אברבנאל על ישעיהו לז:כה

ועוד אמרת, אני קרתי ושתיתי מים ואחריב בכף פעמי כל יאורי מצור, רוצה לומר, שכרה ושתה מים, והוא משל למקומות ולארצות שכבש ושהחריב בלי השתדלות כל יאורי מצור, והם הערים החזקות שלא יתכן לכבשם כי אם בבנין המצור עליהם, וי"מ יאורי מצור על מצרים, לפי שנילוס הוא הנהר הגדול, וסנחריב החריב את מצרים קודם בואו לירושלם, ובספר מלכים כתוב קרתי ושתיתי מים זרים, רמז לנכסי העמים, ורש"י פירש, אני קרתי ושתיתי מים, כלומר, התחלתי בכל מעשה וגמרתי והצלחתי, כזה הכורה בור ומוצא בו מים ומצליח.

ואחריב בכף פעמי אם באתי לצור על עיר הבטוחה בנהרותיה, הבאתי עליה גייסות רבים, וכלו מימי נהרותם בשתייתם, ובהמתם ומדרך כף רגליהם, יאורי מצור, יאורי עיר הבאה במצור ע"י, ובספר מלכים שכתוב מים זרים פירש רש"י, מים נובעים קורא זרים, לפי שעד הנה לא הכירו בהם, ועל זה זכרון הדברים שהיה אומר סנחריב בזדון לבו ובגאותו ועתה ידבר הנביא בשם האל כנגד סנחריב, (כו) הלא שמעת למרחוק אותה עשיתי, כלומר, למה תתפאר על הצלחותיך במלחמות, הלא שמעת שאני עשיתי את כל זה וברצוני היתה הצלחתך, ולכן למרחוק הודעתיה ע"י עבדי הנביאים, וזה לאות כי אני עשיתיה, וכמאמר הנביא (ישעיה מא, ד) מי פעל ועשה קורא הדורות מראש וזהו אומרו, הלא שמעת למרחוק אותה עשיתי, רוצה לומר, הלא שמעת קודם נצחון מלחמותיך שאותה עשיתי אני, מימי קדם ויצרתיה, רוצה לומר, כי קודם כל דבר היתה המלחמה נוצרת בחכמתי העליונה ועתה הבאתיה והוצאתיה לפועל, מפני זה, ותהי להשאות גלים נצים ערים בצורות, רוצה לומר, ולכן היתה הארץ שואה ומשואה והערים הבצורות היו גלים נצים, ר"ל, גלי אבנים חרבים כי נצים הוא מגזרת ציה, ורש"י פירש, ותהי להשאות גלים נצים, הביאותיה לאותה גזירה כדי שתהא להשאות גלים נצים ערים בצרות עשה כנוי ת"יו, ותהי שב אל הגזרה (כז) ושיהיו יושבי הערים ההם קצרי יד, רצה לומר עניים וחלושים, וחתו ובשוממך יהיו לפניך ולפני אנשיך כעשב השדה וירק דשא וכחציר הגגות שיאכלו הפירות, ושדמה לפני קמה רצה לומר בתבואה קודם שתגיע להתבשל ולהתקשות ולבוא לידי קמה והוא חלוש ורך ושדמה, והכונה כולה שמלך אשור היה כלי זעמו של הקדוש ברוך הוא, וכמאמר הנביא הוי אשור שבט אפי ולכן היתה הצלחתו להיותה גזורה מאת השם יתברך ואיך אם כן יתפאר הגרזן על החוצב בו, ויש מפרשים שני הפסוקים האלה הלא שמעת למרחוק אותה עשיתי רצה לומר את ירושלם, ומימי קדם יצרתיה רצה לומר שהכינה למקום שכינתו, וכמו שאמר ויוצרה מרחוק לא ראיתם והנה היא פעל ידי, ואם כן עתה הבאתיה ותהי להשאות גלים והוא נאמר בתימה, רצה לומר וכי יעלה בדעתך שאשחית פעל ידי עד שאביאנה שתשאה שממה כשממון הערים הבצורות שהחרבת ושהיו יושביהן קצרי יד חתו ובשו וגומר, לא יהיה הדבר ולא יקום כי עיני ולבי שם כל הימים להכין אותה ולסעדה, (כח) ושבתך וצאתך ובואך ידעתי ואת התרגזך אלי רוצה לומר כשהיית יושב בארצך וכשיצאת לבא לירושלם ובבואך כאן לא נעלם ממני כי הכל ידעתי, והתרגזך אלי רצה לומר אבל גם כן שמעתי התרגזך אלי בחרופים ובגדופים אשר חרפת וגדפת אותי, ועתה אני מעניש אותך על הארצות אשר החרבת ולא על בואך על ערי יהודה ועל שערי ירושלם כי ממני היה כל זה, (כט) אבל יען התרגזך עלה באזני רצה לומר מה שגדפת אותי בעבור זה אני אשים חחי באפך שהוא הכלי של ברזל הכפוף שצדין בו הדגים ומוציאים אותם על ידי החבל הקשור בראשו חוץ המים, ומתגי בשפתיך המתג שהוא הרסן שישימו לבהמות להדריכם אל אשר יהיה רוח הרוכב ללכת, כן אעשה לך ואשים מתגי בשפתיך, כי בעבור שהחרופים דברת בפיך ובשפתיך לכן אשים בפיך החוח והמתג באופן שלא תדבר עוד כדברים האלה, ותדע ותשכיל כי אני האדון והמנהיג ואתה העובד והבהמה, והיה משל החח והמתג למגפה אשר יגוף השם את מחנהו וישוב לארצו בפחי נפש, והוא אומרו והשיבותיך בדרך אשר באת בה.