אברבנאל על ישעיהו ג:כה

מתיך בחרב יפלו וכולי עד ביום ההוא יהיה צמח ה'. הפסוקים האלה יעידון יגידון שכל מה שנזכר למעלה ושפח ה' קדקד בנות ציון וגומר, ביום ההוא יסיר ה' את תפארת העכסים וגומר, והיה תחת בשם מק יהיה וגומר, שאין הדברים ההם כפשוטן שיביא הקדוש ברוך הוא על נשי ציון נגע וצרעת ממארת כמו שחשבו כל המפרשים, אבל שכלו היה ייעוד החרבן והגלות אשר יבוא על יהודה וירושלם, באופן שיסיר ה' את תפארת העכסים, ותחת בשם הנשים המתגאות מק יהיה ונקפה וכריתה וקרחה ומחגורת שק, לפי שעם הגלות והחרבה אשר תבוא עליהם הנשים ילבשו בשת וכלימה, ויקרחו קרחה בראשן שק ואפר על מות בעליהן והתהפכות ארצן, ולפי שכל מה שזכר היה בדרך משל ומליצה, לכך ביאר כאן הנמשל והמכוון במשל ההוא והוא אמרו, מתיך בחרב יפולו וגבורתך במלחמה, כאילו היה מדבר לנשים אשר זכר, הלא תדעי היפה בנשים למה תלבשי שק ותקרחי קרחה, הנה הוא לפי שמתיך בחרב יפולו, וגבורותיך והם גבורי עמך יפלו במלחמה, (כו) ואנו ואבלו פתחיה, רוצה לומר פתחי ציון וירושלם יהיו באנינות ואבלות: ובאיכה רבתי דרשו (פתיחתא פ"ח) ואנו ואבלו פתחיה אנינה מבפנים ואבלה מבחוץ, פתחיה שני פתחים חרבן בית ראשון וחרבן בית שני, ונקתה לארץ תשב, נקייה מדברי תורה נקייה מנבואה נקייה מצדיקי' וממצו' ומעשים טובים, אבל כפי הפשט יהיה אמרו ונקתה לארץ תשב, רוצה לומר ותהיה ירושלם נכרתת מאנשיה ותשב לארץ כאשה מתאבלת על בניה כי אינם: