אברבנאל על ישעיהו כט:יח

ושמעו החרשים ביום ההוא דברי הספר זה ספר תולדות אדם, ועל דרך הפשט יאמר, שאז באותו זמן החרבן ישמעו החרשים דברי ספר, רוצה לומר אותם שהיו אומרים לא אוכל כי חתום הוא, אז ישמעו אותו ויאמינו בו בראותם צרתם שתבוא עליהם, וכן אותם שהיו עושים עצמם עורים כדי שלא יראו ספר התורה, והיו אומרים לא ידעתי ספר, הנה הם מאופל ומחושך הצרות שיבאו עליהם יראו דברי ספר ה', כי ידעו ויבינו שבהשגחת ה' מצאום צרות רבות ורעות, ולפי שאין המלט מהיות בירושלם בזמן החרבן צדיקים מה, ויוכללו בצרה ובגלות בהכרח, (יט) לכן אמר עליהם ויספו ענוים בה' שמחה ואביוני אדם בקדוש ישראל יגילו, רוצה לומר כי עם היות שיקבלו צרה ועצבון גדול בראותם חורבן ירושלם, הנה יקבלו שמחה מצד ענוותנותם, בראותם שמשפטי השם אמת צדקו יחדיו, ולכן יגילו בקדוש ישראל כי ישמח צדיק כי חזה נקם, (כ) והוא אומרו כי אפס עריץ כלה לץ ונכרתו כל שוקדי און, וזכר בזה חמשה מינים מהרשעים, האחד הוא העריץ וכמו שאמר המשורר (תהלים לז, לה) ראיתי רשע עריץ, והוא המתכוין להרע בכל מה שיוכל, והשנית הלץ שהוא המתלוצץ והמלעיג מהחכמים, והג' שוקדי און והם המפתים המסיתים ומדיחים האנשים לחטא, (כא) והרביעית מחטיאי אדם בדבר ר"ל המחטיאים את הרבים בעבור דבר מה שיתנו אליהם, שמראים עצמם אוהבים אותם ונותנין להם שום מתנה להחטיאם, מה שאין כן שוקדי און אשר זכר, כי הם המפתים האנשים בדברים, והמין האחר הוא המחטיא אותם בדבר, וה"ר אברהם אבן עזרא פירש מחטיאי אדם בדבר שישמרו דבורי האדם ויחטיאוהו כדי להענישו, והמין החמישי הוא ולמוכיח בשער יקושון רוצה לומר שיגיע מגבול רשעתם כל כך, עד שלנביא שהיה מוכיח בשער וברחוב העיר את העם יכשילוהו, רוצה לומר ישימו סביבו פח כדי שיכשל בו ויפול, והוא אומרו יקושון או יעשו גומא כדי שיפול בו המוכיח הזה הצדיק, והוא אומרו ויטו בתוהו צדיק שיטו אותו על תוהו כדי שיפול, או יהיה פירוש ולמוכיח בשער יקושון, כי יוציאו עליו דבה רעה לאמר, הלא אתה עשית כך וכך מהעונות, ואיך תוכיח אותנו, ויכריזו עליו שגם הוא נכשל באותו עון שיוכיחם עליו, וכל זה בשוא ודבר כזב, והוא אומרו ויטו בתהו צדיק הנה מפני זה בזמן החורבן, הצדיקים שבתוך ירושלם ישמח לבם אף יגל כבודם, בראותם עונש הרשעים ושנתאמתו דברי הנביאים, עם היות שיצר להם החרבן, וכן היה בבית שני כמו שנזכר בספר יוסף בן גוריו"ן, שהצדיקים שבירושלם שמחו ויגילו בבוא החרבן בראותם מפלת הפריצים, והכלל היוצא מכל זה, שכמו שבזמן חזקיהו ניצולו מפאת זכותם וצדקתם, ככה אחר כך נחרבו מפני רשעתם, ולא היה הדבר במקרה כי אם בהשגחה עליונה מסודרת כפי הזמנים וכפי מעשיהם, והוא אשר רצה הנביא לבאר בפרשיות האלו.