אברבנאל על ישעיהו ד:א

ותהיה מפלת האנשים במלחמה כל כך שישארו רוב הנשים אלמנות מבלי בעליהם עד שיחזיקו שבע נשים רוצה לומר נשים רבות כי מספר השבע מורה על הרבוי, ויחזיקו באיש אחד לאמר לחמנו נאכל ושמלתינו נלבש רק יקרא שמך עלינו אסוף חרפתינו רוצה לומר אין אנחנו מבקשות ממך לא שאר, ולא כסות, ולא עונה, כמו שחייבה תורה לבעל לתת לאשתו, כי אנחנו מוחלות אותך מהם ואין אנו צריכות אלא שיקרא שמך עלינו אסוף חרפתינו לפי שהאשה שאינה בעולת בעל יושבת בחרפה והפקר ואין עוזר אותה: ובמדרש אגדה נבוכדנצר צוה שלא יבעלו אשת איש כדי שלא יענשו ושעל זה אמר אסוף חרפתנו, אבל כפי הפשט אין ספק שכל זה נתקיים בימי אחז כאשר נלחם עליו מלך ארם והרג בעמו מכה רבה וגם פקח בן רמליהו מלך ישראל הרג ביהודה מאה ועשרים אלף איש בחור ביום אחד הכל בני חיל, ועל החרבן והגלות ההוא אמר מתיך בחרב יפולו, ומפני אבילות הנשים על מות בעליהן ייעד למעלה, ושפח ה' קדקד בנות ציון ביום ההוא יסיר ה' את תפארת העכסים וגומר והיה תחת בשם מק יהיה וגומר, ותחת פתיגיל מחגורת שק כי תחת יופי, כמו שפירשתי. ומזה התבאר שלא היתה כוונת הנביא לומר שכל הרעה הזאת תהיה בעבור חטא הגאוה שנמצאת בבנות ציון, כי הנה כל הרעה אשר מצא את בני יהודה בימי אחז היה על עון העבודה זרה, ושאר העבירות שנמצאו באותו דור במלך ובעם, אבל אמר שכאשר ימותו כל כך מהם במלחמות תוסר מן הנשים גאותן ותכשיטיהן ותורידו עדיין מעליהן ולא יהיה אומרו יען כי גבהו בנות ציון, פירושו בעבור אותו עון, אלא במקום שגבהו בסכלותן ובקשוטיהן הנה במות בעליהן יבואו לקרחה ולמחגורת שק, ועם זה הותרה השאלה החמישית, ומפרשי הנצרים פירשו שהנשים יחזיקו באיש אחד כדי להוליד ממנו בנים ושעל זה אמר אסוף חרפתנו כי חרפת האשה היא היותה עקרה: