו ויאמר לו צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה, ובמאמ' הזה היה אליו הערה גדולה לשער בסבת חוליו כאלו אמר חזקיהו אין לך לצוות על דרך המלכות לפי שאין לך בנים, ואנחנו נצטרך להקים מלך ממשפחה אחרת וכבר נפסקה מלכותך אחרי שאין לך יורש עצר ולא לך זרע אשר יירש ארץ, וגם אין לך לצוות לאשתך ולא לבניך כי אין לך אשה ולא בנים, ומפני זה צו לביתך רוצה לומר עבדיך ומשרתיך לבד ומטלטלי ביתך כי אין לך עוד מזה כי מת אתה ולא תחיה רוצה לומר שתמות מיתה מוחלטת אחרי שאין לך יורש.

והנה ראה יתברך לצוותו על זה עם היות שלא עשה כן לאבות הראשונים לא לצורך הצואה בעצמ' כי אם לעוררו על התשובה והחרטה והתפל' אשר יעשה כי לא יחפץ במות המת כי אם בשובו מדרכיו וחיה (יחזקאל לג, יג), וחזקיהו הבין הכוונה האלקית ולכן לא חשש לצוות ביתו כי אם להתנצל מהחטא ולהתפלל על העונש הנגזר עליו, (ב) והוא אומרו ויסב חזקיהו פניו אל הקיר רוצה לומר שלא היה לו אשה ובנים לדבר עמהם אבל כאדם יחידי מבלי חברה החזיר פניו אל הקיר והתפלל אל ה', וחכמים ז"ל דרשו במס' ברכות פ"ק (ברכות י, ב) אל הקיר רבי יוחנן אמר שהתפלל מקירות לבו רוצה לומר בכוונה כי הוא העיקר, ריש לקיש אמר על עסקי קיר אמר לפניו רבש"ע ומה שונמית שלא עשתה אלא קיר אחת קטנה החיית את בנה אבי אבא שחפה כל ההיכל זהב על אחת כמה וכמה, ובירושלמי דברכות (פ"ד ה"ד) לאיזה קיר נשא עיניו אמרי ר' יהושע בן לוי בקירה של רחב אמר לפניו רבש"ע רחב הזונה שתי נפשות הצילה לך ראה כמה נפשות הצלת לה, תאני רבי שמעון בן יוחאי אפילו היו במשפחתה מאתים אנשים וכל' נדבקו במאתי' משפחו' כלם ניצלו בזכות' אבותי שקרבו לך כל הגרים הללו על אחת כמה וכמה, רבנין אמרין על קירות לבי אמר חזרתי על רמ"ח איברים שבי ולא הכעסתיך באחד מהם על אחת כמה שתתן לי נפשי עד כאן, ולדעת יונתן הקיר הוא כותל בית המקדש רצה לומר כותל מערבי כי שם פניו נכח הכותל ההוא להתפלל, (ג) והיתה תפלתו אנא ה' זכר נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלב שלם והטוב בעיניך עשיתי וחכמים ז"ל אמרו בפ"ק דברכות (ברכות י, ב) אמר ר' יוחנן משום ר' יוסי בן זמרא כל התולה בזכות עצמו תולין לו בזכות אחרים וכל התולה בזכות אחרים תולין לו בזכות עצמו משה תלה בזכות אחרים שנאמר זכור לאבר' ליצחק ולישראל עבדיך תלו לו בזכות עצמו שנאמר ויאמר להשמידם לולי משה בחירו חזקיהו תלה בזכות עצמו שנאמר זכר נא את אשר התהלכתי לפניך באמת לפיכך תלו לו בזכות אחרים שנאמר וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי, והיינו דריב"ל דאמר ריב"ל מאי דכתיב הנה לשלום מר לי מר אפילו בשעה ששגר לי הקב"ה שלום מר הוא לי, ובמאמר הזה ראיתי אני ספק גדול כי הנה בענין משה נראין הדברים כדבריהם ז"ל אבל בענין חזקיהו לא נוכל לומר כן, כי מה שאמר וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי על הצלת ירושלם מיד סנחריב וזה נזכר בפרשה הראשונה, ואמנם מה שחזקיהו תלה בזכות עצמו היה אחר כך לא בענין סנחריב כ"א בענין מחלתו ומה לתבן את הבר.

והנראה אלי בזה הוא שכבר זכרתי שהיה דעת חז"ל שבזמן אחד היה חולי חזקיהו וביאת סנחריב שניהם יחד ושמה שנאמר לחזקיהו ביום השלישי תעלה בית ה' באותו יום היתה מפלת סנחריב, וכיון ששתי הצרות ההן היו כאחת וחכמים ז"ל הוכיחו הענין מפסוק וגנותי על העיר הזאת מורה שהיתה תפלתו של חזקיהו על שני דברים על סנחריב ועל רפואתו, ועל שניהם אמר זכר נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ושעל שניה' השיב הנביא וגנותי על העיר הזאת להושיע' למעני זהו כנגד ענין סנחריב, ולמען דוד עבדי כנגד רפואת חזקיהו שלא ימות ויפסק זרע דוד וכסא מלכותו, אבל כל זה הוא דרך דרש, וכפי הפשט אחשוב שלא אמר חזקיהו זכר נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלב שלם לזכור זכותו ולשבח עצמו ולא לטעון שלא היה ראוי שימות להיותו איש תם וישר ירא אלקים, אבל שאמר זה להתנצל מהחטא המיוחס אליו שלא התעסק בפריה רביה ואמר שלא עשה זה מפאת גאה וגאון ודרך רע כ"א לתכלית טוב וכוונה ישרה לבל יצא ממנו מנשה מושל מקשיב על שפת שקר אויב חרף ה', וע"ז אמר זכר נא את אשר התהלכתי לפניך באמת רוצה לומר שהעדרו מלקחת אשה היה באמת ובלב שלם, והטוב בעיניך עשיתי רוצה לומר שטוב יהיה העדר מנשה ממציאותו, ולכן לא היה ראוי שיהיה נדון חזקיהו כפי מעשיו כי אם כפי כוונתו ובזה נתחרט ובכה בכי גדול כדרך המתחרטים, וחכמים ז"ל דרשו (ברכות י, ב) והטוב בעיניך עשיתי שגנז ספר רפואות שעשה שלמה כי היו ישראל בוטחים בו ולא היו דורשים את ה' בחליים ולכן בקש ממנו שישלם שכרו מדה כנגד מדה שירפאהו מחוליו, הנה התבאר מזה מה ראה השם יתברך לצוות לחזקיה שיצוה לביתו ותכלית דבריו בתפלתו, והותרה הזה השאלה הרביעית: