אברבנאל על ישעיהו ג:יג

נצב לריב ה' וכו' עד מתיך בחרב יפולו. חכמים ז"ל דרשו נצב לריב ה' עם ישראל, שדן אותם מעומד, כדי שלא ידקדק בדינם, ועומד לדין עמים, לאומות העולם שמתעכב בדינם, ולענין דין ישראל אמר מיד, השם במשפט יבוא עם זקני עמו ושריו, ולענין דין האומות אמר, מה לכם תדכאו עמי ואתם בערתם הכרם שהוא ישראל, כי אני קצפתי מעט ואתם עזרתם לרעה, ואני אחשוב שלא בא הכתוב להודיע שהשם יתברך ידין אפסי ארץ וישפוט את העמים, כי כבר נזכר זה למעלה ואין כאן מקומו, אבל נצב לריב ה' הוא במדרגת הקדמה אל מה שיאמר אחר כן, וכאילו אמר כיון שנצב לריב ה' ועומד לדין עמים, כי הוא שופט כל הארץ לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו, כל שכן וכל שכן שה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו, כי יותר וקודם ראוי לשופט הטוב שישפוט ויתקן את אנשי ביתו משישפוט ויתקן את אחרים, ויותר ראוי לשפוט את הזקנים והשרים שהגנאי והדופי יותר מעויין ומגונה בהם מלשפוט את ההמון, וזהו נצב לריב ה', (יד) ואומרו אחר כן ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו, רוצה לומר להענישם באותם העונשים שזכר, כי אין ראוי שיהיה מנהיג ומושל מי שיפשע במינויו וימצא גזלן מפורסם, ולכן יאמר אליהם ואתם בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם, רוצה לומר אתם הזקנים והשרים שהיה מוטל עליכם להציל עני מחזק ממנו ואביון מגוזלו, אתם גוזלים אותם, והמשיל ישראל לכרם כמו שיאמר אחר זה, ובערתם הוא לשון ביעור, כמו (דברים כו, יג) בערתי הקדש מן הבית, או הוא לשון אכילה, כמו (שמות כב, ד) ובער בשדה אחר, והענין שאותם שהיו ממונים להציל את העשוקים הם עצמם היו אוכלים אותם, והנה לא יוכלו להכחישו, כי גזלת העני תמצא בבתיהם בפרסום, (טו) ולכן היה טוען כנגדם מה לכם תדכאו עמי ופני עניים תטחנו, רוצה לומר הנה העם הזה הוא שלי, כי לי בני ישראל עבדים ואינם עבדים לכם, ומדוע תתנשאו עליהם לשתדכאו אותם, כי המנוי שלכם להצילם היתה לא לדכאם, ומלכם מלה מורכבת, כמו מה לכם, וכמוהו מזה בידך, ואמר ופני עניים תטחנו, לפי שהיו מכים את העניים על הלחי, כי תטחנו הוא כמו תדכאו. ואפשר לפרש תטחנו כפשוטו, מכריחים את העניים שיעבדו אותם בגופיהם, והוא מלשון טוחן בבית האסורים. הנה בזה כולו השיב על מה שאמר עמי נוגשיו מעולל, והותרה השאלה הרביעית, ואחר זה שב להוכיח את הנשים שהיו מושלות בהם מפני זנותם, כמו שאמר ונשים משלו בו, (טז) ועל זה אמר יען כי גבהו בנות ציון, שהיו בעלות גאוה, או שהיו מגביהות גופן למעלה ע"י נעלים גדולים, וכן היו נטויות גרון להגביה ראשן, ומשקרות עינים, רוצה לומר שהיו כוחלות עיניהן בסקרא ובכחול, או יהיה ומשקרות עינים שהיו קורצות בעיניהן כנגד הבחורים, וכן אמרו חכמים ז"ל (בראשית רבה יח, ב) בבריאת האשה, אם אברא אותה מן העין תהיה סקרנית, וספר מגנותן באומרו הלוך וטפוף תלכנה, רוצה לומר שהיו הולכות פסיעות דקות, קצרות כפסיעות הטף, וברגליהם תעכסנה, שהיו מביאות ברגליהן עכסים כדי שבתנועתן יהיו נשמעות, או שהיו נושאות תכשיטין ברגליהן ובתנועתן יגיעו רגל ברגל וישמע קול נגינות התכשיטין ההן, והוא מלשון וכעכס אל מוסר אויל, ובפרק במה אשה יוצאה (שבת סב, ב) אמר רבי יצחק מלמד שהיו מטילות מור ואפרסמון במנעליהן ובועטות בקרקע, (יז) וזכר שיהיה מפני זה עונשן, אם כנגד מה שהגביהו עצמן וגרונן למעלה, ושפח ה' קדקד בנות ציון, והוא לשון ספחת ונגע, כי השי"ן והסמ"ך מתחלפות, כמו בשורי מהם, רוצה לומר שינגע קדקדן כדי שלא יוכלו להתגאות בראשן ולא בשעריהן, וכנגד מה שאמר וברגליהן תעכסנה, אמר וה' פתהן יערה, שפתיהן הוא פתח הערוה. והרב רבי אברהם בן עזרא פירש, פתהן, פאת ראשיהן, או פאת רחמן, והענין שתזוב דם מהן תמיד על הברכים ועל השוקים, באופן שימאסו אותן בני אדם ולא יביטו לתכשיטיהן וריחן, (יח) ובאומרו ביום ההוא יסיר ה' את תפארת הכעסים וגומר, הגיד הנביא שכאשר יהיו בנות ציון מנוגעות וזבות, הן עצמן יסירו מעליהן כל הקישוטין אשר יזכיר, או שהאויבים בעת החרבן יסירום מעליהן, ועכסים הם תכשיטי הרגלי', אם פעמוני' שמקשקשים בהם אם דבר אחר דומה אליו, ושבסים הם בתי הראש מעשה שבכה של משי או של פתיל זהב שהנשים חובשות בהן את ראשיהן, והם מלאכת תשבץ, והשהרונים, הם עדי זהב או כסף נעשים בדמות ירח, (יט) והנטיפות, הם ענקים ורבידים שמשימות על הצואר, כן תרגם יונתן. ואחרים פירשו, שהם כלים קטנים שממלאין אותן נטף שריחו טוב ותולין אותו בצואר, והשרות, תרגם יונתן צמידי הזרוע, והרעלות, לשון עיטוף, והוא המסוה שמעטפים בו הפנים, (כ) והפארים, הם מגבעות שמשימות הנשים על ראשיהן, וצעדים, הם מלשון אצעדה, שהוא תכשיט השוקים שהם כלי המצעד, והקשורים, הם חבלים דקים של משי ופתיל זהב שהנשים קושרות בהם שערותיהן, ובתי הנפש, הם תכשיטי זהב וכסף שהנשים תולות בין דדיהן שהוא מקום החשק, כי נפש בכאן הוא לשון תאוה, ויהיה בתי הנפש כמו מקומות התאוה, והלחשים, הם נזמי האזן שהוא מקום השמעת הדבור בלחש, (כא) והטבעות, הם תכשיטי אצבעות הידים, ונזמי האף, הם הנזמים שהיו מביאות על אפיהן, או היו תלויין במגבעות הראש בחבל ויורדים משם על האף, (כב) והמחלצות, הם כתנות, והם שם כולל לכל בגדי חמודות, כמו והלבש אותך מחלצות, והמעטפות, תרגם יונתן ושושיפיא, ואנקלוס תרגם ופתילך ושושיפך, ומזה יראה שהוא בגד של פשתן דק שמביאים לקנח בו את הפנים, והמטפחות, הם מעילים קטנים שהיו מתכסות בהם, כמו שאמר הביא המטפחת אשר עליך, וחכמים ז"ל קראוהו סודר, והחריטים, הם הכומז, שהם כיסים יפים מצויירים שמביאות הנשים, וכן הוא בלשון ערב, (כג) וגליונים, הם כפי יונתן המראות שרואים בהם צורות הפנים, והסדינים, הם בגדי פשתן דק שמשימים אותו בחזה וסביב הצואר על הכתנות כדי שלא תקבל זוהמת הזיעה, והצניפות, תרגם יונתן כיתריא, שהם דמו' עטרות וכתרים שהיו שמים על הראש ועליהם הסעיפים, והרדידים, הם רשתות של משי שהיו הנשים משימות אותן אחורי ראשן ויורדים בעורף עד הכתפים, (כד) ולפי שמלבד כל התכשיטין האלה היו הנשי' עוד מביאות בשמים ראש מר דרור, להיות ריחן נודף, ע"ד מה שאמר (אסתר ב, יג) וששה חדשים בשמן המור וששה חדשים בבשמים, והבושם כמו שזכרו הרופאים מחזק הבשר, לכן ייעד הנביא בעונשן, שתחת בושם, ר"ל במקומו או חלופו, מק יהיה, רוצה לומר שימק הבשר וימס במקום שהיה מתחזק עם הבושם, וזה על ידי צרעת ושחין, ותחת חגורה נקפה, רוצה לומר במקום וחלף שהיה שם חגורת המשי או הזהב, יהיה נקפה, רוצה לומר חבורה, שלא יוכלו לחגור שם, על דרך (איוב יט, כז) ואחר עורי נקפו זאת ונקף סבכי היער, שהוא לשון כריתה, ותחת מעשה מקשה קרחה, רוצה לומר שבמקום וחלף מעשה המקשה והשווי, והוא הראש שהשער מתוקן בו בשוה על ידי סלסול, יהיה אותו מקום קרחה, כי יקרח השער מחמת הנתק, ומקשה הוא מוכרת, רוצה לומר מעשה שוה, ולכן נקוד סגול, ותחת פתיגיל מחגורת שק, ופתיגיל מלה מורכבת, פתי גיל, והפתי הוא לשון ריוח, כי כן תרגום כי ירחיב יפתי, להיות החגורה ההיא רחבה, וגיל על שם שמחה, והיא חגורה רחבה היו חוגרין אותה בחופות חתנים בעת הרקוד, ואמר שיהיה במקום הזה חגורת שק, ונתן בו הסב' באמרו כי תחת יופי, רוצה לומר כי כל המק והנקפ' והקרחה ומחגורת שק יהיה להן בעבור היופי שהיו מיפות עצמן לזנות לזרים, ולזה נטה יונתן, ורבינו סעדיה סמכו עם הפסוק שאחריו, יאמר כי תחת יופי מתיך בחרב יפולו, רוצה לומר כי במקום היופי שהיה לך יהיה נפילת הגבורים, ולדעת חכמים ז"ל (שבת סב, ב) כי לשון כויה, אמרו חלופי שופרא כוואה, כי יכוה בשרן. ויש מפרשים שלא אמר הנביא שיסיר העכסים משאר התכשיטין, אבל אמר יסיר ה' את תפארת העכסים וגומר ועתה יבאר שיסיר תפארתם, לפי שמדרך התכשיטין האלו שיהיו על היופי לא על הנגע ועל הצרעת, ולכן בהיות הנשים מנוגעות ומצורעות יוסר תפארת התכשיטין האלו, וזה אמרו כי תחת יופי, רוצה לומר כי התכשיטין האלו היה מדרכם שיהיה תחת היופי הטבעי לא במקום הנגע והצרעת: